זה קרה דווקא בנישה הכי מנומנמת וידידותית בטלוויזיה. תוכנית בוקר, אייטם יחצני על הצגת ילדים חדשה. שני מגישים מחויכים. ופתאום - פיסה רותחת של ישראליות חרכה את המסך. האורח באולפן היה השחקן טל קלאי, הידוע בדמות הדראג שלו טלולה בונט. קלאי הגיע כדי לקדם את ההצגה “עמי ותמי", ורואיין כשהוא מאופר ולבוש בבגדי ההצגה, על פי דמותו שם - הדודה מירנדה. מולו ישבו שני מגישים. אלי ראכלין, שנראה נינוח ומשועשע, ואמילי עמרוסי, דתייה מתנחלת, האוחזת באג'נדה ימנית מוצהרת, שעל פי שפת הגוף שלה נראתה מהרגע הראשון נבוכה ולא ממש שלמה עם נוכחותו של האורח. בשלב מסוים היא התערבה, ואמרה לקלאי שהיא “נבעתת מהמחשבה שדראג קווין משתתף בהצגת ילדים", שכן “אני לא צריכה להסביר לילד בן 5 על זהות מינית". קלאי, מצדו, שמר על קור רוח, נתן דוגמאות של שחקנים גברים מוכרים שהתחפשו לנשים ואף הטיח בעמרוסי שהוא נבעת ממנה.

 
האייטם הסתיים, ובכך רק נפתחה מלחמת עולם, שבמסגרתה הרשת החברתית הוצפה באין ספור תגובות נזעמות של חברי הקהילה הלהט"בית, תלונות נגד עמרוסי הוגשו למועצת הרשות השנייה והיא הוקעה כהומופובית, דראגופובית ובאופן כללי כמלכת החושך והקנאות. עמרוסי, מצדה, התנצלה על השימוש במילה “נבעתת", אבל לא חזרה בה מעצם האמירה. עד לכאן - העובדות. ועתה למשמעותן.

 
אני ממש, אבל ממש, לא משתגע על העמדות של הגברת עמרוסי באופן כללי, ועל העמדה שלה בסיפור הספציפי. באופן אישי, אין לי שום בעיה שילדי יצפו בדראגיסט בהצגה. וכמי שכותב הצגות ילדים, אני יודע היטב שהילדים הם הרבה יותר פתוחים, רבי דמיון וסובלניים מאיתנו, המבוגרים. עם זאת, אני חושב שהדעה שלה היא לא חשוכה ופרימיטיבית, אלא פשוט שמרנית, כמצופה מהמגזר שממנו היא מגיעה, ומייצגת מגזרים רחבים מאוד בחברה הישראלית. בארצות הברית, מאור חופש הביטוי, יש חלוקה ברורה - גם פוליטית וגם תקשורתית - בין ליברלים לשמרנים. רשתות ענק כמו פוקס ניוז, למשל, אוחזות בעמדות גלויות שחופפות את אלה של עמרוסי. ואיש לא חולק על הלגיטימיות שלהן.

 

אבל אצלנו התקשורת מדברת כמעט רק ב"ליברלית". מיום היווסדה. ובכך היא חוטאת לאחד מהייעודים שלה - להעניק ביטוי הולם לכל שכבות החברה. בעיתון “הארץ", למשל, התפרסם השבוע אייטם חביב על “בני 18 שמעשנים ג'וינט יחד עם ההורים". מקסים. בתנאי שאתה שמאלני, מרוויח יפה וחי במרכז תל אביב (ורצוי, כמובן, רווק). בואו נהיה כנים. אם היה בטלוויזיה שלנו ייצוג החופף את החתך האמיתי של ישראל, היינו נתקלים בהרבה מאוד עמרוסיות. המחשבה על כך עושה לי כאב בטן, אני מודה, אבל אלה העובדות.

 
ויש בסיפור הזה אלמנט מרגיז נוסף - ההתנפלות הכמעט אינסטינקטיבית, ובמובנים רבים גם האלימה, של חברים רבים מתוך הקהילה ההומו-לסבית על עמרוסי. התנהגות פבלובית ממש, המתרחשת בכל עת שבה מישהו מעז למתוח סוג של ביקורת על חבר קהילה. אין ספק שבדומה למיעוטים אחרים, שסבלו - ועוד סובלים - מאפליה, קיפוח ומתקפות מצד המיינסטרים, אפשר להבין את מקור המיליטנטיות שלהם. אבל עושה רושם לפעמים שהגישה הכוחנית השתלטה לגמרי על השיח בתוך הקהילה. ההתקפה האישית על עמרוסי, שכללה לא מעט ביטויים איומים ומביכים, היא המשך טבעי של הדרישה הנחרצת ליציאה מהארון של הומואים מפורסמים, או של הוקעה פומבית של כאלה שלא מוכנים להצהיר על נטייתם המינית.

 
ובהקשר הזה חייבים לציין: בניגוד אולי לאנשי ימין כמו עמרוסי, משקלם של ההומואים והלסביות בתקשורת הישראלית גבוה במיוחד. וחלקם, ממש לא כולם, עושה שימוש בכוח הזה כדי לקדם אג'נדות להט"ביות באופן מאוד אגרסיבי. מקריאת תגובות בדיון האינסופי שנוצר בעקבות הפרשה, למדתי - בפעם האלף - שמדובר בקהילה הרבה פחות הומוגנית מכפי שהיא מוצגת. ושיש לא מעט הומואים שאפילו גילו הבנה לדבריה של הגברת עמרוסי. מי שתוקף אחרים על רקע של פגיעה בחופש הביטוי ובכבוד האדם, לא יכול להתנהג כאחרון הבריונים בעצמו.


על הסכין


1. היה קל לתעב את שרת התרבות היוצאת, לימור לבנת. בייחוד אם אתה אמן שמאלני (סבירות גבוהה, כמובן). חלק מההתבטאויות ה"לאומיות" שלה היו באמת מקוממות, אבל חייבים גם להחמיא ללבנת. היא הייתה שרה מעורבת, שסייעה בהגדלת תקציב המשרד, כמו גם תקציב הקולנוע, והתנגדה לחוק “אמנים משתמטים" הפאשיסטי. אני חושש שאנחנו עוד נתגעגע אליה.


2. הסקנדינבים מכים שנית. אחרי “הגשר" המצוינת מגיעה הסדרה הנורווגית “ממון" (הוט ,VOD) ששוב עושה בית ספר לטלוויזיה. סיפור מתח חזק, אפל וכיאה לסקנדינבים - גם עם ערך מוסף. הפעם, מדובר ביחסי הון-שלטון-עיתון (משהו שממש לא מוכר פה, בארץ), והכל מסופר מנקודת מבטו של עיתונאי המעורב באופן אישי בסיפור. וזה אחר, יפה ומהפנט.


3. בתוך ים של שיממון מוחלט, שרק מתדרדר מרגע לרגע, “מצב האומה" היא סוג של יהלום שעדיין מנצנץ בשמי הערוצים המסחריים. תזכורת לזמנים שבהם היה ניתן לייצר הומור אינטליגנטי, עם לא מעט נשכנות וסאטירה, גם בערוץ 2. והאיכות שלה, שנשמרת גם בעונה הנוכחית, רק מגחיכה עוד יותר את אחיותיה החורגות - “מועדון לילה", ובעיקר “הכל הולך".