דרור קרן עיתונאי חוקר: "אסור לשתוק, צריך להתעורר ולהביא שינוי"

מקובל לחשוב ששחקנים לא חיים על הפלנטה הזאת. הם מעופפים כאלה. טיפוסים הזויים, שנכנסים ויוצאים מדמויות כמו מגרביים רטובים. דרור קרן, השחקן בהא הידיעה, דווקא מחובר חזק למציאות המורכבת, ומנחה עונה שנייה של התוכנית "תמונה חדה" בערוץ 1. תוכנית הפותחת צוהר ומשרטטת תמונת מצב על כל מה שקורה בארץ בתחום העשייה הדוקומנטרית. מי שחזה בתוכנית, יכול להבחין בקרן אחר – פחות ניאורוטי, יותר קשוב, סקרן, מגלה את אמריקה. ואולי הוא ניצב בפני קריירה חדשה של עיתונאי חוקר.

 

"'הימים עוברים וגם אתה', כתב חנוך לוין, והמסע שלנו ב'תמונה חדה' עובר בתחנות שהחיים לא תמיד נותנים לנו לעצור בהן. כאן אתה מחליט איפה אתה עוצר. מה חשוב. דרך החיים, דרך המקצוע שלי, וכל מה שהוא מזמן לי, הבנתי לאחרונה שאני עובד בלדייק את עצמי. בלשאול שאלות שהתשובות עליהן מעניינות אותי. פתאום ב'תמונה חדה', דרך סקירת הסרטים הדוקומנטרים המצויינים שעושים כאן, אני מוצא את עצמי חוצה את הקווים. נעים לתווך את הגיבורים של הסרטים, את היוצרים שלהם. אני בא ללמוד".

 

"האנשים האלה מרתקים אותי, ואני מקבל שיעורי חיים כבונוס. על דו קיום ודיעות קדומות, על קבלת האחר, על משפחות מסוג אחר, על בחירות בחיים, על זהות, עלינו כחברה. אני חוזר מימי הצילום האלה מלא התפעלות, הערכה ותודה. באיזה עוד מקצוע מזדמן לך לפגוש אנשים מכל הקשת?".

 

"לדבר למשל עם יוצרים כמו יאיר קדר ואורי משגב, שעשו סרטים על ביאליק וחלפי. לראיין שחקניות ואמניות מרתקות ומקוריות כמו עליזה רוזן וליא קניג. ומנגד, לדבר עם כרמי גילון, עם ג'יבריל רג'וב ברמאללה. פשוט תענוג".

 

"לא בדיוק. אני בא לפגוש אנשים. הסקרנות טבועה בי. זה חלק ממני. מה מפעיל את האנשים. איך הם הגיעו לאן שהגיעו. אני אוהב פורצי דרך, פורצי מחשבה. זה מרתק אותי כשאני עובד על דמות, ומרתק אותי בכל אדם שיש לו סיפור מעניין לספר".

 

"אני לא יודע אם אני מזדהה עם כל אדם, אבל על משפחה, אהבה, בחירות בחיים, בוודאי שיש לי מה ללמוד ממי שאני נפגש איתו. אם התכוונת 'יותר נקי', במובן של יותר פתוח לזה - התשובה היא כן. בהחלט. כשחקן, אני מנסה להיות נאמן לסיפור שאני משרת, ולדמות שכתובה בו. בימים אלה אני משחק ב'יונה המינקת', סרט של שלום הגר, שם אני מגלם את שכטר, חובש כיפה שעובד בחברה קדישא, רוחץ גופות לפני קבורתן. מן הסתם, זה מאד רחוק ממני. התפקיד שלי, אם אני עובד כמו שצריך, הוא שדרור לא יפריע לשכטר. להיות בעולם החדש הזה, משמעו לבוא אליו, לא להביא אותו אליך.  ברווח הזה, מתחילים לקרות דברים מעניינים באמת".

 

"אנחנו מדברים כשהבוקר מתפרסם כי שוטר אנס שופטת. חשבתי שנשיא מדינה אנס שהולך לכלא זה השיא. אבל אצלנו השיא הזה נשבר מדי יום. אולי כדאי לעדכן את 'אם בארזים נפלה שלהבת', כי לא נותרו ארזים. ואם יש, קולם לא נשמע. דרכם לא באה לידי ביטוי. והשלהבת הזאת מכלה את כולנו. ערכית, תרבותית, מוסרית. "הייתי שמח להבין לאן ראש הממשלה שלנו מכוון. מה מטרתו?  כיבוי שרפות, חוקי לאום וצילומים עם נבחרת ישראל אחרי ניצחון. זה לא מספיק. אנחנו הולכים אחורה.

 

אני מוצא חוכמה, יופי, תעוזה, שאר רוח וכוחות נפש, באנשים שהם גיבורי הסרטים שאנחנו סוקרים ב'תמונה חדה'. הסיפורים שהמדינה שלנו מייצרת הם עוצמתיים, כואבים, מרגשים ומלאי חסד. מגיע להם, לנו, לכולנו,  לא רק לשרוד, לא רק לפחד מהרעה הבאה, כי החיים זה לא על זה. 
 

"'אין לי ארץ אחרת', כתב אהוד מנור ז"ל על אהבתו של לארץ הזאת. שמעתי אותו באחד הראיונות מצר על כך שהשיר הזה, ובמיוחד השורה הזאת, 'אין לי ארץ אחרת', אומץ על ידי גורמים שעשו הון מאמירה שהיא, לכאורה: 'זה המקום שלנו ושימות העולם'. הרוב מפספסים את הביקורת והתקווה לשינוי בארץ הזאת, שאדמתה בוערת. ובעיקר את זה: לא אשתוק, כי ארצי שינתה את פניה, לא אוותר לה, ואשיר כאן באוזניה עד שתפקח את עיניה'. אסור לשתוק. צריך להתעורר. צריך שינוי".  
 

מה אתה עושה בנדון כאמן וכאזרח?
"מה אני עושה? משפיע איפה שאני יכול. אני לא פוליטיקאי. 'תמונה חדה' והפגישה עם אנשי הארץ הזאת, זאת לא קריירה בשבילי. חשוב לי לתווך את האנשים האלה. את הסיפורים שלהם, ושל גיבורי התרבות שלנו. לנסוע ברחבי הארץ עם אנשי ספר, עם אשכול נבו, יאיר גרבוז, רוני סומק, או לעשות מחווה ליוסי בנאי, ליהודה עמיחי. בספריות, באולמות קטנים וגדולים. אין לי מושג כמה זה משפיע, אבל אני מקווה שזאת אלטרנטיבה. שזאת תזכורת לכל מה שהפוך לאפליה, לאלימות ולגזענות, לשחיתות שאנחנו חיים בה. אני מקווה שזה עושה את מי שנוכח בערבים האלה, אדם קצת יותר טוב".