השחקנית אסנת פישמן מהססת עם כל תשובה, שוקלת מילים, חושבת, לוקחת את הזמן, אבל רק לשאלתי האחרונה - אם היא יכולה לתאר לעצמה מצב שבו, כמו ב"חיזור גורלי" - ההצגה שבה היא מככבת - בעלה יחטא באיזה סטוץ ללילה, היא יורה חד-משמעית.
עד לפני פחות מעשור הייתה פישמן (42) רווקה תל אביבית לוהטת. לפני שבע שנים הכירה את בן זוגה, האמרגן אורן גורביץ', נישאה ועברה לגדה השנייה של החיים, ולא מוכנה, בשום פנים ואופן, לערער את אושרה, שקנתה ביזע. אפילו לא בהיפותזה.
לאן נעלמת?
"לא ממש נעלמתי. אני עובדת כבר 12 שנים בהבימה, ללא הפסקה, אבל את צודקת שהורדתי הילוך. עד הלידה של אלמה, בתי הבכורה, שהיום בת 5 וחצי, עבדתי 25 ערבים בחודש עד שבועיים לפני הלידה. ואז חזרתי לעבוד, אבל בהילוך נמוך. לפני שנתיים נולד בני איתמר, ומטבע הדברים הייתי עסוקה יותר בהם מאשר בקריירה. אבל עבדתי כל הזמן, רק פחות, ובהצגות שנראה לי שהן פחות מלהיבות אותך".
בשונה מהגרסה הקולנועית, את משחקת בהצגה את אלכס הפתיינית, בצורה שמעוררת כלפיה אמפתיה. האם זה מכוון?
"לשמחתי הרבה מאוד, היום, עמוק בזוגיות של שבע שנים, על כל המשתמע מזה, הריונות וילדים, אני חווה את החלק הבריא של החיים, עם המחיר שהוא גובה. אבל כמי שהייתה לבד עד גיל 35, אפשר לומר שאני רוויה מההרפתקאות. ובאמת, כשהוצע לי התפקיד, סירבתי בכל תוקף. לא היה לי עניין, או אולי אפילו נתקפתי בהלה מסוימת להתעמת שוב עם המקומות האלו - העצב, הבדידות, הדיכאון, תחושת הדחייה, האין מקום בשבילי.
"רפסודה יציבה בתוך הכאוס". פישמן. צילומים: ג'ראר אלון, יח"צ
"אבל בדיעבד - אני שמחה מאוד שאני עושה את זה. קודם כל כי התחושות האלו חלקן קיומיות, ושום תפאורה לא תשנה אותם, ואל תבקשי ממני להרחיב בנושא. אני שמחה לחוות את זה לשעה וחצי, וללכת הביתה לחבק את המלאכים שלי.
"בעניין האמפתיה, אני שמחה שאת מרגישה ככה, כי זאת הייתה הסיבה שבזכותה לקחתי את התפקיד. לא היה לי עניין בסתם משוגעת, ולקחתי את הטקסט ואימצתי אותו הכי קרוב ללבי. אני הייתי שם. זה לא זר לי. אני באמת מאמינה שהסיפור הזה היה רומן אחד יותר מדי ממה שהיא יכולה הייתה להכיל. וזה מה שקרה".
מה המסר של ההצגה?
"המממ... אני לא מחנכת. זה סיפור על שלושה אנשים, ואפשר להזדהות עם כל צד בסיפור. החיים הם לא שחור לבן. האמת והלב מסתתרים בתוך הרבה גוונים של אפור".
נראה כאילו הבראת מכל תחלואי התל-אביביות. איך עשית את זה?
"להבריא מתחלואי תל אביב, או מתחלואי הרווקות המאוחרת? אני בטוחה שהמצב לא שונה בירושלים, בלונדון, בפריז או בכל עיר גדולה אחרת בעולם. אני פשוט אוהבת יותר מדי את העיר בשביל להאשים אותה בעכבות שלי. יותר נעים להיות מעוכב בעיר גדולה. תמיד יש עוד. צרת רבים.
"כן, זה בהחלט היה תהליך של גדילה, השתרשות, טיפול, בירור עם עצמי מה יביא לי את היציבות הכל כך נכספת, את התחושה שיש לי בית. ילדים רציתי משחר קיומי, רק לא ידעתי באיזה קונסטלציה, כי זוגיות אף פעם לא היתה חוף המבטחים שלי, נהפוך הוא.
"כשחציתי את גיל 35, כבר ממש ממש ממש רציתי ילד, והייתי מוכנה לעשות זאת בעצמי, באימהות יחידנית. שבועיים אחרי שההחלטה ממש הבשילה בי, פגשתי את אורן, ואתו הגשמתי את המשאלה הגדולה ביותר שהייתה לי: למצוא רפסודה יציבה בתוך הכאוס שחייתי בו. הוא שונה מאוד ממני. יציב מאוד. הוא לא הכיר את המילה חרדה לפני שפגש בי, אבל יש בו את הרגישות ויכולת ההכלה, וכנראה שגם לי כלפיו. לא שזה היה קל ומסלול חלק אל האושר. אבל יחד אנחנו מפצחים את הזוגיות שלנו, את ההורות שלנו ואת החיים פה".
את מדברת הרבה על אושר בחייך החדשים כאמא ורעייה, אבל מזכירה מחיר. מה המחיר?
"אני מרגישה שרק הרווחתי. הרווחתי את הילדים שלי, את היציבות שלי, האפשרות לחיות בלי להיאבק ולכאוב כל הזמן. רק חלק מהזמן.
"גם החרדה לא תוקפת בלי סיבה, הרי דווקא כשיש הכל, היא מופיעה ומאיימת להעלים הכל, לא ככה? החרדה הרי תוקפת בלי סיבה נראית לעין. אפילו ברגעי האושר הגדולים. זה מנגנון ישן של הגוף, ויכול להיות שהיא חלק ממבנה אישיות, שבמקום לנסות להשמיד, פשוט צריך לנסות לחיות אתו בסוג של שלום".
מה שאת אומרת בעצם זה שאלכס הפתיינית הפכה בעולם האמיתי לקייט, עקרת הבית?
"לא חשבתי על זה ככה. אבל כן. קייט, אגב, אישה אדירה".
היום את מעריכה אחרת עקרות בית?
"בדיוק לפני רגע אמרתי לחברה, שבתור ילדה, כשראיתי אישה שלא עובדת, זה נראה לי כאחת שלא עושה עם עצמה כלום. היום אני מבינה שזאת העבודה הכי קשה בעולם. קל יותר לצאת להצגה מלנסות להרדים שני ילדים קטנים. ועם כל האושר, יש משהו סיזיפי בכל מה שמסביב - כביסות, בישולים, סידורים אינסופיים, לוגיסטיקות. וזה רק הפן הטכני".
מה יקרה אם תגלי יום אחד שבן זוגך האהוב חטא בסטוץ ללילה?
"זה לא יקרה".
מאיפה את כל כך בטוחה? אומרים שכל הגברים בוגדים.
"להזכירך, לא התחתנתי בת 22, אלא בגיל 35, ובעלי היה בן 39. שנינו שבענו ממה שיש לעיר הזאת להציע. ואת יודעת מה? אולי ביטחון עיוור כזה כי הוא האיש האמין ביותר שפגשתי".
"חיזור גורלי" - הצגת בכורה.
11.11, שלישי, 20:00. הבימה, אולם מסקין