ניקי מינאז' נתנה עבודה בטקסי הפרסים המרכזיים של תעשיית הפופ בחודש שעבר, והכל לכבוד אלבומה החדש, “The Pinkprint" (הליקון), שיוצא ב-15 בדצמבר. בתחילת נובמבר היא הופיעה בטקס פרסי ה-MTV אירופה בגלזגו, שם חשפה לראשונה את הסינגל החדש שלה, הבלדה האפלה ,"Bed Of Lies" וגם זכתה בפרס ה"היפ הופ" (והביסה ראפרים נחשבים כמו אמינם, דרייק וקנייה ווסט, ואת יריבתה איגי אזליה).
אחר כך היא שוב גנבה את ההצגה בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית, שהתקיים לקראת סוף נובמבר בתיאטרון נוקיה בלוס אנג'לס. כולם דיברו על הביצוע הלוהט שלה ל“Bang Bang" עם כוכבת הפופ הבריטית ג'סי ג'יי והכוכבנית הצעירה אריאנה גרנדה (שלושתן הופיעו בבגדי זהב מנצנצים). אבל שיחת היום האמיתית, למחרת הטקס, הייתה הלבוש הצנוע יחסית של מינאז' לאורך כל חלקי הערב, וחסרונו של הטוורקינג. ומה זה אומר כשאישה כניקי מינאז' לובשת שמלה המכסה את אזור הבטן ונמנעת מלנענע את ישבנה החשוף ברבים? בדיוק מה שזה אומר כשכל אישה אחרת מבקשת את הסטייק שלה וול-דאן ואומרת לא לסושי: שהיא בהריון.
אין לאף אחד סיבה ממשית לחשוב שמינאז' מצפה לילד, ואף אחד כנראה לא באמת חושב ככה, אבל הבלוגרים והרכילאים, המחויבים למכונת יחסי הציבור המשומנת של הכוכבת לקראת אלבומה החדש, צריכים משהו לדבר עליו. הראיות התומכות בהשערה דלות. הראת שונה - בראיון שנתנה לאחרונה למגזין “קומפלקס", דיברה מינאז' רבות על רצונה בתינוק ובמשפחה. בין היתר, היא סיפרה: “תמיד אמרתי שכשיהיה לי תינוק, הוא יהיה המרכז. אני לא רוצה שהילד ירגיש כאילו אין לו את כל תשומת הלב שלי, אז תמיד אמרתי שאקח הפסקה קטנה". היא גם הוסיפה ש"החשש הכי גדול שלי הוא שאהיה כל כך שקועה בעבודה, שאשכח לחיות את חיי האישיים באופן מלא. אם אסיים את האלבום החמישי שלי ולא יהיה לי ילד עד אז, לא משנה כמה כסף יהיה לי, אהיה מאוכזבת, כי כאישה אני מרגישה שאני נמצאת כאן כדי להיות אמא".
הראיה השנייה היא הידיעה שמינאז' נפרדה לאחרונה מהחבר שלה ויד ימינה, סאפארי סמואל, אחרי שנים ארוכות ביחד, ופצחה במערכת יחסים חדשה עם במאי הקליפים היהודי גריז לי, שנולד בשם הפחות אקזוטי אלכס לוקאס. זהו. אכן מדובר בטיעונים חלשים, אבל זה לא מנע מאנשים לעשות אחד ועוד אחד, ולקפוץ למסקנה שאם היא רוצה תינוק ויש לה חבר חדש, אולי היא תעשה את זה איתו. ואם היא חרגה מתלבושת החשפנית הקבועה שלה באיזה טקס פרסים, אז אולי זה קרה מוקדם מהצפוי והיא בעצם כבר בהריון ולא מגלה. מינאז', מצדה, לא טרחה להגיב על השמועות, אז אתרי הרכילות ממלאים את עמודי התוכן שלהם בתגובות שאנשים אנונימיים צייצו בטוויטר. דברים כמו “באמת הגיע הזמן. היא כבר בת 31 !", או “ניקי מינאז' לא בשלה עדיין להיות אמא, יש לה הרבה מה ללמוד מקים קרדשיאן".
