כשהמשורר והמחזאי ט"ס אליוט כתב אסופת שירים לילדים שעסקו בנושא כה טריוויאלי ובנלי כמו חיי היומיום של החתולים, הוא בוודאי לא שיער לעצמו שהם יהפכו ברבות הימים למחזמר, אחד המצליחים בהיסטוריה. אבל "ספרו של פוסום הזקן על חתולים יעילים" - כך נקרא ספרו של ט"ס אליוט, שאותו כתב ב-1930 ושיצא לאור תשע שנים מאוחר יותר - הפך במהרה לחביב על קטנים וגדולים כאחד; גם על המלחין זוכה פרס הטוני, אנדרו לויד ובר, שחלם להפוך אותו למחזמר. 

אולם מנהלי עיזבונו של ט"ס אליוט דרשו כי לא ייכתב תסריט וייעשה שימוש רק במילות השירים המקוריים. לכן המחזמר מסופר כמעט כולו באמצעות מוזיקה, ללא דיאלוג בין השירים. במרכזו עומדים קורותיהם של שבט חתולים שנקרא Jellicles, המתכנס מדי שנה ללילה אחד מיוחד, ובו זקן השבט בוחר חתול אחד שיזכה לעלות לשמיים ולהיוולד מחדש. 

לחתולים, כך אומרים, יש תשע נשמות. אולם שתי נשמות של חתולי הרחוב של לויד ובר התקיימו במקביל: בלונדון ובברודוויי. הצלחתו העצומה של המחזה גרמה למפיקו להעתיק אותו, שנה אחרי שעלה בלונדון, אל המכה של מחזות הזמר - ברודוויי. באוקטובר 82' עלו החתולים על הבמה ב"תיאטרון החורף" וירדו ממנה רק בספטמבר של שנת 2000, אחרי 6,138 פעמים, כשבלונדון הופיעו 8,949 פעמים. הם זכו בתואר "המחזמר שהציג הכי הרבה זמן בעולם", אך התואר נלקח מהם בשנת 2006 על ידי המחזמר "פנטום האופרה". 

זה לא התואר היחיד שלו זכה "קאטס". בשנת 81' הוענק ליוצריו פרס האוליבייה למחזמר הטוב ביותר, ובברודוויי זכה המחזמר בשבעה פרסי טוני, ובהם הפרס לבמאי, לשחקנית, ללחן, למחזאי לתלבושות ואף לתאורה. שיאו של הערב הוא בשיר הבלתי נשכח "זיכרון", שאותו שרה החתולה גריזבלה, כוכבת עבר מזדקנת. במרוצת השנים הפך השיר למזוהה ביותר עם המחזמר וזכה לגרסאות כיסוי רבות, הנפלאה מכולן של ברברה סטרייסנד. במפתיע, השיר הזה הוא היחיד במחזמר שאינו פרי עטו של ט"ס אליוט. על המילים חתום במאי המופע, טרבור נאן. השיר המקורי, בביצוע השחקנית הבריטית איליין פייג', נכנס לעשירייה הראשונה במצעד הפזמונים בממלכה המאוחדת. 


"חיכינו לזמן הנכון שיסתדר עם לוח הזמנים של סיבוב ההופעות, אבל בסוף אנחנו כאן". מתוך המחזמר "קאטס". צילומים: יח"צ

גם לאחר שירדו מהבמות הקבועות, לא נשארו החתולים ללקק את פרוותם, אלא יצאו לסיבוב הופעות עולמי שבו צפו יותר מ-50 מיליון איש ב-26 מדינות. תכניו האוניברסליים המדברים לכל אדם, בכל פינה בעולם, גרמו לכך שהמחזה תורגם לעשר שפות במדינות שונות, ובהן גם בהפקה ישראלית של בית הספר למשחק בית צבי ותיאטרון הספרייה, משנת 2007. 

"לא יכולים לחכות" 

כעת ההפקה המקורית מגיעה לארץ, כאשר 30 שחקנים, זמרים, רקדנים ונגני תזמורת יעלו הערב לראשונה על הבמה של היכל התרבות בתל אביב, ובשבוע וחצי הקרובים יעשו זאת 13 פעמים נוספות. "זה לקח זמן מה, אבל אנחנו כבר לא יכולים לחכות", אומרת קלרה ריקרד, עוזרת של הכוריאוגרף הראשי, שהביעה התרגשות מעליית המופע בארץ, "הלוגיסטיקה הכרוכה בשינוע הפקה כזו היא משימה מורכבת, ובנוסף חיכינו לזמן הנכון שיסתדר עם לוח הזמנים של סיבוב ההופעות, אבל בסוף אנחנו כאן". 

בעוד הפקות בינלאומיות רבות ביטלו את הגעתן, ריקרד טוענת: "תמיד רציתי לבקר בישראל. שמעתי רבות על סצינת האמנות המקומית, על החופים, על חיי הלילה, על השופינג ועל המסעדות". ישראל היא התחנה האחרונה במסע הארוך לפני שההפקה תשוב בחזרה ללונדון. קודם לכן הם הספיקו להופיע באיסטנבול, מילאנו, אתונה, סלוניקי, מונקו וליסבון. 

ריקרד מציינת בהומור כי אחד השינויים המשמעותיים שחלו בהפקה מהימים הראשונים הוא שהשחקנים רוס פיני וניק פאונד, שמופיעים במחזמר שנים ארוכות, אכן נראים מבוגרים יותר. "אבל ברצינות, אני זוכרת שכילדה בבית הספר ראיתי את ההפקה, וזה באמת לא השתנה מאחר שהפיקוח על הכוריאוגרפיה ועל הלחנים במופע מבטיחים שיישארו צמודים לחזון של הצוות הקריאייטיבי שהגה את המחזמר", היא אומרת, "גם כשאנחנו מופיעים על במה קטנה מזו שהייתה לנו בלונדון, התפאורה המרהיבה נשארת זהה, מינוס כמה אלמנטים קטנים. כל אחד מאנשי צוות ‘קאטס' מאוד נלהב לגבי עבודתו, וזה מה שמאפשר לנו להמשיך בהצלחה כל כך הרבה שנים".