"הנעליים שלי יפניות / והמכנסיים – אנגליים / הכובע שעל ראשי – רוסי / אבל לבי כולו הודי!"
(מתוך "הנודד", סרטו הנודע של ראג' קאפור)
דרום תל אביב. שכונה. בוקר. ישראל ההודי מתניע את התלת אופנוע שלו. גם הטייפ שיש לו על האופנוע נדלק. היה שקט בשכונה? כבר אין שקט בשכונה. אפילו לא קצת. האוויר העכור של הבוקר נשטף בן רגע בצלילים עליזים, רעשניים, מחוללים, של מוזיקה הודית. המרחק של אלפי הקילומטרים בין מומבאי, אי שם במזרח, לתל אביב, פה במערב, מתקצר ונמחק. סרטו של בני תורתי, "כיכר החלומות", יוצא לדרך, רכוב על גבי האופנוע של ישראל.
ראג' קאפור בפעולה
פתאום זה נראה לגמרי הגיוני להחזיר לשכונה המוזנחת, עם הבתים המתקלפים והייאושעל פניהם של תושביה, את בית הקולנוע של מוריס מנדבון שנתן להם רגעים קסומים של אושר עד שנסגר לפני 25 שנה. לשפץ את האולם, לתקן את הכיסאות, להדליק את האורות ולפתוח מחדש את שעריו, כשכרזת הסרט האלמותי "סנגם" מתנוססת בגאון על הקיר.
"סנגם" היה הסרט של קאפור. ראג' קאפור, הכוכב הגדול ביותר אי פעם של תעשיית הקולנוע ההודית, הידועה גם כבוליווד, ומורכבת משתי מילים: בומביי (כיום מומבאי), העיר שבה מופקים מאות סרטים מדי שנה, והוליווד, משאת הנפש של כל שחקן באשר הוא, אלא אם קוראים לו ראג' קאפור.
עם כל הכבוד לאמיטב באצ'אן, אמיר ח'אן, רקהה, מיתהון צ'קרבורטי, אניל קאפור, קאריסמה קאפור, ואפילו שאשי קאפור, הלוא הוא אחיו הצעיר והמצליח, ראג' קאפור היה זה שפרץ את הגבולות וזכה להכרה בינלאומית, כולל שתי מועמדויות בפסטיבל קאן. "סנגם" היה מלודרמה גדולה מהחיים.
קאפור לא רק גילם בו את אחד משלושת התפקידים הראשיים, אלא גם ביים את הסרט והפך אותו לשובר קופות בינלאומי. ב־ 1964 "סנגם", הסרט הראשון של הבמאי קאפור בצבע אחרי שנים ארוכות של שחור לבן, פרץ גבולות ושבר מחיצות. בכל העולם, כולל ברית המועצות, התרגשו, בכו ושרו את השירים מתוך הסרט. כן, גם בקולנוע של מוריס מנדבון, הרחק בישראל, נשים וגברים נפלו בקסמו של קאפור, אשף הדמעות, שאם היה עדיין בין החיים, היה חוגג השבוע, ב־ 14 בדצמבר, יום הולדת 90 .
המעריץ של צ'פלין
כשקאפור הגיח לאוויר העולם, בחורף 1924 , הודו עדיין הייתה מושבה בריטית. פשוואר, שם נולד, עדיין הייתה חלק מהודו הגדולה, המעורבת, ולא עיר בפקיסטן המוסלמית, כפי שהיא היום. העתיד של קאפור, בכל אופן, היה ברור וידוע מראש: הוא יהיה שחקן. כי איך אפשר שלא להיות שחקן כשאבא שלך, פריטהוויראג' קאפור, הוא שחקן ובמאי נודע באותה תקופה וכל המשפחה סובבת סביב עבודתו.בגיל 11 קאפור כבר שיחק בסרט הבכורה שלו, ו־ 13 שנים אחר כך, בן 24 בלבד, עבר לכיסא הבמאי ב"אאג", ובעברית "אש". והסרטים של ראג' קאפור היו אש. צבעוניים, מלהיבים, שמחים, עם כל השטיקים של בוליווד, על אהבה ושנאה, כסף ורדיפת בצע, חברות ואכזריות. לעתים הם נגמרו בסוף טוב, פעמים רבות הסוף היה עצוב וסוחט דמעות, אבל העיקר שהיו שם שירים קליטים וריקודים מרהיבים ונשים יפהפיות בסארי, בין נהר הגנגס למקדש הטאג' מהאל, על מנת שאחרי שלוש שעות, או שלוש וחצי, תצאו מבית הקולנוע מסוחררי גוף והלומי רגשות, עם חיוך מאוזן לאוזן.
