מאחורי שירים אהובים כמו "שלכת בלב", "דברים של לא כלום", "בואי סניורינה", הגרסה עברית ל"או, קרול" של ניל סדקה ואפילו שירי הנושא של "קרובים קרובים" ו"רמת אביב ג'", מסתתר פזמונאי לא שגרתי - חיים קינן, שדווקא מזוהה בעיקר כיוצר תוכנית הקאלט הרדיופונית "שאלה של טעם".
איפה הוא היום בגיל 73? בעצם, באותו מקום. הוא ממשיך לפזמן ולעשות רדיו, הפעם כגמלאי, ומגיש תוכנית על קולנוע ברשת ב'.
בצהרי שישי הקרוב יערוך אקו"ם אירוע הצדעה לכבודו ב"בית היוצר" בנמל תל אביב, בהשתתפות אילנית, ישראל גוריון, עדנה גורן, דודו זכאי, דפנה ארמוני, יונית שקד גולן, נורית הירש ואפי נצר.
מאוהב ברדיו
לרגל האירוע אנחנו מפליגים עם קינן מביתו, המשקיף על נוף אגם פארק בגין בדרום תל אביב, אל מחוזות שיריו. "בכלל לא חשבתי להיות פזמונאי", מצהיר קינן, "למעשה, הגעתי לכך שלא בכוונה מתוך כתיבה לחבר'ה, בנעורי בכפר הילדים והנוער הדסים".
"יש כמיהה לאיכות ולמצוינות, שתי מילים שנדחקות מהתרבות שלנו". קינן. צילום: אלוני מור
קינן, יליד ירושלים, נקלע להדסים בשל נסיבות החיים. "אבי עזב את הבית כשהייתי בן שנה וחצי, ואמי גידלה אותי ואת אחי כאם חד-הורית", הוא מספר, "לפרנסתה היא עבדה בבית החולים לחולי שחפת בגדרה. מכיוון שהייתי אוכל שם צהריים, היא חששה לשלומי ושלחה אותי להדסים. אז כבר הייתי ילד מאוהב ברדיו וממשתתפי אולפן הילדים של קול ישראל בתל אביב, שבו השמעתי את קולי בתסכיתים".
בהדסים, "אז מקום חלומי, ממש קסום", שם למד בכיתה אחת עם האצנית מרים סידרנסקי ועם מתופף-העל אהר'לה קמינסקי, הופסקה זמנית הקריירה בהתהוות שלו ברדיו. הוא בא לשם כסוג של ידוען, מה שגרם למנהלי הכפר לדרוש ממנו להפסיק את הנסיעות לאולפן, "אולי מפני שזה לא נחשב על ידם כחינוכי".
הפזמון המקצועי הראשון שלו פרץ לאוויר העולם בגלי צה"ל, שם שירת. כשהזדמנה לתחנה נחמה הנדל, מהזמרות הגדולות של התקופה, ניגש אליה החייל קינן והציע לה את "עוד תשוב", שיר שחיבר והלחין. "לא יודע מניין היה לי האומץ לפנות אליה", הוא מודה, "התרגשתי כשזמרת בשיא הפופולריות שלה בכלל הייתה מוכנה להעיף מבט אל מילות השיר ולהקליט אותו".
"עוד תשוב" הוקלט בינואר 62' בעיבודו של שמעון כהן, שלדבריו, "נתן לשיר נפח שלא יכולתי לחלום עליו". דיווה אחרת, אסתר עופרים, הקליטה באותה שנה את שירו "לא בגיבורים", שהלחין ועיבד כהן. משתי הזמרות הגדולות האלה הגיע ב-64' אל נעמי דה-מאיו, אז נעמי לוי בת ה-14, ששנתיים קודם לכן קנתה את עולמה, כשהיא, הילדה ממקהלת צדיקוב, שרה עם מקהלת גברי השריון את "אחרי השקיעה בשדה".
לוי העניקה לו ולכהן, שאיתו חיבר גם את "דברים של לא כלום", את המקום השני בפסטיבל הזמר והפזמון השלישי. השיר נפתח עם השורות "היה לי עצוב, כמו לילד עזוב / ושרתי דברים של לא כלום". "יום אחד, כשיצאתי מהבית בגדרה לגלי צה"ל, ירד גשם, והוא חילץ ממני את הפתיחה הנוגה של השיר", מספר קינן, "התחלתי לכתוב אותו באוטובוס והשלמתי בתחנה. לא ציפיתי שנזכה עם השיר הזה במקום השני המכובד".
מי חשבת שיזכה?
