שנה למותו של אריק איינשטיין: מדינה שלמה מתגעגעת

"תמיד אמרו שהוא פרנק סינטרה הישראלי, אבל אריק איינשטיין היה יותר בוב דילן, במובן שהוא סחף אחריו את כל המוזיקאים מסביבו. יצר פה מהפכה", משוכנע יואב קוטנר, האיש שמכיר אולי יותר מכולם את המוזיקה הישראלית. "אריק עשה דברים עצומים שאף מוזיקאי שלנו לא עשה. התעוררות? זו רק ההתחלה. עוד יגלו וילמדו אותו והוא יהפוך לחומר חובה בבתי ספר. מורשתו רק התחילה. עוד לא הבינו את גודל התרומה שלו למה שקורה וקרה בארץ".

קוטנר כבר מטיף תקופה ארוכה את תורתו של איינשטיין. רק השבוע ביקר בגליל, בקרוב יהיה בתל אביב. יש לו הרצאה מסודרת על האגדה שבשבוע הבא ימלאו שנה למותה. ולא רק קוטנר. משה לוי, הקלידן שניגן עם איינשטיין בלא מעט אלבומים, מסתובב בארץ עם להקת טרנזיסטור שמנגנת קאברים מדויקים לשירים. על מסלול חייו של האמן אחראים לספר מדריכי טיולים מיומנים וישנם המעריצים שעדיין מקפידים לחלוק כבוד למי שהיה ונשאר פסקול חייהם.

יום חמישי שעבר, שעת צהריים, בית הקברות טרומפלדור בתל אביב. גבר נכנס בצעדים מהירים בשער הכניסה, פנה שמאלה כמו בתרגולת מוכרת, הלך כמה עשרות מטרים ונעמד ליד המצבה של הזמר המנוח. "משוגע עליו", מסביר קובי קרן מאשדוד, בן 38 , עצמאי שעובד במיגון כלי רכב. הוא לא הסיט את עיניו מהקבר. “אני מדבר איתך עכשיו ויש לי צמרמורת. תחייג אלי ומה הרינגטון? ‘סע לאט', ואני אוהד בית"ר ירושלים שתבין את גודל העניין. זה בגלל האדם. אני עובר מדי פעם ברחוב חובבי ציון, עוצר ומסתכל על הבית. איך איש גדול כזה גר בדירה כל כך צנועה, והיום הכוכבים גרים במגדלים, נוסעים במרצדס ומי בכלל יכול להגיע אליהם? כשהוא מת הייתי בטראומה. במשך חודשיים לא תפקדתי, סבלתי ממועקות. כאילו אתה מאבד פיסה ממך, ועכשיו נשארה רק אבן קרה".

קובי התכופף ונגע במצבה שסבלה מצניחת טמפרטורה חורפית. “עד היום אני לא שוכח איך קוטנר שאל אותו 'למה אתה לא מופיע?' ואריק ענה ‘תופיע אתה'". גם קוטנר לא שוכח את אותו ראיון מ-1998 במסגרת סדרה שהכין על הרוק הישראלי. שאלת המחץ והתשובה הפכו בהרצאותיו למערכון מבוקש. אנשים מדקלמים אותן חופשי. “למה הוא לא הופיע?", עכשיו קוטנר היה צריך לתת את התשובה מהידע העצום שלו. “שילוב. זה המעבר מהופעות בצוותא ואולמות יחסית קטנים למשהו בומבסטי. הוא לא הרגיש נוח בעמדה. הראייה, זה בטוח. הוא הרבה פעמים התלונן כי הוא לא רצה להופיע עם משקפיים, וגם הייתה לו תאונת דרכים, ב־83'. הוא וסימה נפצעו קשה וחברה שלהם נהרגה. אני חושב שזה ערער את הרצון שלו להיות בחוץ. עכשיו, כשאני חוקר את תולדות חייו וגובה עדויות, אז אני מגלה שהוא היה מצחיק על הבמה, אבל יותר מכל אהב לשיר, את האולפן, לעבוד. הבמה הייתה פחות חשובה לו".

