אף שהוא משחק עלי במות שישה עשורים רצופים, יוסי סגל מתרגש כמו ילד מביקורות. למשל, כמו זו שנכתבה בעיתוננו על ההצגה "50 60 70", של תיאטרון הנגב, שבה הוא משחק ובזכותה מועמד לפרס "קיפוד הזהב" של תיאטרון הפרינג'. "בלט בה השחקן הוותיק יוסי סגל, שגנב את אור הזרקורים", הוא מצטט מילה במילה את הביקורת המהללת.

מחר יעלה סגל בפעם ה-100 בתיאטרון הסמטה, הצגת יחיד פרי עטו, "שחקן מחפש במה", ובמרכזה - שחקן מבוגר שפרש ממשחק מקבל הזדמנות נדירה להופיע בפני קהל. במהלך ההצגה מצטט סגל מהצגות שבהן השתתף לאורך הקריירה הארוכה שלו: "רביזור", "רומיאו ויוליה", "גברתי הנאווה", "אילוף הסוררת" ועוד. "כן, ההצגה עוסקת בי, בדברים שקרו לי, או שחשבתי שיקרו לי, עם שינויים שראיתי לנכון לעשות", הוא מודה.

חששת שלא תקבל יותר תפקידים בשל גילך המתקדם?
"בהחלט. באיזשהו מקום יש חרדה לגבי מה שיקרה, כשלא אוכל להופיע. זה קורה, בדרך כלל, כשמסיימים הצגה אחת ואין משהו אחר בפתח. אז אתה חושב: מה יהיה עכשיו? לשמחתי, אני עובד הרבה. בלי סוף. כל הזמן אני או בחזרות או בהצגות. אני לא יכול לנוח".

השחקן יוסי סגל. "אני לא יכול לנוח". צילום: ניר דוד

במיוחד נהנה סגל לעבוד עם במאים צעירים. "לדעתי הם הרבה יותר מוכשרים ממה שהיה בעבר, או שהזיכרון שלי לא כל כך טוב, ואני כבר לא זוכר מה היה פעם. אם תשאלי אותי מה אני עושה בימים אלו, לא אצליח לנקוב בשמותיהן של כל ההצגות שבהן אני משתתף, אבל את הטקסטים אני זוכר מצוין. אני יודע את השורות שלי בעל פה לפני כל שחקן אחר, גם אם הוא צעיר ממני בארבעים שנה".

סגל (77) נולד בתל אביב למשפחה חרדית. לפני שהגיח לאוויר העולם, התגוררו בני משפחתו ברחוב פינסקר, במקום שבו עמד שנים אחר כך תיאטרון "קרוסל", שבו עשה את צעדיו הראשונים בעולם התיאטרון.

אלא שמיד אחרי שנולד, עקרה משפחתו לחיפה ושם גדלו סגל, שהיה ממקימי תיאטרון חיפה, ואחיו הגדול שמוליק סגל (1924-1997), שחקן תיאטרון הבימה האגדי שנפטר במהלך הצגה מהתקף לב. האחים לבית סגל שיחקו יחד בכמה הצגות, בהן "קומדיה של טעויות" ו"רביזור".

"עד גיל בר מצווה לא ידעתי שאחי, המבוגר ממני ב-13 שנה, שחקן, אז הדודים שלי מתל אביב לקחו אותי להצגה שבה הוא השתתף ומאוד שמחתי", הוא מגלה, "ההורים שלי, אנשים דתיים מאוד, הרגישו שנפלו עם שמוליק והצטערו על העיסוק שבו בחר, וקיוו שלפחות הבן הקטן לא יצא לתרבות רעה. לא הלך להם. החלום שלי להופיע התגבש לפני שידעתי ששמוליק שחקן. 

כשהייתי ילד, היה לי חבר שלאמו הייתה חנות של פאות נוכריות לדתיות, והיינו לוקחים את הפאות להצגות שלנו. כדי לשכנע את הילדים לבוא לצפות בנו, חילקנו להם ספרים מהספרייה של אחי. שמוליק לא הבין איך חסרים לו ספרים".

בנך, יובל, הוא שחקן בתיאטרון שמשתתף גם בסדרות טלוויזיה מרכזיות. המשחק עובר אצלכם בגנים?
"אמא הייתה שרה נהדר והופיעה בפני נשים. ולסבא שלי, שהיה ראש ישיבה חרדי, היה חוש הומור נהדר. כנראה יש בזה משהו".

יש עוד תפקיד שאתה חולם לעשות?
"כן, את המלך ליר. ואם לא את המלך, לפחות את הליצן".

"שחקן מחפש במה", 28.10 , שלישי, 20:30, תיאטרון הסמטה, מזל דגים 8, יפו