היהודים באים: מהפכת הזהות השקטה שמשנה את ישראל

לדבריהם, היהדות מאז ומעולם ביטאה את עצמה בכל התחומים, כשהפסל הראשון היה אהרון הכהן הגדול עם עגל הזהב. לכן כל שאלה על "ארון הספרים היהודי" מזמנת תשובה בלתי מספקת. בעוד תלמידי ישיבה, למשל, לומדים רק ספרות תלמודית, מי שמאמינים ביהדות כתרבות רואים אותה עשירה הרבה יותר והתנ"ך אינו בהכרח הבסיס היחיד שלה. מבחינתם, הדבר החשוב הוא לא המצוות  והחוקים אלא הערכים – המנגנון שבוחן את המצוות. 

 

דוגמה נוספת לסדקים הצצים במונח "מורשת יהודית" התקבלה לאחרונה, לאחר עלייתו לפני כמה חודשים של ערוץ 20, ערוץ המורשת. זמן לא רב לאחר שהקימו אותו קיבלו קברניטי הערוץ נחת מכתב נוקב. "מבדיקת האייטמים בתוכניות שונות בערוץ, עולה כי נכללים בהם דיונים באולפן וכתבות שאינם עוסקים במורשת ישראל או בסוגיות בראי מורשת ישראל, כפי שמתחייב מהוראות הרישיון למשדר ערוץ ייעודי למורשת ישראל", כתב ראש אגף פיקוח ובקרה במשרד התקשורת רונן אברמסון.


"בין היתר: חמאס יורה לים – מה ישראל צריכה לעשות? השוואת מחירי המזון – מחאת המילקי ועוד... הנושאים אשר שודרו בתוכניות האמורות עוסקים בנושאים פוליטיים, חברתיים וצרכניים-כלכליים, אשר אינם מתיישבים עם הוראות הרישיון ועם אופי הערוץ וייעודו".

 

למכתב השיב מוטי שקלאר, יו"ר הדירקטוריון של הערוץ, אשר כתב: "לא ברור כיצד הנכם מתיימרים להגדיר את מורשת ישראל באופן הצר ביותר שניתן להעלות על הדעת ומתעלמים מהדיון הציבורי הרחב המתקיים בשאלת הגדרת המונח, שהינו רחב וטעון. קברניטי הערוץ רואים את מורשת ישראל כביטוי לתורת חיים, הנוגעת בכל רובדי קיומנו".

התכתובת הזו מרמזת ולו במעט על הסערה המתחוללת בציבור סביב השאלה הגדולה: מהי היהדות, למי היא שייכת והאם מתחוללת פה מהפכה. 

"יהדות זו ציוויליזציה. זה אפילו לא תרבות, זה יותר מתרבות", טוען הסופר חיים באר. "זה משהו שמשתרע על פני למעלה מ־3,500 שנה, בחברות אנושיות שהשאירו אחריהן ספרים, הנהגות, אמונות ודעות בקשת מאוד רחבה ומאוד מגוונת. המכנה המשותף של מי שהרכיבו אותן חברות - הוא שכולם אומרים שהם יהודים.


מורשת צריכה לשקף את העולמות שהיו בעבר ואת נוכחותם בהווה, ולכן ערוץ מורשת הוא חובק הכל: נצרות, כי היהודים התמודדו עם ההוויה של ישו ואחר כך עם ההוויה של הכנסייה, היהדות היא התמודדות עם תפיסות האסלאם, היהדות היא התמודדות עם רוחות אדירות שמנשבות ממרכזים העולמיים כמו הלניזם, כמו השכלה, כמו קומוניזם". 

 

מבחינת באר, גם "סוגיות נוצריות" כמו העבדות צריכות להיכלל במורשת היהודית. "אין נושא שאינו רלוונטי, ולכן אי אפשר להגיד שערוץ 20 לא רשאי, אלא אפילו חייב לעסוק בסוגיות ההווה עם ממד של עומק. מחויבותו היא לא לדון רק ביחס של הישראלי למסגד המוסלמי, אלא לראות אילו מערכות יחסים היו בעבר ליהודים מוסלמים, כמו הרמב"ם למשל. איך התמודדו האנשים שחיו בארצות שונות, בפרס, צפון באפריקה, במזרח התיכון וטורקיה עם עמידתם מל האסלאם והקריאה של המוסלמים בספרי הקודש? מי שאוסר על עיסוק באקטואליה לא מבין שיהדות זה לא רק דגים מלוחים, ספר תורה וחריימה". 

איך קרה שהיהדות מתוחמת באופן כל כך צר?

"זה היה נוח לרבים מתוך ראייה צרה של מאבק בדת. בדורות הקודמים, יהודים שרצו להילחם בכפייה הדתית, אמרו: דתיים זה דבר אחד, תנ"ך זה דבר אחר. היום יש שאומרים: דת זה דבר אחד, להכיר את הגמרא זה דבר אחר. ביאליק אמר: כדי להכיר את 'ספר האגדה' אתה לא צריך להיות שומר מצוות. מה שקרה הוא שתוך כדי מלחמה בדת, גם השמידו את העניינים היהודיים. הכניסו אותם לגטו".  