קוטנר עובד בימים אלה עם הבמאי אבידע ליבני על סדרת טלוויזיה שתעסוק בחייו של איינשטיין. בין היתר הם ראיינו את יצחק קלפטר ואת שלום חנוך, הלכו למעגלים הראשונים והשניים כדי לחשוף עוד מאישיותו של האיש שאהב להיות בבית. "המחקר התחיל ב־ 1980", מספר קוטנר. "נפגשתי אז עם אריק ואמרתי שאני רוצה לעשות מין ספר שיהיה כמו עץ משפחה, שהשורשים שלו הם להקת הנח"ל ובגזע נמצאת שלישיית גשר הירקון וימינה יהורם גאון, שמאלה ישראל גוריון. קשה להפתיע אותי היום עם עובדות, אבל מה שנורא מתחזק במהלך הנבירה זה היחסים שלו עם אנשים שהיו סביבו. דברים קטנים. בדרך כלל מוזיקאים גדולים פחות קשובים למנקה באולפן. מאיר ישראל, המתופף, סיפר שלאריק היה אכפת מדעתה של העוזרת. בניגוד להרבה כוכבים הוליוודים שמתגלה שהם היו חארות בחייהם, הוא היה איש טוב".

קוטנר נשאר בקשר עם איינשטיין עד ימיו האחרונים של הזמר. יום לפני מותו הם עוד דיברו. קוטנר היה בכיר ב"חבורת הגוגלים" של אריק. הרי בשנותיו האחרונות האמן כבר כמעט לא ראה, דבר שתסכל אותו מאחר שלא יכול היה להיצמד למסך הטלוויזיה וגם לא לקרוא. לכן היו חברים שעדכנו אותו בנעשה בעולם. אחד היה אחראי על תחום הכדורגל, שני על האתלטיקה וקוטנר על חדשות המוזיקה.

"היו פעמים שהוא בא אלי הביתה ובדרך חזרה הייתי מלווה אותו עד המונית. על כל רחוב וכל שם היה לו סיפור", קוטנר נזכר. "היום אני מרגיש כאילו אבא שלי הלך. ממש ככה. הייתי קרוב אליו, אבל אני לא יכול להגיד שהייתי חבר. הוא היה מבוגר ממני והערצתי אותו מהיום שעמדתי על דעתי. מין שילוב של אהבה והערצה. הוא חסר לי".

הרעיון לשאת הרצאה על תרומתו של אריק איינשטיין לתרבות הישראלית עלה אצל קוטנר עוד כשהאמן היה בחיים. פעם הוא אפילו הזמין אותו לערב שערך באוזן-בר, מרחק של כמה מאות מטרים מביתו של איינשטיין, אבל אריק כמובן בחר להיעדר. התנצל שהוא לא יודע היכן יחנה את האופנוע. “כשמסכמים את פעילותו מבינים שהבן אדם יצר משהו כמ 350 שירים שמתוכם חלק גדול אלה שירים שכולם מכירים ואוהבים" מסביר קוטנר מה עמד מאחורי המיזם.

"בניגוד לאחרים שהיו דיעות בעדם ונגדם, הוא נשאר אהוב. היה לו תמיד רעב אמיתי לעשות משהו חדש באופן הכי טוב שהוא יכול. הכרתי אותו גם בתקופות שלא היה בשיאו מבחינה בריאותית וכשזה הגיע למוזיקה זה היה נורא חשוב".

זה לא מסתדר עם התדמית שיצר.

"אם נסתכל על ההיסטוריה, אז הוא באמת לא היה טיפוס של מהפכן, אבל הוא זה שהחליט להקים עם שמוליק קראוס את החלונות הגבוהים, שזה נשמע משהו אחר, והוא גילה את שלום חנוך, שהיה נער בלהקה צבאית, והוא גילה את שם טוב לוי ומיקי גבריאלוב. במבחן התוצאה הוא אחראי לרוב השירים שיצאו במוזיקה הישראלית, בשנות ה-60 וה-70".

