אחת ההחמצות הגדולות בזמר הישראלי אירעה בחנוכה תשל"ה, לפני כמעט 40 שנה. שנתיים לאחר שכוכבו דרך ב"למנצח שיר מזמור", פסטיבל הזמר המזרחי, עם "עיר כלה", שירו של עמוס מלר - שב וכבש אורי שבח את הפסטיבל עם "ארץ אהובה", מאת חברו, אביהו מדינה. בין המתפעלים מהזמר בעל פני הילד היה אורח הכבוד באירוע, מאנוס חאג'ידאקיס, המלחין היווני הנערץ של "איילת אהבים". 

חאג'ידאקיס לא הסתפק במחמאות ושלח למוזיקאי מחולון לחנים והזמנה לבוא אליו - ליוון. שבח לא הגיע לשם מעולם, והלחנים היקרים מפז ספונים אצלו עד היום במגירה נסתרת. במקום להכות בברזל בעודו חם, הזמר הדתי הצעיר התחרד ומבחינת רוב הקהל נעלם מהנוף. 

אתה מתחרט? אני שואל אותו, כשהוא מוקף במשפחתו הענפה והמחבקת. "קריירה בינלאומית? זה לא מה שחיפשתי בחיים", הוא משיב, "כבר אז ראיתי בהקמת משפחה ערך עליון והבנתי שאם אסע לאתונה ואתחיל לעבוד עם חאג'ידאקיס, לא אצליח להגשים את עצמי כפי שרציתי. הכל מלמעלה. אני לא מתחרט לרגע על שלא נעניתי לו. חוץ מזה, מראש לא הייתה לי כוונה להיות זמר בינלאומי. אני בינלאומי בדרך שלי ולא בדרך שאנשים אחרים תופסים את זה. הבינלאומיות שלי היא בראש ובראשונה ארץ ישראל. מבחינתי, אין לה תחליף. עליה, כמו על משפחתי, לא הייתי מוכן לוותר אפילו לשנייה". 

"הפסד שהוא זכייה"  

בילדותו בחולון כונה שבח (63), בנו של מתווך דירות יוצא תימן, חוזליטו, בשל קול הסופרן היפהפה שלו שבאמצעותו ריגש את שומעיו. גם כשהצליח בתחרות לכישרונות צעירים, עדיין לא היה בטוח שצפוי לו עתיד של זמר, ולמד במגמת מכניקה בבית ספר מקצועי. 


"עם האור שספגתי מלימוד התורה, אני שר יותר טוב מאז". שבח. צילום: מירי צחי

כשהתגייס, שירת תחילה במקצועו, ובשעות הפנאי בידר את חיילי הבסיס. הופעתו בתוכנית הרדיו "תשואות ראשונות", כוכב נולד של אז, הביאה אותו לצוות ההווי של פיקוד המרכז ולאחר מכן לזה של הצנחנים, שם פגש את דודו זכאי ואת אברהם זיגמן, מחבר "אלעד ירד אל הירדן", שלימים חזר בתשובה. ככל שקשה להאמין עליו כיום, הוא צנח לא פחות מחמש פעמים במסגרת שירותו. 

הקהל הרחב גילה אותו בפסטיבל הזמר המזרחי, שם הקסים בביצוע "עונג שבת" של מדינה, אבל לא זכה בשום פרס. "בשבילי זה היה הפסד שכולו זכייה", הוא מציין, "אם יש שירים שגורפים פרסים ונשכחים במהירות, 'עונג שבת' הוא שיר מבוקש ואהוב עד היום. חסר לי שלא אתן אותו בהופעה". 

כעבור שנה כבר לקח את כל הקופה עם "עיר כלה". משום מה איש מהזמרים לא רצה את שירו של מלר - מלחין, מנצח וחלילן. ואילו שבח? "לקחתי את השיר בגלל המילים היפות שלו, שהוקדשו לירושלים", הוא מספר, "בעצם, לא הייתה לי ברירה. אם הייתי דוחה את השיר, הייתי נשאר בחוץ. זכייה? מי בכלל חשב על זה?". 

השיר הזה זכה בגדול. "פתאום הרגשתי כוכב, מוקף בכתבים ובצלמים", משחזר שבח כשעל פניו נסוך חיוך צנוע, "כוכב או לא, למחרת השכמתי קום לעבודתי דאז, כטכנאי בדואר. הייתי חייב. לא היו הנחות. 'העבודה לפני הכל', כך היה משנן לי אבי, 'אל תסתמך על הזמרה. אם תצליח בה, זה יהיה כמו מפעל הפיס'". 

החזקת מעמד בדואר אחרי הזכייה? 

"רק שמונה חודשים. הוצפתי בהזמנות להופעות, שמהן הייתי חוזר מאוחר ומתקשה לתפקד למחרת בבוקר. יום אחד לקח אותי המנהל לשיחה ואמר לי, 'תראה, אורי, נהיית מפורסם כזמר, וממילא אתה משתכר מהזמרה יותר מאשר אצלנו, אולי תוותר?' ויתרתי". 

לדבריו, לא חיפש את התהילה. כבר באמצע שנות ה-70, העשור הגדול שלו כזמר, החל מסתופף באוהלה של תורה. "באתי לכך מתוך סקרנות", הוא מעיד, "עד אז לא הייתה לי סבלנות לשבת אפילו חמש דקות וללמוד. בסך הכל אני בוגר מקצועי. כשביקרתי בישיבה, נוכחתי לדעת שאפילו שכחתי לקרוא כתב רש"י. הצצתי ונפגעתי. פשוט נשאבתי פנימה". 

איך היה התהליך? 

"לא קל. בהתחלה הייתי לומד חצי שעה וישר חוטף כאבי ראש. אבל הלימודים העשירו אותי מבחינה רוחנית והרגשתי שמצאתי בהם את האמת הצרופה. ככל שלימוד התורה הציף אותי בשמחה, מצאתי את עצמי מופיע פחות ופחות בפני הקהל החילוני, אם כי אני מוכן להופיע בפני כולם, רק שלא ירקדו לפני ריקודים מעורבים". 

לבד מהזקן שצימחת, נשארת אותו אורי? 

"לגמרי, אבל עם שינוי אחד - כעת אני עובד את הקדוש ברוך הוא במקום שאעבוד את עצמי. לימוד התורה מעניק לי עושר רוחני והרבה אושר. זה מהדברים שלא מופיעים בתקשורת, המבליטה את הרע והשלילי ועושה לאנשים שחור על הנשמה". 


שבח בצעירותו. צילום: מירי צחי

שותפתו של שבח להתחזקות הדתית היא אשתו אורה, בת למשפחה יוצאת תימן מחדרה, גרפיקאית לשעבר. היא מסיעה אותו באהבה להופעות, עוזרת בהפעלת הציוד הטכני, ומעודדת אותו בכל. להם שמונה ילדים והמון נכדים עד שהפסיקו לספור. לדבריו, כולם מיטיבי שיר, "אבל לא אדחוף אותם לקריירה". 

אגב שיחתנו הוא נוטל גיטרה ושר. ניכר שקולו השתבח במרוצת הזמן. "עם האור שספגתי מלימוד התורה, אני שר יותר טוב מאז", הוא סבור. 

תהיה גאולה ללחניו של חאג'ידאקיס?

"אם ירצה השם".