"מעורבות": יהודיה אשר התחתנה עם מוסלמי מספרת על הדרך שעברה

הן חיות בצל על צל על צל. כל יום מסבך יותר ויותר את חייהן. ועכשיו התיאטרון היהודי אספקלריא, שלקח על עצמו לחשוף את הציבור הרחב לסוגיות יהודיות, בכלים תיאטרליים יהודים, מעלה את ההצגה "מעורבות", המעלה על סדר היום את סיפורן הסבוך של הנשים המעורבות: נשים יהודיות שנישאו למוסלמים והתאסלמו.

מ. (השם המלא שמור במערכת) היא אחת כזאת שנכנסה למלכוד, וניצלה בזכות ארגון "יד לאחים", ועל סיפורה, בין השאר, מבוסס המחזה.

"גדלתי בבית מאד קשה. ההורים שלי היו חסרי סבלנות אלי. אבא שלי היה מכה אותי כשלא עשיתי מה שציפה ממני. לא תמיד ידעתי מה מצפים ממני, אבל הייתי חוטפת מכות, גם מאחי וגם מהורי.

"יום אחד יצאתי עם חברה לים. הייתי במצב רוח רע, ופתאום שני בחורים פנו אלינו במאור פנים והציעו לנו שתיה קרה. ישבנו על כסאות נח לידם ופטפטנו, והם הקשיבו לנו. הקשיבו בהמון סבלנות. תשומת הלב, וההקשבה שכל כך היו חסרים לי, ניתנו לי פה במנות גדושות. וזה קנה אותי".

"הייתי עיוורת ולא שמתי לב לזה. נראה לי מחמיא שהוא מקנא לי וכו'. כשהוא ניתק אותי מחברותי ומשפחתי, זה נראה לי כאילו אני הדבר הכי חשוב לו בעולם. לא חשדתי שהקנאה הזאת היא תחילתה של אלימות".

"הוא איים שירצח אותי, או את הילדים, אם לא אתאסלם. כבר הייתי מנותקת מהמשפחה והחברות. לא מיד התאסלמתי. כשהגעתי לשלב הזה, כבר הייתי בודדה ומנותקת מהמשפחה ומכולם, מוכה ומושפלת, והוא אמר לי שהכל זה בגלל שאני לא מתאסלמת. אם אתאסלם ואהיה אחת מהם, יאהבו אותי ויקבלו אותי בזרועות פתוחות. כל כך הייתי צמאה שיאהבו אותי, שכבר לא היה לי מה להפסיד".

"כבר במהלך ההיריון הראשון קיבלתי מכות, וספגתי השפלות. אחרי הלידה הבנתי שנפלתי מהפח אל הפחת, והחלטתי לחזור למשפחתי. המשפחה התביישה בי ודרשה שאהיה סגורה בחדר עם התינוקת, שאף אחד לא ידע שילדתי. הם קראו לי ולילדה 'ערביות'. חזרו להכות אותי, וגם את התינוקת, כאילו היא מזוהמת. מנגד, הוא התקשר בלי סוף והבטיח שלמד את הלקח והשתנה, ועכשיו, כשיש לנו ילדה, שאחזור הביתה".

"כשחזרתי, לתקופה קצרה היו דווקא חיים נחמדים. הוא עבד. גם אני עבדתי קצת. ככה התנהלנו באופן סביר. אבל זה החזיק מעמד זמן קצר, והוא הסתבך בפשע, כשהצטרף לכמה עבריינים שהלכו לשרוף חנות בתל אביב. הפשע הסתבך, והוא נתפס, אחרי שהיו פצועים באירוע, והוא נעצר ונכלא להרבה זמן.

"כשהייתי לבד עם הילדים, לא הצלחתי לצאת לעבודה, כי הייתי צריכה לשמור עליהם ולטפל בהם. אחיו בא מהכפר ואמר לי שאם אעבור לגור לידם, הם ידאגו לכל מחסורינו.

מתוך "מעורבות". צילום: רחלי אייזדורפר, יח"צ

"בלית ברירה,  זה מה שעשיתי, אחרי שמשפחתי לא רצתה לשמוע ממני שוב, כשכבר  היו לי שני ילדים. חזרתי לכפר, והמצב נהיה גרוע מיום ליום. לעיתים רעבנו ללחם, משפחתו לא עזרה לנו, וגם אחרי שהוא השתחרר מהכלא, הוא לא חזר לעבוד באופן סדיר, ותמיד חיינו במחסור. כשהוא זרק על הילדה מאפרה כבדה והיא נפצעה, ודחף את הבן לגדר מאבן עד אובדן הכרה – החלטתי שזהו זה".

"פגשתי מישהי  מהעירייה. היא פנתה ל'יד לאחים'. עובדת סוציאלית שלהם התקשרה אלי. קבענו מועד. התחלתי לארוז ולהחביא תיקים מתחת למיטות. הוא רצה להחליף חדרים, זרק על הילדה מאפרה, אז החלטנו להקדים את החילוץ. שוחחתי עם איש בטחון מ'יד לאחים' וקבענו למחרת בבוקר".

"כשהיו פיגועים נגד יהודים, הם שמחו וצהלו, ואני הרגשתי איך ליבי בוער בי. וכשהיו אירועים נגד ערבים, או מבצעים של הצבא, הם האשימו אותי. זה הכל בגללך, המשפחה שלך, העם שלך, אתם היהודים, הכל בגללך ובגלל החיילים שלכם".

"יש להם אמירה קבועה, שאנחנו פלשנו לאדמות שלהם. זאת הארץ שלהם, ואנחנו לקחנו אותה, ובסוף נצטרך להחזיר אותה בטובות, או ברעות".

"לא. הוא אמנם קיבל זכויות ראיה, אך לא ניסה לממש אותן. הילדים מאד כועסים עליו, גם בגלל כל הסבל שעברו ממנו, וגם בגלל שלא אכפת לו מהם בכלל. הוא לא רוצה לראות אותם, ולא עוזר לפרנס אותם. הם כועסים ושונאים אותו".

"מאוד. הילדים מאשימים אותי שבחרתי להם אבא ערבי, והם צריכים לחיות עם התוצאות. כשיש ארועים אלימים נגד יהודים, יש ילדים בכיתה קוראים להם 'מחבלים". מרוב שהם מרגישים רע, ומרגישים אשמים בנוגע לזהות שלהם, הם פיתחו קיצוניות ושנאה כלפי ערבים באופן קשה. הם יכולים ללכת ברחוב ולירוק כשהם רואים ערבי. כנראה מהצורך שלהם להראות כמה שהם לא שייכים לצד הערבי, אלא אך ורק לצד היהודי שלהם".

איך את משקמת את חייך?

"נכנסתי לדירה משלי, אחרי שנה במקלט,  ועוד כשנה בדירה מוגנת. כיום  אני מנהלת חיים עצמאיים, עובדת, לומדת. נמצאת בתהליך של טיפול והתקדמות, ובונה אט אט את חיי מחדש".

"שלא תעז. הם קונים בכסף, בחום ואהבה. מנצלים את המצוקה. היא תסבול ויותר מזה הילדים שיהיו להם. מה הם אשמים? אין לזה סיכוי".