"הייתי בטוח ש'אותך', בביצוע 'גשר הירקון', יזכה במקום הראשון, כי לדעתי זה היה השיר הכי טוב באותו פסטיבל. בתום הטקס ניגשתי אל יגאל גורדון, מלחין השיר למילים של אורי אסף, ואמרתי לו שלמרות שהשיר שלהם דורג רק במקום הרביעי, לא רק שהוא הכי טוב, אלא גם היחיד שישרוד. 'תודה', הוא השיב לי. 'מה תודה?', הגבתי, 'בוא נכתוב שירים!' כבר באותו שבוע הוא ניגן לי על גיטרה שתי מנגינות והקליט על טייפ קטן. אחת מהן, 'גוונים', מסרנו ללהקת הנח"ל, והשנייה, 'סתיו של אהבה', ניתנה לביצוע של 'גשר הירקון'".
"ריגש". אריק איינשטיין. צילום: שמואל רחמני
כשלהקת הנח"ל ביצעה אותו, "גוונים" לא הפך ללהיט.
"אכן, תריסר שנים לאחר שלהקת הנח"ל שרה לראשונה את 'גוונים' בתוכניתה 'מהנח"ל באהבה', הקליטה אותו להקת הגבעטרון והפכה אותו ללהיט. הטרגדיה שהתלוותה ל'גוונים' היא שחודשים אחדים לאחר שהגבעטרון הפליאו לבצע את השיר, גורדון שם קץ לחייו".
אגב, מה היה השיר הזוכה של אותו פסטיבל?
"'ילדתי, אמרי', שיר נחמד שכתבו משה דור ויעקב הולנדר וביצעו נחמה הנדל ובני אמדורסקי, סיפק הוכחה שלא די בזכייה כדי להעניק לשיר חיי נצח".
לא נטוע בעבר
באותה תקופה פנה אל קינן שלמה ויצמן, המוכר זה מכבר כשלמה צח, איש ההרכב דאז "גידי צח וגילה", וסיפר לו שזמרת השלישייה, גילה צ'קרובה, פרשה. "'אני רוצה לקחת אותך לזמרת שעכשיו גמרה את לימודיה בתלמה ילין, תשמע אותה ותגיד מה אתה חושב עליה', אמר לי צח", נזכר קינן, "נסענו אל בית הוריה בשכונת מונטיפיורי בתל אביב. אחרי ששמענו אותה שרה אמרתי לו שהיא חמודה לאללה, בלונדינית עם גומות חן. 'קח אותה'". הנערה, שקראו לה אז חנה דרזנר, הייתה לגילה ב' של ההרכב. כשגידי בריקמן עזב, השניים הנותרים הפכו לאילן ואילנית.
"מתוך ארבעה שירים שכתבתי לתקליט הראשון שלהם, 'בואי סניורינה' הפך ללהיט גדול עם לחן סלבי עממי. עם אילנית סגרתי מעגל לפני שנים אחדות כשהוציאה את אלבומה 'ישראלית'. בשיר 'הענבים ממש טובים הקיץ' התכתבתי עם 'בשנה הבאה', בלי ספק ה-שיר בה"א הידיעה של הצמד ההוא. חשבתי שיהיה מעניין לבחון מה קרה עם ההבטחה של 'עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה הבאה', שכתב אהוד מנור, אם היא תקפה להיום. כשצח שאל מי ארצה שילחין את השיר, הצבעתי מיד על נורית הירש, מלחינת השיר דאז".
ומזמרת לזמרת. "אמרתי פעם לשושנה דמארי שזה לא מספיק שהיא שרה את 'כלניות', ושהיא צריכה להקליט, ואכן, היא הקליטה את 'אור' של נעמי שמר וזה היה נהדר", הוא מספר, "כעבור זמן לא רב, כשישבתי באיזה אירוע עם דובי זלצר, שושנה הבחינה בי שם. 'תכתוב לי\ שיר על אהבת הארץ', היא הציעה. כשנעניתי לאתגר וכתבתי את השיר 'עוד הולכת אליך', דובי הלחין לו חמש מנגינות שונות. יצא שמביניהן שושנה ואני בחרנו אותה מנגינה".
גם ירדנה ארזי שרה משיריו. באלבומה "בושם על עורי" מ-2009 היא שרה פעמיים את קינן, שעם לחניו העדכניים של יהודה פוליקר ניתנה לו ההזדמנות להוכיח את עצמו כפזמונאי שאיננו נטוע בעבר. השיר "תל אביב מגג לגג" הוקדש לחגיגות ה-100 של העיר העברית הראשונה, ואילו השיר "אישה חדשה", שהתייחס לאישה מוכה, נכתב למעשה לג'וזי כץ. אבל חברת התקליטים חשבה שהשיר כבד מדי ודחתה אותו. "השיר המתין תשע שנים עד שארזי החליטה לגאול אותו", אומר קינן.