אקסטרים מייקאובר
זה קצת מוזר שכולם נתפסו עכשיו לספקולציית ההריון, כי לא חסרים נושאים לדבר עליהם בנוגע למינאז'. היא בכל מקום. כל הזמן. הנוכחות שלה במרחב הציבורי כל כך דומיננטית, שקל לשכוח שהיא כוכבת חדשה יחסית, שפרצה לחיינו לראשונה לפני ארבע שנים בסך הכל. מינאז' הגיעה לתודת עה עם טוכעס מרשים (למקרה שמישהו לא שם לב), שם במה מנצח (שמה האמיתי הוא אוניקה טניה מאראז'), מבטא ניו יורקי שנרכש עם הזמן (בגיל 5 היא עברה עם משפחתה מטרינידד וטובגו לרובע קווינס), פאה ורודה (שהוחלפה בהמשך בפאות משוגעות בכל צבעי הקשת) ואלבום בכורה בשם “Pink Friday", שב-2010 איים לצבוע את העולם במוזיקה שחורה בציפוי ורוד.
מינאז' החלה את דרכה בתור ראפרית מוכשרת עוד קודם לכן, אבל זה לא הספיק לה כדי לפרוץ מהגטו של ההיפ הופ למצעד הפופ. אפילו הקימורים המרשימים והמחשוף הנדיב לא עזרו. אז ניקי נפרדה לשלום מלוק הביץ' מהשכונה, פשטה על מחסן התחפושות הקרוב למקום מגוריה והמציאה את עצמה מחדש. החישוב היה פשוט: אם העולם לא רוצה אותה בתור גרסה חדשה של פוקסי בראון או ליל קים, הוא יקבל אותה בתור ליידי גאגא השחורה. וזה עבד. כולם התאהבו בניקי החדשה, שהייתה ועודנה מופת של פבריקציה - בובת פלסטיק מופלאה.
מינאז' לא הסתפקה במייקאובר חיצוני ובגימיקים, אלא שינתה גם את הסאונד בהתאם לדרישות השוק. את האנדרגראונד היפ הופ המלוכלך והרדיקלי היא השאירה מאחור, והתקדמה לעבר סאונד פופי ודאנסי. אלבום הבכורה שלה, שהכיל שפע של אר־אן־בי, עשה הכל נכון במונחים של פלייליסטים ומצעדים, והפך את מינאז' בן לילה לאחת מהכוכבים הגדולים שרכבו על גל הכסף הצעיר של ליל וויין, שאצלו חתמה מינאז' על חוזה אחרי שמיטב חברות התקלית טים חיזרו אחריה. ההימור של וויין השתלם. "Pink Friday" הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים, הכניס לא פחות משבעה סינגלים לטופ-100 האמריקאי באותו הזמן ומכר קרוב לארבעה מיליון עותקים ברחבי העולם.
כעבור שנתיים הוציאה מינאז' את אלבומה השני, “Pink Friday: Roman Reloaded", שהתחלק בין שירי היפ הופ לא רעים לדאנס–פופ מזעזע. וככל שהתלבושות נהיו משוגעות יותר, ופרסונת ההרג'וקו-בארבי שלה השתכללה (מי בכלל זוכר את גוון סטפאני?), כך הסאונד שלה המשיך להתרכך. אחרי האלבום השני מינאז' כבר הייתה כוכבת-על. בעונה ה-12 של “אמריקן איידול" היא התיישבה על ספסל השופטים לצד כוכב הקאנטרי קית' אורבן, רנדי ג'קסון הוותיק ומריה קרי (שאיתה הסתכסכה, לרווחת יחסי הציבור של התוכנית, עוד לפני שהעונה עלתה). מינאז' עזבה את התוכנית לאחר עונה אחת בלבד, ומאז הספיקה להשתתף בקומדיה הרומנטית “האישה האחרת", בכיכובה של קמרון דיאז, והחלה לעבוד על אלבומה השלישי.
