כולם דיברו על דיוויד בואי בפברואר השנה, כשזכה בפרס זמר השנה בטקס הבריטס (על אלבומו האחרון שיצא אשתקד). בואי עצמו, אגב, הבריז מהטקס. ואולי דווקא משום שלא הגיע, ושלח את קייט מוס – לבושה בבגד הגוף המפורסם של זיגי סטארדאסט מתחילת הסבנטיז – לקבל את הפרס במקומו, חזרו כולם לדבר עליו. "לא באמת חשבתם שהוא יהיה כאן, נכון?" שאל נואל גאלאגר שהגיש את הפרס, "הוא קול מדי בשביל החרא הזה!"
דיוויד בואי בן 67 , וכמי שהתחיל ממש-ממש מוקדם, הוא חוגג בימים אלו 50 שנות קריירה. ואיך חוגגים 50 שנות קריירה? עם אוסף חדש, כמובן! לכאורה אין סיבה ליותר מדי התלהבות. זה לא האוסף הראשון של בואי, וזה גם לא האוסף השני, השלישי או העשירי. מן הסתם לאמן בסדר הגודל של בואי, שלאורך שנים מצליח לשלב הצלחה מסחרית עם הערכה ביקורתית בצורה מעוררת השתאות, יצאו במשך השנים אין ספור אוספים, מקיפים יותר או פחות, או כאלה שמתמקדים בתקופה מסוימת או פן מסוים ביצירה שלו. האוסף החדש, ("Nothing Has Changed בהוצאת לב מדיה גרופ), המגיע בדיסק כפול או משולש (או בוויניל כפול), מתיימר להיות האוסף האולטימטיבי של בואי, החולש על הקריירה הענפה שלו, מ-1964 ועד היום.
האוסף לא מסודר באופן כרונולוגי, אך הוא כולל את הסינגל הראשון של בואי, "Liza Jane", שהוציא בגיל 17 תחת השם דייבי ג'ונס (השם שניתן לבואי כשנולד), ואת הסינגל האחרון של בואי, שאותו הקליט במיוחד בעבור האוסף. על פי "הטיימס", בואי כבר לא מתראיין, וגם אין לו כוונה לחזור ולהופיע, אבל להקליט הוא ממשיך, והשיר החדש, הפותח את האוסף, נקרא " Sue or In a Season of Crime".
אפשר לכנות את השיר משונה, או לכל הפחות מפתיע, במובן הזה שהוא לא נשמע כמו סינגל, הוא לא נשמע כמו שיר עכשווי, אורכו כמעט שבע דקות וחצי, והוא הרבה יותר ג'ז מאשר פופ או רוק. את קטע הג'ז האפלולי והתיאטרלי הזה הקליט בואי עם תזמורת הג'ז של הג'זיסטית האמריקאית מריה שניידר, והוא הפיק אותו יחד עם חברו משכבר הימים, טוני ויסקונטי. השיר גם מלווה בקליפ קודר בשחור/לבן, המתחבר לאווירת הנואר של כלי הנשיפה וההקשה העצבניים.
לא רק הדפס על טישירט
האוסף החדש עוצר בכל התחנות ביצירה של בואי ומבקר בכל הסגנונות, הטרנדים, התסרוקות והערים שאותם אימץ לזמן מה; אם זה הפולק הפסיכדלי של סוף שנות ה-60 , הגלאם־רוק הלונדוני המנצנץ והצבעוני של תחילת שנות ה-70, הפאנק האמריקאי ספוג הקוקאין של אמצע שנות ה-70 , הקדרות הברלינאית הניסיונית של סוף העשור ההוא, להיטי ה-MTV הרקידים של שנות ה-80 , התקופה האלקטרונית של תחילת שנות ה-90 וכל מה שבא לפני, אחרי זה ובין לבין.
לצד כל הלהיטים הגדולים – ,"Space Oddity" ,"Rebel Rebel" ,"Ashes to Ashes" ,"China Girl" Let’s Dance" ,"Heroes" " – וכל היתר (ויש עוד המון), כולל האוסף גם כמה קטעים נדירים, שמעולם לא יצאו או יצאו עד כה רק במהדורה דיגיטלית. ב-50 שנות קריירה הנפיק בואי להיטים להמונים לצד קטעים אקספרימנטליים ורדיקליים, והאוסף הזה מכסה את שני הקצוות ומכיל כמובן את שיתופי הפעולה הזכורים של בואי עם הפט שופ בויז, מיק ג'אגר, קווין, פט מתיני וג'יימס מרפי.
