כשהרוק פגש את הקלאסי", זה השם שניתן למופע שהפגיש בפסטיבל הפסנתר את הזמרת הרוקיסטית תמי ענבר עם המלחין והפסנתרן רונן שפירא. "רונן נתן מופע טעימה מיצירותיו ויצירות קלאסיות, באינטרפרטציה שלו, ואני שרתי משירי האלבום החדש שלי". 

את אוהבת מוזיקה קלאסית?
"כיום אני אוהבת לשמוע מוזיקה שמאתגרת אותי. בטח לא מוזיקת מעליות".

מי ששומע את אלבומך החדש, השני במספר, "אין מקום רחוק" ("נענע דיסק"(, מתרשם בקלות שאת לא בדיוק מוזיקת מעליות.
"לגמרי. כאדם, אני משתעממת נורא מהר. כנראה יש בי איזשהו חוסר שקט שמניע אותי, קוצים דוקרניים שלא מאפשרים לי להיות יותר מדי זמן במקום אחד, ולעשות רק את המובן מאליו. במפגש שלי עם רונן היה משהו ניסיוני, שמביא הרבה עניין".


אני לא קרן פלס. תמי ענבר. צילום: דודי חסון

כמה רחוק את מנסה להגיע ב"אין מקום רחוק"?
"האלבום הזה נבע מתוך זעקה פנימית וממקום תרפויטי, בעקבות משבר שעברתי אחרי שאבי נפטר, לפני כשנתיים וחצי. הייתה לי כוונה לפרוק את מה שהצטבר לי בלב, וזה יצא בשירים של האלבום. אם זה כך, אני לא מכוונת לקהל מסוים, אלא קודם כל יוצרת, כי אני פשוט זקוקה לזה".

אוקיי. פרקת מטען, אבל האם חשבת גם על הקהל הרחב, כשיצרת את האלבום הזה?
"אם להיות איתך כנה, לא התכוונתי לקהל של המונים. האלבום שלי דורש הקשבה, משהו שחסר במציאות הנוכחית. ברור לי שעם האלבום המסוים הזה, אני לא הולכת להיות קרן פלס הבאה. אני לא פוסלת אפשרות לעשות בעתיד דברים נגישים יותר". 

כמפיק מוזיקלי של האלבום גייסה ענבר את רן שם טוב, ולצדו, בין השמות הבולטים, בנוסף לשפירא, נמצאים פטריק סבג, חיים לרוז וגידי רז. ענבר שמחה להתחלק איתם בקרדיט."כשרן (שם טוב) לקח את חומרי האלבום, הם היו עדיין בוסריים. וכשהוא ניגן, עיבד והפיק אותם, הוא נכנס לעולם שלי, והביא אליו את העולם שלו, ויצר משהו ייחודי שהוא כאילו של שנינו", היא משרטטת את קווי המתאר של השת"פ, "אני מתארת לעצמי שכך היה גם כשהוא עבד עם יהודית רביץ, למשל, אם כי שם זה היה יותר קומוניקטיבי".

אמא בפול־טיים

ג'ובענבר (37), תל-אביבית במקור, חיה כיום ברשפון. התחילה בנגינה על פסנתר, כשהבסיס המוזיקלי שלה קלאסי. בתיכון השקיעה, לדבריה, בלהקת צופי תל אביב הרבה יותר מאשר בלימודים. מאז ועד הלום היא זמרת בעלת קריירה קטועה, או איך שהיא מגדירה זאת טוב יותר: "אני לא  קונבנציונלית. בעצם אני זמרת שהיא, מתוך בחירה, גם אמא בפולטיים ג'וב".

"לא אוותר על משפחתיות בשביל קריירה", היא מוסיפה, "אני בהריון לקראת ילד שלישי, ומרגישה הכי בעננים. אולי בגיל 40 , כשאירגע מזה, אתן פול גז ואתחיל לקרוע את הבמות. כל התקליטים שאעשה, או לא אעשה, לא שווים את הנשיקות הקטנות והחיבוקים מהילדים".

שותפה לחבילה המשפחתית הוא מיכה שטרית, מעמודי התווך של המוזיקה המקומית בשני העשורים האחרונים פלוס."הוא דווקא לא כל כך מעורב במוזיקה שלי", היא מפתיעה, "הפעם זכיתי שבשיר אחד, 'מה שבא', המוקדש לאבא שלי, מיכה שר איתי. בסך הכל, גם כשהוא לא מעורב, יש במהשאני עושה הרבה ממיכה".

הוא נותן לך טיפים?
"בעניין הזה הוא די קשוח איתי. 'פעם ב...' הוא זורק שתי מילים, ולך תתמודד עם זה".

ובהמשך?
"לאחר 'הפסקונת', שתהיה מעין חופשת לידה, אעבוד על אלבום של כותבים אחרים, בתקווה להגיע לקהל רחב יותר".