סקס, סמים ופאשיזם
אין ספק שהאלבום השלישי של מינאז' הוא אחד מאלבומי הפופ המצופים ביותר של התקופה האחרונה. ההיסטריה לקראתו החלה בקיץ האחרון, אז יצא הסינגל הראשון, "אנקונדה", הכולל את המשפט המדהים "האנקונדה שלי לא רוצה, אם אין לך לחמניות". כן, זה אומר בדיוק מה שאתם חושבים שזה אומר. ועטיפת הסינגל והקליפ המלווים אותו, בהם חושפת מינאז' את ישבנה המפואר (כמה חודשים לפני התמונה המדוברת של קים קרדשיאן) מבהירים היטב את הנקודה. איש הטלוויזיה האמריקאי הוותיק אל רוקר קרא לקליפ "מתועב ונואש". אחרים אמרו שמינאז' דווקא מכריזה בו על כוחה הנשי, בכך שהיא מייצגת את עצמה כסובייקט מיני ולא כאובייקט מיני.
והעיקר, שתוך פחות משבועיים הקליפ צבר מעל מאה מיליון צפיות. "אנקונדה" הגיע למקום השני במצעד האמריקאי ולמקום השלישי במצעד הבריטי, צבר 141 אלף הורדות בשבוע הראשון ליציאתו, הוליד אין ספור עבודות פוטושופ פרודיות המסתובבות ברשת, ובהן הטוסיק המפורסם הודבק לכולם - ממארג' סימפסון ובובספוג ועד ג'סטין ביבר ופסל החירות. והייתה גם פרודיה של אלן דג'נרס, ששתלה את עצמה במכנסונים בתוך הקליפ. מבחינה מוזיקלית, רבים שמחו שהשיר מסמל את שובה של מינאז' לשורשי ההיפ הופ שלה (אסור לשכוח את שלושת המיקסטייפים המצוינים שהוציאה במחצית השנייה של העשור הקודם, לפני שפרצה למיינסטרים עם “Pink Friday"), והכין היטב את הקרקע לפרובוק ציה הבאה שלא איחרה לבוא.
מינאז' בהופעה בלאס וגאס. שמועות לא מבוססות על הריון. צילום: רויטרס
בסוף אוקטובר יצא הסינגל הבא מתוך האלבום החדש, “Only", שבו מינאז' מארחת את הבוס שלה, ליל וויין, כמו גם את הראפר הקנדי דרייק ואת כוכב האר־אן־בי כריס בראון (האקס המכה של ריהאנה, להזכירכם). ניקי פתחה את השיר בהצהרה שהיא מעולם לא שכבה עם וויין או עם דרייק, אבל שאם הייתה שוכבת איתם, היא הייתה הולכת על שלישייה ונותנת להם לעשות לה דברים שאי אפשר לכתוב בעיתונות העברית המודפסת (חפשו את המילים ברשת, היא מפרטת הכל). בהמשך מודה דרייק, שהוא מעולם לא שכב עם מינאז', כי יש לה חבר, אבל מבטיח שכשזה ייגמר, הוא יהיה הראשון בתור. זה אולי נשמע פרובוקטיבי לקוראי "מעריב–סופהשבוע", אבל בשביל טקסט ללהיט היפ הופ אמריקאי, מדובר בהצהרות סטנדרטיות למדי, בטח לא כאלה שמצדיקות הרמת גבה. למזלה של מינאז', השיר מלווה בקליפ פרובוקטיבי.
בתחילת נובמבר, בסמוך לחגיגות ה-25 לנפילת חומת ברלין וביום השנה לליל הבדולח, עלה ברשת קליפ המילים (קליפ רשמי עם הטקסט של השיר, שלפעמים מקדים את הקליפ האמיתי ולפעמים עומד בפני עצמו) של "Only“. מיד הוא עורר סערה בשל שימוש באנימציה, שמזכירה אסתטיקה נאצית ופאשיסטית. הקליפ מתחיל כמו סרט קולנוע ישן בשחור–לבן, שדומה לסרטוני התעמולה הנאצית של לני ריפנשטאל, ועם הלוגו של הלייבל "Young Money" של וויין (שבו מוציאה מינאז' את אלבומיה) מעוצב בצורה המזכירה צלב קרס. לקלחת נזרקו גם חיילים וטנקים, כשדמותה המצוירת של מינאז' מוצגת כמפקדת על צבא, שבכיריו נראים כמו קציני אס–אס (אם באס–אס היו קצינים שחורים). מינאז' קצת נבהלה מההאשמות. היא הכחישה שהקליפ מעודד אנטישמיות, הסבירה שהוא בכלל הושפע מסדרת ספרי הקומיקס "עיר החטאים" ומסדרת האנימציה "Metalocalypse“, ומיהרה להזכיר שלא מעט מהאנשים שיצרו אותו הם בכלל יהודים, כמו למשל החבר החדש שלה. "הקונספט לא היה רעיון שלי, אבל אני מאוד מצטערת ולוקחת אחריות מלאה אם זה פגע ברגשותיו של מישהו", צייצה. "לעולם לא הייתי מאשרת נאציזם באמנות שלי".