"מאיפה היה לי אומץ לפנות אליה". נחמה הנדל. צילום: יח"צ
ואיך אפשר בלי אריק איינשטיין. "לפני שנסעתי באמצע שנות ה-60 ללימודים בארה"ב, מסרתי כמה שירים למלחינים מתוך מחשבה שלא אוכל להמשיך לכתוב הרחק מהארץ", הוא מספר, "את המילים של 'שלכת בלב' מסרתי למשה וילנסקי. הוא כלל את השיר באלבום משיריו שהקליט יהורם גאון. מסתבר שבמקביל הוא מסר את השיר לאריק, בוגר אחר של 'גשר הירקון'. אין לי מושג מה הלך שם. כשאריק כה ריגש עם השיר, הייתי כבר במקום אחר".
לצד הפזמונים התנהלה הקריירה הרדיופונית של קינן, שלמעשה החלה ברגל שמאל כשנכשל בבחינות הכניסה לגלי צה"ל. הוא לא ויתר, ניגש להיבחן בשנית, התקבל לגל"צ, ועם פרופיל 97 מצא את עצמו בשריון, למרות מחאותיו. הוא הוצב כעוזר שלם בבית ספר לשריון, ויום אחד הצליח להגיע אל קצין חינוך ראשי דאז, מרדכי בר-און, בלי כל זימון. "מה אתה עושה פה בכלל? אני יכול להכניס אותך לכלא", אמר לו. "אין לי בעיה עם הכלא, אבל דבר עם בנו צור, מפקד גלי צה"ל".
כשהגיע לתחנה הצבאית ביפו רווח לו. הוא ערך והגיש שם את מצעד הפזמונים הלועזיים, "הגם שהראש שלי היה במוזיקה קלאסית ובשירים עבריים". כשהציע לצור מצעד פזמונים עברי, זה שאל אותו אם יש מספיק חומר, שהרי אז לא הקליטו שירים בסיטונות. האם כל הגלויות שנשלחו אליך היו כשרות? "חלק היו מפוברקות", הוא מודה.
מי פברק אותן?
"כמובן שאני. אם חשבתי ששיר של נעמי שמר כמו 'מטרייה בשניים', בביצוע להקת הנח"ל, הוא שיר טוב, אז העליתי אותו למעלה. היום אין מצב שיקרה דבר כזה. אז הייתה תקופה אחרת. כולם פברקו".
מטפס על קירות
קינן למד קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון בניו יורק, ולאחר תריסר שנים בתפוח הגדול, כשמנהלת מחלקת הבידור בקול ישראל, רבקה מיכאלי, שהכירה אותו מגלי צה"ל, שמעה שהוא עומד לשוב ארצה, הציעה לו להצטרף לשורותיה ובכך קבעה את גורלו לשנים רבות. "נהניתי מניו יורק וניצלתי אותה עם ההיצע התרבותי האדיר שלה, אבל הרגשתי שם לא שייך", הוא אומר.
גולת הכותרת של קינן בקול ישראל הייתה "שאלה של טעם", תוכנית שבה מילא דרישות של מאזינים לקטעים נדירים בעקבות תוכנית דומה שהייתה לו בזמנו בגלי צה"ל. "ב'שאלה של טעם' הרגשתי לפעמים כמי שמטפס על קירות", הוא מציין, "מדובר בתקופה שלפני עידן האינטרנט והוויקיפדיה, שבה כדי להשיג קטעים נדירים לא הייתה ברירה אלא לכתת רגליים. הרגשתי שם כמו בלש תרבות".
תן דוגמה.
"מישהו ביקש לשמוע את קולו של המחזאי אוסקר ויילד. זה מת ב-1900, כשנושא ההקלטות היה בחיתוליו. לא התעצלתי והטרחתי את עצמי אל ארכיון ה-BBC בלונדון, שם הייתי המום כשמצאתי את ההקלטה הנדירה".
חגגת את ההישג?
"איפה! לקול ישראל לא היה כסף לשאילת ההקלטה".
"שאלה של טעם" הייתה תוכנית מופת שבה הצליח קינן בדרך הגשתו הנעימה לרתק אליו אלפי מאזינים. "אתם אולי נהניתם, אבל בעצם עשיתי את התוכנית בשבילי, הייתה לי ממנה הנאה עצומה", אומר קינן, "כשיצאתי ב-2008 לגמלאות מקול ישראל, התבקשתי להמשיך עם התוכנית. אבל עם כל ההנאה שהיא גרמה, כבר הייתי עייף ממנה, מה גם שדברים התחילו לחזור על עצמם".
יש היום מקום לתוכניות כאלה?
"יש כמיהה לאיכות ולמצוינות, שתי מילים שהולכות ונדחקות מהתרבות הפופולרית שלנו. איזשהו מענה לכך אני משתדל לתת בפעילות שלי בדירקטוריון אקו"ם. דרך אירועים שלנו בהנחייתי אני מגלה נהייה אחר האיכות של פעם, כשאנחנו עושים מצדנו כל מאמץ לקידום הזמר העברי".