אסתי זקהיים חוקרת את חיי המין: "זה היה מעייף כל הסקס הזה"

"לנשים אין יותר כוח למין. משיחות עם נשים וסטודנטיות, אני קולטת שזאת תופעה. אני מקשרת את זה גם לתרבות הפורנו, שמחליטה בשבילנו מה זה סקסי, איך אנחנו אמורות להיראות, כמה גבוהים העקבים, ומה לעשות במיטה. ואז, כשאנחנו נכנסות למיטה, אנחנו כל כך עייפות מהמשחק הזה של 'להיות סקסית', שאנחנו מעדיפות שלא יקרה כלום".

 

הדוברת: השחקנית אסתי זקהיים (49), על תובנות שנטמעו בה בעקבות "פרויקט S": פרויקט על סקס של אנסמבל "כאן", המוצג בתאטרון הערבי-עברי ביפו.   הסקס, אין מה לעשות, מציף את המרחב הפרטי, הציבורי, הפוליטי, הצבאי, המשפטי, התקשורתי. הסקס מוכר. אבל על מה אנחנו מדברים, כשאנחנו מדברים על סקס? מה מותר להגיד ומה אסור? האם השחרור המיני והדיבור החופשי, מאפשרים מפגש בגובה העיניים, או שהכל הפך לפורנו? ומה לעזאזל קרה לאהבה? 
 

"'פרויקט 'S שם במרכז את האירוע המיני, ובודק איך מדובבים את הגוף. בשלב ראשון ערך עידו בורנשטיין, כותב הפרויקט, ראיונות עם גברים ונשים בני עשרים עד ששים על חיי המין שלהם, על התבגרות מינית, הגוף, פנטזיות, אורגזמה, טאבו, תשוקה, ובושה. כאלה. העדויות הולידו את מקבץ המונולוגים והדיאלוגים שהפכו ל'פרויקט S'. "מתוך החומרים נכתבו מונולוגים ודיאלוגים שמרכיבים את הערב. יש כאן מלא וריאציות על אנשים שאוהבים את זה, כך או אחרת; זוג שלא שכב כבר חודש וחצי, מותש מעבודה וטיפול בילדים, ואולי הערב במיטה זה סופסוף יקרה להם; הומו שמתלבש בבגדי נשים, כדי להצליח להשכיב גברים סטרייטים; ואישה שחיה בברצלונה בזוגיות פתוחה עם 2 גברים, מה שנקרא פוליאמור. אני מאד נהנית להיות האישה הזאת".
 

"כל הדמויות מדברות בפתיחות גדולה על תשוקה ועל כאב, כשהגוף הוא זירת ההתרחשות שבה הכל קורה. אנחנו יורדים לפרטים, לתנוחות, ואי אפשר שלא להרגיש קרוב, להזדהות עם האנשים האלה,  לדעת שהתשוקות הכמוסות שלך, הן בסדר גמור. יש תהליך מעגלי שחוויתי, ובעיני  קורה, במקביל, לשחקן  ולאדם ולקהל שבי. הבושה  גורמת לצנזורה  פרטית וציבורית. הבושה היא הסיבה המרכזית לבורות ולפחד לשאול, אפילו את עצמנו, מה אנחנו אוהבים, ומה אנחנו רוצים מבן-בת זוגנו. אנחנו מפחדים מהפנטזיות שלנו, שופטים את עצמנו, מרגישים סוטים".
 

"תהליך העבודה היה מרתק ולא פשוט. שלמה פלסנר, הבמאי, לא ויתר והתעקש שנעביר את החוויה דרך הגוף. שלא 'נדבר על', אלא שזה באמת יקרה לנו. וואי וואי. זה היה מעייף כל הסקס הזה. ולפעמים הרגיש כמעט מסוכן. כי זה מסוכן להיות טוטאלי, מפחיד, מרתיע, מרתק. הטקסטים נורא מפורשים ונכנסים לעומק החוויה. יש משהו בלדבר את הגוף, שאתה לא יכול להתחמק מהכאב שנמצא בו. דמות אחרת שאני מגלמת בהצגה, מדברת על זה שהיא כל הזמן רטובה. אפילו ברגע זה, היא אומרת, אני רטובה.

 

"תשמע, לא קל להגיד את הטקסט הזה, להתכוון אליו, ולהסתכל לאנשים בקהל בעיניים. ואני לא עסוקה בלפתות ברגע הזה, אני משתפת בתחושות שקיימות לי בגוף, משתפת בתסכול של להיות אישה רטובה. היא כלואה בתוך חייה, רוצה יותר, אבל לא תבגוד בבעלה. מרגישה בושה וביקורתית כלפי צרכיה, אבל  רוצה לממש את עצמה בלי להתבייש. בעצם, ממה יש להתבייש? יחד עם זאת,  מה אני אגיד לך, זאת ההצגה הראשונה שלא הזמנתי את אימא שלי ואת בעלי".
 

"יש ויש. לפעמים זה מפחיד קצת אנשים, אבל התגובות שאני מקבלת על ההצגה הזאת, מאד משמחות אותי. קודם כל, אני יוצאת מאחורי הקלעים, ורואה אנשים ערניים ומעוררים. ואני שואלת את עצמי, מה רע?. אין בהצגה עירום, או משהו שדומה לאקט מיני מפורש. העוררות המינית הזאת, היא תולדה של הדיבור על הגוף, על הצורך לחגוג את הגוף. נשים וגברים אומרים לי הנה, מישהו מדבר אותם, את הבושה שלהם. ואני תמיד חושבת, זה התפקיד של תאטרון, לשחרר אנשים, ופה זה קורה הכי קונקרטי שאפשר. מה שמעניין שלכל צופה יש את הדמות שהוא לוקח אתו, הדמות שנגעה בפחדים ובתשוקות שלו".

 איך העבודה עם האנסמבל? 

"אני נהנית מאד לעבוד באנסמבל. אני עובדת עם שלמה ועידו כבר 13 שנים כמעט, מ'רעב', דרך 'אלוורה' ו'זריחה', 'נשי טרויה', 'גן ריקי', עכשיו 'פרויקט S',  ובחזרות על פרויקט 'S-2'. ככה, בעיני, צריך להיות תיאטרון. להקה שעובדת ביחד, מכירה זה את זו היטב, מתפתחים יחד, עושים את התאטרון שאוהבים, מחפשים כל הזמן לגדול ולמצוא שפה חדשה. נהנים מהדרך".
 

"המחזמר שאני נמצאת בו כרגע בחזרות הוא 'חלום קוסטה ריקה'. זאת קומדיה שחורה על חמדנות, מאד ישראלית, על משפחה שחושקת בנדל"ן של הדודה, ומנסה להעביר אותה לבית אבות, כדי  להשתלט לה על הדירה, למכור ולהגשים את חלומם הקטן   והחומרני.  קומדיה על אבדן הערכים והתפוררות המשפחה,  אל מול קדושת הכסף, והרדיפה האין סופית אחרי העוד ועוד ועוד. ובעיקר עכשיו ומהר!

"אז גם אהבתי את המחזה, וגם  בא לי לעשות משהו אחר. משהו שמעולם לא עשיתי. מיוזיקל, קליל, מורכב, לרקוד, לשיר, ולשחק. ועם כזה צוות מוכשר ושחקניות נהדרות (ושחקן אחד). צוות נשי שווה ומצחיק, שמרב דברנות קשה להיות יעילים בחזרות. תמיד יש לנו על מה לקשקש ולצחוק".