בתור אייקון תרבות ראשון במעלה, נדמה שבשנים האחרונות דיוויד בואי מוכר יותר כהדפס על טישירט מאשר כמוזיקאי. נראה שהדמות האיקונית/קומיקסית שלו כזיגי סטארדאסט חקוקה בראשו של הדור הצעיר יותר מאשר שיריו ואלבומיו. וזה חבל מאוד. עם כל הכבוד לאימג' של הכרבולת האדומה המעטרת את ראשו של בואי הצעיר והברק האדום-כחול המפלח את לחיו, אולי האוסף הזה יזכיר לכמה אנשים על שום מה בעצם גדולתו.
האוסף לא מסודר באופן כרונולוגי, אך הוא כולל את הסינגל הראשון של בואי, "Liza Jane", שהוציא בגיל 17 תחת השם דייבי ג'ונס (השם שניתן לבואי כשנולד), ואת הסינגל האחרון של בואי, שאותו הקליט במיוחד בעבור האוסף. על פי "הטיימס", בואי כבר לא מתראיין, וגם אין לו כוונה לחזור ולהופיע, אבל להקליט הוא ממשיך, והשיר החדש, הפותח את האוסף, נקרא " Sue or In a Season of Crime".
אפשר לכנות את השיר משונה, או לכל הפחות מפתיע, במובן הזה שהוא לא נשמע כמו סינגל, הוא לא נשמע כמו שיר עכשווי, אורכו כמעט שבע דקות וחצי, והוא הרבה יותר ג'ז מאשר פופ או רוק. את קטע הג'ז האפלולי והתיאטרלי הזה הקליט בואי עם תזמורת הג'ז של הג'זיסטית האמריקאית מריה שניידר, והוא הפיק אותו יחד עם חברו משכבר הימים, טוני ויסקונטי. השיר גם מלווה בקליפ קודר בשחור/לבן, המתחבר לאווירת הנואר של כלי הנשיפה וההקשה העצבניים.
לא רק הדפס על טישירט
האוסף החדש עוצר בכל התחנות ביצירה של בואי ומבקר בכל הסגנונות, הטרנדים, התסרוקות והערים שאותם אימץ לזמן מה; אם זה הפולק הפסיכדלי של סוף שנות ה-60 , הגלאם־רוק הלונדוני המנצנץ והצבעוני של תחילת שנות ה-70, הפאנק האמריקאי ספוג הקוקאין של אמצע שנות ה-70 , הקדרות הברלינאית הניסיונית של סוף העשור ההוא, להיטי ה-MTV הרקידים של שנות ה-80 , התקופה האלקטרונית של תחילת שנות ה-90 וכל מה שבא לפני, אחרי זה ובין לבין.
לצד כל הלהיטים הגדולים – ,"Space Oddity" ,"Rebel Rebel" ,"Ashes to Ashes" ,"China Girl" Let’s Dance" ,"Heroes" " – וכל היתר (ויש עוד המון), כולל האוסף גם כמה קטעים נדירים, שמעולם לא יצאו או יצאו עד כה רק במהדורה דיגיטלית. ב-50 שנות קריירה הנפיק בואי להיטים להמונים לצד קטעים אקספרימנטליים ורדיקליים, והאוסף הזה מכסה את שני הקצוות ומכיל כמובן את שיתופי הפעולה הזכורים של בואי עם הפט שופ בויז, מיק ג'אגר, קווין, פט מתיני וג'יימס מרפי.
בתור אייקון תרבות ראשון במעלה, נדמה שבשנים האחרונות דיוויד בואי מוכר יותר כהדפס על טישירט מאשר כמוזיקאי. נראה שהדמות האיקונית/קומיקסית שלו כזיגי סטארדאסט חקוקה בראשו של הדור הצעיר יותר מאשר שיריו ואלבומיו. וזה חבל מאוד. עם כל הכבוד לאימג' של הכרבולת האדומה המעטרת את ראשו של בואי הצעיר והברק האדום-כחול המפלח את לחיו, אולי האוסף הזה יזכיר לכמה אנשים על שום מה בעצם גדולתו.