רועי הורוביץ (44) הוא במאי-שחקן-יוצר תיאטרלי עטור רזומה עשיר ופרסים אינספור, אך אם שוקלים לתת לו פרס מפעל חיים, הוא מעדיף שזה יהיה על הבייבי הכי קרוב אל לבו: תיאטרון מ.ר.א.ה בקרית שמונה, שהוא מנהל כבר שלוש שנים. תיאטרון חברתי, שמעלה תמידית הצגות על הנושאים האקטואליים הבוערים בשטח. עכשיו הוא מעלה שם את ההצגה "יום העצמאות שלי", המטפלת בסוגיית המתות החסד, נושא שלא יורד מהכותרות.
להקים בימינו תיאטרון ועוד פרינג', זה כמו ללכת עם הראש בקיר. מה זה אומר להקים תיאטרון שמטפל בסוגיות חברתיות בוערות?
"תיאטרון מ.ר.א.ה לא נוסד על ידי, אלא על ידי השחקן המנוח מנחם עיני ב-1994. חזונו של המייסד, שאנו מוסיפים לשקוד על מימושו, היה לספק אכסניה ראויה לאמני תיאטרון תושבי הצפון מחד, ולשוחרי אמנות התיאטרון מאידך. לשיטתו-שיטתנו, קריית שמונה, עיר המחוז של הגליל העליון, המונה כ-30 אלף תושבים, ראויה לתיאטרון יוצר משלה, כמו כל עיר אחרת ראויה לשמה".
על מה "יום העצמאות שלי"?
"על סדרת מפגשים בין חולה סופני על ערש דווי למתנדב המבקר אותו בקביעות. במהלך אחת הפגישות מפציר החולה במתנדב לסייע לו לזרז את מותו, יען כי קץ בחייו. המתנדב מסרב בתוקף. אבל ההתדרדרות במצבו של החולה, וחשיפתו לטיעוניו בזכות המתת החסד שהוא מבקש לעצמו, משנה את התמונה".
חיי התושבים בקריית שמונה גם משתקפים ב"מ.ר.א.ה" שהצבת להם?
"אני מנסה להביא לידי ביטוי את הזווית המקומית של תושבי העיר וסביבותיה ברפרטואר. כשהעלינו, לדוגמה, את 'תקרית בגבול', העוסק בסכסוך בין שתי מדינות על קו הגבול ביניהן, הרלוונטיות לצופים הצפוניים הייתה ברורה. כמי שחיים שנים בצל הקטיושות והעימות בגבול הצפון, הסיטואציה המתוארת הייתה רלוונטית ומוכרת להם, הרבה יותר מאשר לקהל במקומות אחרים. הצגת הבכורה של המחזה התקיימה, אגב, בדיוק באותו הערב שבו נראה היה שנשיא ארה"ב אובמה עומד לפתוח במתקפה על סוריה, ובקרית שמונה כבר ניתנה ההוראה לפתוח את המקלטים העירוניים. כך גם ב'תקווה' - מחזה העוסק במחאה החברתית של קיץ 2011, ונותן ביטוי למצוקות הקיום בארץ, שתושבי הפריפריה, וקריית שמונה בתוכם, חווים על בשרם ומכירים מקרוב".
איך אתם מטפלים, כתיאטרון קהילתי, במצב החברתי הנפיץ היום בארץ?
"בשתי דרכים עיקריות: במסגרת הרפרטואר שלנו, עלתה לפני כחודש על במת התיאטרון ההצגה 'תקווה', שעוסקת במפורש במצב הנפיץ במקומותינו: אבטלה, שכר מינימום, מרכז מול פריפריה, תחושות הנתק בין הציבור לנבחריו בכנסת ובממשלה, הביורוקרטיה המקשה על החיים וכיו"ב. בעיני זה מחזה חשוב מאין כמותו. ממש שליחות. בצד העשייה האמנותית, התיאטרון שלנו עוסק גם בשורה של פעילויות קהילתיות, שמבקשות לתת מענה לצרכים חברתיים שונים. כך, למשל, פועל בלובי התיאטרון 'קפה מותק', שאליו מגיעים פעמיים בשבוע פגועי נפש מעמותת 'אנוש' למפגש חברתי. כל שחקני התיאטרון מעורבים בפעילויות חברתיות כחלק מחוזה ההעסקה שלהם בתיאטרון. הם עובדים בהדרכת נוער בסיכון, חוגי תיאטרון לנשים חילוניות ודתיות, קשישים ניצולי שואה, אסירים, נכים ואוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. התיאטרון בהחלט מנסה לתרום את חלקו, כמי שיושב בעיר, לטובת הקהילה הסובבת אותו ולשיפור מצבה".
"תקווה", 9.12, שלישי, 20:30,
תיאטרון מ.ר.א.ה, כיכר צה"ל 1, מרכז מסחרי, קריית שמונה