 

ליאור דיין, עיתונאי "מעריב סופהשבוע" ומגיש "20 בלילה", תוכנית הלילה של ערוץ  20, "הקלילה יותר", כהגדרתו, מסכים. "תחת ההגדרה של מהו דבר יהודי - יש קשת מאוד רחבה של תשובות", אומר דיין. "לאף אחד אין מנדט על המילה הזו או מנדט להחליט מיהו יהודי ומהו לא, ולכן יש הרבה בלגן סביב הנושא הזה. גם מה שוודי אלן עושה בעיני הוא סוג של יהדות. היהדות לא שייכת רק למי שמסתובב עם שטריימל. זה מושג הרבה יותר רחב, ובטח של מי שגר פה".


"המורשת היהודית באה לידי ביטוי גם בדברים כמו פרס נובל. אצלי בבית הייתה חשיבות עליונה לעובדה שלו ריד והריסון פורד יהודים. דגש נוסף היה על התנ"ך, שהוא הטריטוריה האמיתית של העם היהודי בעיניי. אני לא בטוח כמה אנשים יאהבו לשמוע את זה, אבל אין לי בעיה להחזיר שטחים ולהשאיר את התנ"ך. כל אחד תופס את זה טיפה אחרת". 

מה המייסדים היו אומרים

 

השאלות על "מיהו יהודי" ומהי "המורשת היהודית" העסיקו רבים לאורך שנים, זמן רב לפני קום המדינה. ד"ר בת שבע מרגלית שטרן, מרצה בכירה בתוכניות לימודי האישה והיהדות, יהדות בת זמננו ותולדות עם ישראל במכון שכטר למדעי היהדות, מבחינה בין השלב שקדם לריבונות לשלב שלאחר כינונה.


"השאלות שהציונות מתלבטת בהן מראשיתה הן לא ייחודיות להקשר הציוני, משום שבכל העולם שצמח בעקבות המהפכות החדשות עולות השאלות של זהות הקולקטיב", טוענת ד"ר שטרן. "כך למשל, במהפכה הצרפתית אנחנו רואים כיצד מפרידים את המרחב הדתי מהמרחב המדינתי ואוספים את המנגנונים הדתיים אל המדינה. הציונות צומחת בתוך הניסיון ההיסטורי הזה. הרצל מקים תנועה מדינית פוליטית והיא בבואה של השינויים הללו שהתרחשו במרכז־מערב אירופה.

 

"עם הקמת המדינה והשגת הריבונות נכנסה גם השאלה של מהי המטרה בהקמת המדינה הזו", מוסיפה ד"ר שטרן. "זו מדינה ששואפת להיות מדינה יהודית, אבל מהי היהודיות שהמדינה הזו רוצה? מגילת העצמאות אומרת בפירוש: אנחנו מדינה יהודית דמוקרטית. אם נכניס את סוגיית חוק הלאום העכשווית, ואני רוצה לעסוק גם בעניין המגדרי, נשאלת השאלה: מה הטעם בחוק כזה? אם הטעם הוא פוליטי, שמיועד להשיג מטרות פוליטיות צרות ולא לנסות ליישב את הסוגיה המורכבת של מהי יהודיות היום בישראל, לנשים חוק כזה בעייתי. ברגע שמכפיפים את הדמוקרטיה ואת השוויון של אזרחי המדינה בלי הבדלי מין ומוצא לחוק הנותן קדימות לתשתית פרשנית שהיא דתית מיסודה, ברור לנו לאן דברים כאלה עשויים להגיע. 

 

"היום, בין השאר בגלל מגמות עולמיות שישראל לא לבדה בהן, אנו רואים עליית קבוצות שמייצרות פרשנויות דתיות חדשות. מגילת העצמאות נותנת תשובה מאוד ברורה: מדינה יהודית דמוקרטית, חותרת לשוויון, סובלנית, שכמובן נשענת על עולם המושגים ועל הזיכרון ההיסטורי המשותף ליהודים שבאים או נולדו במדינה הריבונית היהודית. דבר אחד ודאי למי שקורא את מגילת העצמאות: איש לא פילל שהדתיות על פי פרשן זה או אחר תהיה קודמת לערכים של שוויון ודמוקרטיה, פרי רעיונות ההשכלה שעל בסיסם פעלה התנועה הציונית".

יש תשובה חד־משמעית לשאלה מהי יהודיות?

"אם שואלים את האמהות והאבות המייסדים, הקולקטיב שנוצר בארץ על ברכי התפיסות הציוניות והיהודיות שונה לחלוטין ממה שאנו רואים היום; זאת בתפיסת הדמוקרטיה, ההבנה של מהם יחסי מיעוט ורוב, סובלנות הדדית ומה תפקידה של המדינה בכל המערכת המסובכת הזו של יחסי רוב ומיעוט.

"לשאלה 'מהי יהודיות' לא הייתה מעולם תשובה אחת, אבל היו כל מיני ניסיונות להציג תשובות. מה שקורה היום זה לא המשך של הניסיון הציוני המכונן את הקמת המדינה. יותר מזה: מרכז ההסכמה הציוני שהתבסס על ערכים שבאים לידי ביטוי במגילת העצמאות בתקופה שלפני קום המדינה והקמת המדינה - זה לא אותו מרכז הסכמה שאנו מוצאים היום".

 

מה אמור לשדר ערוץ שמגדיר עצמו כ"ערוץ מורשת"? 

"הואיל וטלוויזיה היא לא ישות אמורפית שפועלת בחלל ריק, אלא כלי מבטא של אינטרסים כלכליים ופוליטיים, מובן מאליו שהיא תיתן ביטוי לגורמים מסוימים ולתפיסות מסוימות. ברור בעליל שלא רק באופן היסטורי, אלא גם כיום, 'יהודיות' אינה מתמצה בהרינג או מקווה".