קוטנר לא לבד. כבר קמו עוד מרצים אחרי מותו של האליל שמנתחים את פועלו, ויש ביקוש אצל הקהל, שנוהר ומבקש לדעת עוד פרטים. "אתה יודע מה קורה בהרצאות?", קוטנר שאל ולא חיכה לתשובה. "באים הרבה מבוגרים ואומרים ‘אני זוכר אותו בהופעה משנת 1968.  אנשים זוכרים את ההופעות שלו בגלל שלא היו הרבה. אז מי שהיה מרגיש שהיה לו רגע נורא חשוב בחיים, טורח לבוא אלי ולספר את זה".

"אריק מסמל לרבים את ארץ ישראל של פעם, למרות שהוא עצמו לא הסכים עם זה. הוא לא אמר ‘פעם היה יותר טוב'. הוא אמר ‘פעם היה פחות רע'. הוא מסמל לאנשים משהו תמים, אידיאליסטי. פחות נדל"ן וטייקונים. אתה שומע את השירים שהוא בחר לשיר ואתה מרגיש משהו ביתי. אני למשל הייתי ילד בשנות ה-50, אני לא ממש זוכר, אבל כשאתה שומע אותו שר על ארץ ישראל של אז, אתה מרגיש צביטה בלב".

קוטנר יודע שכל הבאים להרצאותיו מכירים בעל פה את השירים והקליפים, אז הוא נוהג לספר על אחורי הקלעים. "לא רכילות. חס ושלום. מזה אני מאוד נזהר", הוא מדגיש. “אם היה דבר שאריק שנא זה את הצהוב. אבל אני מספר לקהל שבראיון לטלוויזיה שעשיתי איתו ב-1998, כשהוא עוד ראה, רואים שהוא מסתכל במבט מעורפל כאילו שקוע במחשבות. נראה שהוא חושב על העתיד ומה יהיה. האמת היא שהייתה אליפות העולם בכדורגל והוא דרש שמאחורי תהיה טלוויזיה דולקת, שלא יפסיד חלק מהמשחק. הוא מדבר על מהפכת 'שבלול' ובעצם מסתכל בטלוויזיה. אנשים שעבדו איתו משתגעים מזה, כי הם רואים את הבן אדם שהיה נורא מצחיק ותקשורתי ואנחנו מכירים אותו כמישהו סגור. הוא היה סטנד-אפ מהלך. אם אני יכול להציע לך משהו לכתבה, תכתוב פחות סיפורי גוטה, תלך יותר על אריק".

בבית הקברות טרומפלדור אין כמעט אנשים. חורף, אמצע השבוע. בתי הקפה בסביבה אומנם מלאים, אבל גדולי האומה נחים בשקט. יואב שלם ובתו שירה הגיעו לגיחה קצרה. היא התחתנה לפני חודשיים. שיר החופה היה צריך להיות של איינשטיין, אבל בסוף הוחלט על כיוון אחר. “אני מבאר שבע והבת שלי גרה בתל אביב. ביקשתי ממנה שתיקח אותי לקבר של אריק", מספר שלם. “לא אשכח שהייתי בהופעה שלו בתחילת שנות ה-80. הוא הופיע עם דפנה ארמוני ומיקי גבריאלוב. הופעה, הופעה. גם עכשיו בדרך לכאן שמעתי אותו".

שירה סיפרה שיצא לה לראות את הזמר זמן קצר לפני מותו. היא הייתה אצל חברה שגרה בסמוך אליו. זה היה בשתיים או שלוש לפנות בוקר. היא בקושי זיהתה אותו, הוא כמעט התחבא, היא מספרת. "אחי אריה הגיע מארצות הברית", מגיש שלם עוד אנקדוטה. “משדה התעופה הגיע ישר לכאן. התקשר אלי ואמר 'אני נמצא עכשיו בקבר של אריק'. אהב אותו מאוד. מי לא אהב את המוזיקה שלו?".