לעומתה, הבמאי של הקליפ, ג'ף אוסבורן, הודה שכיוון לאסתטיקה נאצית והבהיר שאין לו על מה להתנצל. בראיון שנתן ב"מייספייס", פירט אוסבורן בהרחבה את הסימבוליקה של הקליפ (רבים מהסמלים הם דווקא אמריקאיים ולא נאציים). הוא גם הצהיר: "אני חושב שזה חשוב להזכיר לדור הצעיר את הזוועות שקרו בעבר, כדי למנוע מהם להתרחש שוב בעתיד. הדרך הכי יעילה לתקשר עם אנשים כיום היא דרך מדיה חברתית ותרבות פופולרית. אם העבודה שלי פורשה שלא כהלכה, משום שזה לא קליפ בכי נדוש וטיפשי, אז אני מאוד מצטער, אבל אני לא מצטער".
אחרי מנה הגונה של טוסיקים וקינוח בטעם היטלראי, הוציאה מינאז' את הסינגל השלישי מהאלבום, “Bed of Lies", שהולך על כיוון אישי וחושפני יותר. השיר, שבו היא מארחת את הזמרת-יוצרת סקיילר גריי, מתייחס לפרידה של מינאז' מהאקס, סאפארי סמואל. הטקסט, שמוציא אותו שקרן ונצלן, גם מרמז שהיא התמכרה לכדורים בגללו (יש הטוענים שהיא הפסיקה לעשן גראס, כי זה פגע לה בקול, אז היא עברה לקסנקס). מינאז' מבהירה, שבניגוד לשמועה, השיר לא מדבר על בגידה רומנטית. “אני חושבת שאנשים חשבו שכתבתי את השיר הזה על בגידה, אבל זה לא נכון", אמרה. “אדם יכול לחיות חיים כפולים, ושלא יהיה לזה שום קשר לבגידה. הפזמון והמעבר כבר היו כתובים והם באמת היו על בגידה, אז רציתי להוסיף לזה את הפרספקטיבה שלי ופשוט לדבר על הפרת אמונים".
אז אולי סמואל לא בגד בה, אבל הוא שיקר לה, לא הסתכל לה בעיניים ואף פעם לא שילם חשבונות (כך על פי הטקסט), ומינאז' אומרת שהשיר העצוב הזה הוא בדיוק הכיוון שאנחנו צריכים לצפות לו מהאלבום החדש. “הוא קצת יותר אפל", חשפה בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית, “אבל מדובר בדברים שנשים יוכלו ממש להזדהות איתם. זה לא אפל במידה שיש הרגשה כאילו ‘על מה לעזאזל היא מדברת?'".
עם כאלה מתאבנים, נראה שהעולם בהחלט מוכן לאלבום השלישי של ניקי מינאז', וגם היא מוכנה. באשר לתוכניות לטווח הארוך, גם על זה היא די סגורה. קודם כל היא רוצה להתחתן. “אין ספק שאני אנשא לפני שאביא לעולם תינוק. תמיד הרגשתי ככה, מאז שהייתי צעירה. אמא שלי תמיד הכניסה לי את זה לראש", אמרה. על פי החוזה שלה, מינאז' מחויבת להוציא שישה אלבומים, אבל אין לה כוונה לחכות כל כך הרבה זמן כדי להתחיל ללדת. "עד האלבום החמישי, אני כבר אהיה נשואה ואמא לפחות לילד אחד, אולי אפילו שניים. ויהיו לי 500 מיליון דולר".