חמסין באמצע החורף: אפרים שמיר מדבר על האיחוד ההיסטורי ובית המקדש השלישי

"בוודאי שאני רציני. אם הם רוצים לבנות את בית המקדש השלישי, אדרבא, שיבנו, ואגב כך יגרמו לנו סכסוך עצום מימדים עם העולם המוסלמי, שבו, לדעתי, היהודים יפסידו, כשינסו להקים מדינת הלכה, הפועלת לפי חוקי אלוהים. נראה אם אז אלוהים יעמוד לצדנו. הבעיה שאנחנו חיים בעולם שבו לאלוהים אין כבר הרבה מה להגיד. עובדה שהוא לא אמר בשואה את דברו, ולא יצא להגנת העם הנבחר".

 

אין רגע דל אצל שמיר (63). "אם לכל מטבע יש שני צדדים, לי יש לפחות ארבעה", הוא מעיד על עצמו, וממשיך לעשות מה בראש שלו בלי לדפוק חשבון לאף אחד. ככזה, דומה שרק הוא מסוגל לצאת עם ערב מלודי של שיריו, וכעבור 3 ימים לכסח בשירי להקת "חמסין", שאותם הוריד לפתע פתאום מהבוידעם.

"הרבה זמן אני נשאל על ידי מעריצי הלהקה, אם ומתי היא תחזור אי פעם להתאחד. אמנם זה לא היה כעת בתוכניות שלי, אבל הייתי חייב להיענות ליוסי פיין, שהחליף כעת בהופעה את אהד אינגר, שפרש מהמוזיקה. יוסי מספר שבנעוריו נכנס ב-80' להופעה של 'חמסין' כגיטריסט, ויצא ממנה כבסיסט. מאז הוא רוצה לעלות על הבמה ולנגן משירי הלהקה. במשך 20 שנה, כל פעם שהיינו נפגשים, הוא היה חוזר על אותה משאלה. אז חשבתי שהגיע הזמן לסגור את הפינה הזאת. מכיוון ששנינו חוגגים השבוע את ימי ההולדת שלנו, אז אמרתי לו: 'יאללה, בוא, נחגוג על הבמה!".

"לא אני יזמתי את 'חמסין'. ב-79', אחרי פירוק 'כוורת', מיכאל תפוח הציע לשתף פעולה עם לואי להב כמפיק מוזיקלי. לואי יזם את החיבור שלי עם המתופף אלון הלל והבסיסט אהד אינגר, שבדיוק חזר חם עד רותח מלימודיו בארצות הברית. מוזיקלית, הבאנו מה ש'רד הוט צ'ילי פפרז' עשו קצת אחרינו. הקדמנו אותם ובעצם, גם את זמננו. מילא, כשלהקה יוצאת כך באמריקה, אבל לצאת עם להקה כזאת בישראל, כשכל האוריינטציה המוזיקלית שלה היא רוסית-צרפתית, כשאני מוכר כזמר מ'שיעור מולדת' ששר גבוה בכוורת?. הקהל שבא לשמוע את 'חמסין', חטף הלם ולא הבין איזה משבר פסיכולוגי עברתי".

"ככה זה היה, כשהכל פה היה שמרני ומרובע, ולא בשל להפקה פרוגרסיבית ונועזת, עם רמות ווליום מחרישות אוזניים, שסבלתי מהן בשקט. הופענו ב'אמצע הדרך', מועדון הרוק הראשון בארץ, והרגשנו כמי שבאו לייבש ביצות. את הוצאת התקליט של הלהקה, ליווה שיווק מאוד מאוד חובבני. זה מה שידענו לעשות, מה גם שתפוח, המפיק שלנו, עדיין היה אז קרוב לעץ".

"כי הקהל הצביע ברגליים, ולקופה לא נכנס מספיק כסף. בסוף סגרנו את הבסטה עם הבעת מרירות על הפנים. אז נסעתי במידי לארצות הברית כדי להתאושש. כשחזרתי, יצאתי עם התקליט 'רוקד לקול הבנות', וזה כבר היה סיפור אחר לגמרי, אם כי המשכנו באותו הרכב".

 

"כמו להרגיש דוקטור ג'קל ומיסטר הייד, או כמו להפגין פיצול אישיות, כשמצד אחד יצא לאור הפן הרוקסיטי-אגרסיבי שלי, ומולו הופיע הפן היותר רך, מלודי וחביב שבי".

 

"מזה 13 שנה אני משתתף במופע של יוצאי כוורת, 'דני, גידי וחברים'. בנוסף יש את המופע 'נפגשנו', שבו אלון (אולארצ'יק) ואני מארחים כל מיני אמנים, והמופע שלי, 'בחברת עצמי'. אני בעיקר רוצה לעשות דברים שעוד לא עשיתי, כמו מופע מזרחי שעשיתי עם נגן הניי אמיר שהסר. כך, בין כל הסגנונות, אני משעשע את עצמי בדברים שהם לא בהכרח טבעיים לי".

"תנסה".

 

"אם כוונתך לאסתר שמיר, זוגתי לשעבר, היא לא כל כך בענייני מוזיקה. אבל מה אגיד. הרבה פעמים אמרתי על דברים שלא יקרו, והופתעתי".

"כמו הרבה זמרים הצטרפתי למאבק של איה כורם, שמצאה את עצמה כבולה בהסכם ארוך טווח, בהחלט לא הוגן. היא פועלת למען חקיקת חוק בכנסת שיגן על האמנים, הנחשבים משום מה לאוכלוסייה חלשה. הם כל כך מפוקסים על החזון שלהם ועל רצונם לבטא את עצמם, שהם מתפתים לחתום על חוזים מטומטמים. אפילו רוצחים לא מקבלים גזר דין כמו אמנים, שחותמים על חוזים להמון שנים. מבטיחים להם זהב, אבל למעשה מאכילים אותם קש בענק. לדעתי, הגיע הזמן להפסיק עם זה".