משה לוי, הקלידן והמפיק המוזיקלי, לא נותן לצלילים של איינשטיין להיעלם מחיינו. הוא אומנם יותר מזוהה עם שלום חנוך, אבל עבד במשך שנים עם אריק, ניגן באלבומיו. “חודש לפני שנפטר פגשתי אותו והוא עדיין דיבר על אותו סולו סינתיסייזר שניגנתי בשיר ‘פסק זמן' משנת 84 '", נזכר לוי. “הייתה תחושה מאוד קשה כשיצאתי מאותה פגישה. כשהתחבקנו בסיומה הייתה הרגשה שלא אראה אותו שוב. הוא ממש הזדקן". הרעיון לנגן את שיריו של איינשטיין עלה עוד כשהאמן חי ונשם. “אחרי מותו קמו הרכבים שקפצו על העגלה. אם הייתי מחכה, לא חושב שהייתי מקיים את המופע הזה", לוי משוכנע. “היה לי קשה עם האפשרות שיחשדו בי בניצול מומנטום. זו לא הייתה הכוונה. הכוונה הייתה להביא את הדבר האדיר הזה. מבחינתי זה כמו לנגן מוזיקה קלאסית ולא ייתכן שאם באך נפטר אף אחד לא ינגן את המוזיקה שלו".

עד כדי כך?

"בגיל 13 וחצי הייתי עמוק בענייני מוזיקה קלאסית, ג'אז ורוק מתקדם. מוזיקה ישראלית לא עניינה אותי, ואיזה יום אני פותח רדיו, שומע איזו פתיחה ואני אומר לעצמי או שזה משהו קלאסי, או שזה דבר חדש של ג'נסיס. פתאום אני שומע עברית ואני מזהה את אריק איינשטיין. באותו רגע אמרתי שאם אתאמץ אולי אוכל לשתף פעולה בעתיד עם אמנים כאלה".

אריק שמע על הרעיון המוזיקלי שלך?

"סיפרתי לו שבאים לתת כבוד והערכה גדולה לשירים, לצלילים, אליו. למורשת המוזיקלית, אבל אריק מיד נפנף אותי. הוא אמר ‘תראה מוישל'ה אני לא כל כך אוהב שעושים עניין. אלה היו שירים וזהו. מי שרוצה לשמוע שישמע אותם ברדיו'". לוי התחבר ללהקת טרנזיסטור, חבר'ה שניגנו בדרך כלל דייר סטרייטס, שירים שהם אוהבים. לוי הבהיר לחברים שהוא לא רוצה בפרויקט אמנים שבאים לנגן בשביל החשבונית בסוף החודש, אלא כאלה שבאים מאהבה. "זה ממש לא עיבוד חדש לשירים", מסביר לוי את הקפדנות בביצוע.

"לא הייתה שום כוונה להביא את זה מזווית אחרת כמו שאני לא אביא את באך מזווית אחרת. הכוונה הייתה להביא לאנשים את הצלילים שהם מכירים. הסברתי לחברים בהרכב את החזון שלי. הסאונד המדויק, המכות על התופים. לא חלש מדי, לא חזק מדי. נאמנות למקור".

ממוצע של הופעה בשבוע, הזמנות מכל קצות הארץ. "בהתחלה חששתי", מודה לוי. "אמרתי שקאברים יכולים להיראות כמו חיקוי זול, אבל כשהתחלנו הרגשתי כאילו אני יושב ומנגן מוזיקה קלאסית לקהל שוחר מוזיקה. התרגשות, סוג של גורל משותף. אני עובד עם הרבה אמנים, אבל התגובות פה יוצאות דופן בעומקן. כאילו שאנחנו מכניסים יד ללב. גמלאים לצד ילדות בנות 10 שיושבות בקדמת האולם וצורחות את ‘אדון שוקו'. מרגיש כאילו אתה מנגן המנונים לקהל שמעוניין בכך".

איך אתה מסביר את זה?

"אריק הקפיד להסתכל על מה שהוא עושה כעל מעשה תרבות ופחות כעל בידור. הצד הבידורי פחות עניין אותו מהצד האמנותי, דבר שמוכיח את עצמו כבעל חיי מדף ארוכים יותר".