השחקן שקאפור העריץ יותר מכל היה צ'רלי צ'פלין, העילוי שהטביע את חותמו בקולנוע העולמי כשהוא מגלם את דמות הנווד העני ששורד בעזרת פיקחותו. "הנווד" או "הנודד", ובהודית "אווארה", היה גם שם סרטו הגדול מ־ 1951 , שגרף מחיאות כפיים סוערות בכל רחבי העולם. הופעתו של קאפור שם הוכתרה על ידי המגזין "טיים" כאחת מעשר ההופעות הטובות אי פעם של שחקן קולנוע. הביטו בו, בראג' קאפור, על עיניו הכחולות, שיניו הלבנות, חזהו השרירי ושיערו המוקפד. הוא אומנם עני מרוד, מהלך לו כמו צ'רלי צ'פלין, מתעלל בבני המעמד הגבוה כמו צ'רלי צ'פלין, אבל יש איזשהו סיכוי שבעולם שבתו היפהפייה של התובע שזרק אותו לכלא לא תתאהב בו עד כלות נשמתה?
לשחקנית שגילמה אותה קראו נרגיס. היא הייתה אז רק בת 22 (לקאפור מלאו באותה שנה 27), אבל הסיפור שלה ושל קאפור היה גדול אפילו יותר מכל אותם 16 הסרטים שבהם הופיעו זו לצד זה. אז נכון שהכוכב הצעיר היה נשוי (לקרישנה, ממנה יש לו חמישה ילדים, שהפכו לכוכבים בזכות עצמם), אבל נרגיס המוסלמית, במקור פאטימה ראשיד, סובבה את ראשו.
הרומן הלוהט בין שני כוכבי העל של הודו נמשך כמה שנים. נרגיס לבשה לבן עבור אהובה שאהב מאוד את הצבע הנ"ל, ואפילו העזה לבקש משר הפנים ההודי לאשר לה להתחתן עם קאפור. סוף טוב, למרבה הצער, גם הפעם לא היה. נרגיס נישאה לשחקן אחר שהציל אותה משריפה שפרצה על סט של סרט בכיכובה (בוליווד או לא בוליווד), אך נפטרה ממחלת הסרטן והיא רק בת 52 .
קאפור המשיך לזכור עוד שנים רבות את נרגיס שלו, שלא הייתה רק עלמה עוצרת נשימה אלא גם זמרת מחוננת. היא הרי זו ששרה ב"הנודד", סרטם המשותף, את השיר ההודי הידוע והאהוב והמצחיק מכל, “איצ'יקדנה, ביצ'יקדנה, דנה ופרדנה". אך על אף התפאורות הגרנדיוזיות, הכוריאוגרפיות המרהיבות, המשחק הגדול מהחיים, השמחה והעצב, הדמעות והצחוקים, הלב של קאפור כנראה נשבר לרסיסים ושום פיל שמהלך בנחת לא יכול היה לתקן אותו. בפרוש העשור השביעי לחייו הוא סבל מעודף משקל, קוצר נשימה ולב שעייף מכובד המעמסה. אחיו, שאשי קאפור, הפך בינתיים למגה סטאר לא פחות גדול ממנו.
גם ילדיו, ואפילו נכדיו, הלכו בדרכו, דרך המשחק והקולנוע. "ג'יס דש מאין גנגה באהטי האין" ("הארץ שבה זורם הגנגס"), הסרט האחרון שקאפור ביים, נחשב עד היום למצליח מבין כל הסרטים שהופקו בבוליווד. אבל קאפור דעך אל סופו, ולפני 26 שנים הלך לעולמו בגיל 64 בלבד.