התיישבנו בצל ליד אחד הקברים. פה קבור ראש הממשלה השני של מדינת ישראל משה שרת, שם מפקד ההגנה אליהו גולומב ולמעלה אם הזמרות שושנה דמארי. לפתע ניגש איש מבוגר ושאל אם באנו לבקר את הקבר של אביו, חיים ארלוזורוב, שבמקרה התיישבנו לידו. שאול בן ה-84 הגיע עם חברת ילדות, שושי בכדי להראות לה את השיפוץ שנערך בבית הקברות. עדיין מקפיד להגיע כל כמה חודשים לתת כבוד לאביו שנרצח ביוני 1933.

"יש ישראלים שתגיד להם שפה נמצאת ההיסטוריה של המדינה והם יגידו ‘מבחינתנו שיפוצצו את זה, ההתנחלות שלנו היא היסטוריה'", הוא נאנח. “זה לא מדבר אליהם, אבל יש פה עדיין כל מיני מאכערים שלוקחים אנשים לסיורים, בדרך כלל אחרי הצהריים ומספרים להם סיפורים מפעם".

אריק איינשטיין מדבר אליך?

"אבא שלי העריץ את ביאליק, אבל בעיני, וזה אולי יישמע לך מוזר, אריק איינשטיין הוא המשורר הלאומי".

שמש החלה לרדת על בית הקברות, שעמד לסגור את שעריו וממורד רחוב טרומפלדור, כיוון הים, החלו להגיע צלילים מוכרים משיריו של הזמר המנוח. אריה בר, מדריך טיולים מיתולוגי, לקח שני מתלמדים להשתלמות בעקבות אריק איינשטיין. לקראת יום השנה, הוא מספר, הלו"ז שלו מפוצץ בדרישות. "בנובמבר אין לנו רגע מנוחה מהבוקר עד הערב", הוא מעדכן. "סיורי תחנות בחייו ויש כל מיני ורסיות. יש סיור אריק איינשטיין והעיר הלבנה שבו אני מספר על הקשר לתל אביב ואני מסיים אותו פה, בקבר. יש אפשרות להתחיל פה ולסיים בכיכר אתרים או בחוף מציצים. עוברים בין היתר ברחוב גורדון, היכן שהוא נולד, בבית ספר שבו למד, בדיזנגוף איפה שהיה קפה כסית. אפשר אפילו להכניס למסלול את מסעדת ‘כתר המזרח' באבן גבירול".

המראה היה די סוריאליסטי. שקיעה חורפית ברקע וכמה אנשים שעומדים ליד קבר ובוחרים שירים. בר בחר להשמיע למתמחים את "עטור מצחך" של אברהם חלפי. "שני שירים שאני משמיע ליד הקבר והם מאסט זה 'עוף גוזל' ו'עטור מצחך', שנכתב על ידי חלפי והולחן על ידי יוני רכטר", סיפר בר בהשתלמות. "חלפי היה הסנדק של אריק בברית, חבר טוב של אבא שלו. תשמעו עוד סיפור. פעם הגענו במהלך סיור לשדרות רוטשילד. כ-40 איש החזיקו שירונים ביד. בעוד אני מסביר להם, אני מסתכל מסביב והרחוב פקוק. אולי מאה איש הצטרפו אלינו לשירה. זה פס הקול של כולנו".

רעיון הסיורים עלה כשהזמר עוד היה איתנו. יוזמה של עיריית תל אביב ובהדרכתו של מורה הדרך רון ורם. “כתבנו מכתב לאריק בגלל שזה היה לציון מאה שנה לת"א ו-70 שנה להולדתו", מספר ורם. “איכשהו עלה בראשי הרעיון לעשות טיול במקומות שבהם הוא היה פעיל והוא הסכים". רק שאז נוספו עוד מורי דרך ועלו גם סיפורים פחות נעימים מחייו של איינשטיין. הזמר שמע על כך והחליט לפרק את החבילה. ורם חזר לקיים סיורים רק אחרי מותו של איינשטיין.

“לא אמרתי ולא אגיד מילה רעה על מישהו כל כך אהוב וחשוב מבחינתי. במופע לזכרו של אריק בכיתי מהתרגשות", ורם מדגיש. “אני לבקשת אחת הקבוצות עברתי ליד ביתו ובדיוק סימה, אלמנתו של אריק, ירדה. לא היה לי נעים. אני משתדל לשמור על פרטיותם. למזלי חברי הקבוצה הייתה עם הגב אליה ולא שמו לב. לא רציתי להעמיד את סימה במבוכה".

יום ראשון השבוע, אותות הסערה נראו היטב גם בבית הקברות הישן. סימנים של עלים שעפו ברוח, שלוליות קטנות. רביב עידן, בן 46 מגבעתיים, ניצל את ההפוגה כדי לחתוך מהעבודה ולעלות לקבר. "חשבתי שאבוא לפה ואצטרך להידחף בין אורי זוהר וכל החבר'ה מאז", הוא לא הבין את השממה. “היום התאריך העברי של המוות, כ"ג בחשוון". הסברנו לו שעל הקבר כתוב כ"ד בכסלו, טעה בחודש, אבל הוא התעקש שכתב ביומן את התאריך הנכון שתהיה לו תזכורת ולא יפספס. לא מתאים לו להתבלבל. עידן הרי לא ישכח את היום ההוא. היה במסעדה עם אשתו, חגגו יום נישואים ואז הגיעה ההודעה שאריק הובהל לבית החולים והם חתכו הביתה, נהרס הערב.

"אני אוהב מוזיקה", מספר עידן. "מנגן מגיל צעיר, יודע להעריך. לא היה ולא יהיה אחד כמוהו. מה שהיה מיוחד בו הוא הגאונות שלו לקחת מלחינים צעירים ולתת להם דחיפה. הוא כתב טקסטים מדהימים. בלוויה הייתי שם מאחור", הוא מצביע. "אני בשוק שאין פה כרגע אנשים. מה, רק אני זוכר?". כנראה שלא, יש אנשים שאריק הוא כבר כמו קעקוע בחייהם. גיא בוקאטי הוא מהאמנים שהזמר טיפח. הוא נכלל ברשימה ארוכה שכוללת את שלום חנוך, שם טוב לוי, מיקי גבריאלוב, והוא כנראה המוזיקאי שהיה הכי קרוב אליו בשנים האחרונות.

גם היום, שנה אחרי, נראה שהצל של איינשטיין ממשיך ללכת אחרי בוקאטי, על אף שהבחור כבר העביר דף ומתעסק כעת בעבודה עם התזמורת האנדלוסית. עדיין הזיכרון טרי. “אנשים מרגישים צורך להגיד לי כל הזמן ‘אריק, אריק'. אם הייתי מישהו אחר שמסתכל מהצד על גיא בוקאטי הייתי חוטף ממנו אוברדוז, כאילו חאלס", הוא נאנח.

מפריע לך שהפרק הזה טרם נסגר?

"הוא  לא יכול להיסגר. נשאר חור ענק. כל יום קורה משהו מצחיק, עצוב, מעניין, חכם שאני אומר חבל שאי אפשר לספר לאריק. אריק היה איש נדיר, קסום. אדם חד פעמי. כל אחד הוא חד פעמי, אבל אריק הוא הקצנה של חד פעמיות. אפילו אי אפשר להגיד היזהרו מחיקויים, גאון אמיתי וזה צד פחות גלוי בו, כי היה לו את הצד החברמני, העלא כייפק, וזה לא משדר גאונות, אבל הוא היה גאון אמיתי".

והנה עברה שנה, החיים ממשיכים. “בטח שהחיים ממשיכים. אני חי, אנחנו מדברים. איזו שאלה, אבל אני חושב עליו יום יום. אור גדול עזב את העולם. נשמה ־ גבוהה ביותר. אם הוא היה שומע אותי בטח היה אומר ‘די, די, מה אתה מבלבל את הביצים?'".