אסטה לה ראסטה

השנה מציינת קהילת המוזיקה הישראלית עשור לחגיגות ציון יום הולדתו של אגדת הראסטה הג'מייקנית, ומאגדת על במה אחת למופע משיריו, באינטרפרטציות שונות ומסקרנות את מוקי, תום פטרובר ואורית שחף (היהודים), רד בנד, גל תורן, (מרסדס בנד), גיא ויהל, יובל דיין, מטבוחה פרוג'קט, אינג'לסי, אוהד ריין, נצ'י נץ', פלד, התקווה 6, אקסום, לוס כפרוס, סולג'יי, אלון לנדא, כהן@מושון, טוני ריי, איקי לוי ואליעד נחום, וגם ולהקת מלכה באיה, המורכבת מאסף ראביד (36), אסף גובר (36) , אסף שלם (35) ואודי אור חיים (35). תפסנו את ה"מלכה" לשיחה אישית על החיים וחיבורה לאיש והאגדה.

מה לכם ולבוב מארלי?

ראביד: "ב־1999 עברנו מהפכה של מוזיקה שחורה בכלל ורגאיי בפרט, והתחלנו לחקור את הז'אנר לעומק. וברגאיי תמיד מגיעים לליבה, שהיא בוב מארלי, כמו שברוק מגיעים לאלביס וללד זפלין, בבלוז לג'ימי הנדריקס, ובפולק לבוב דילן. אז אין מצב כזה שמנגנים רגאיי ולא מתחברים לבוב מארלי, מה גם שהוא אחד מכותבי השירים הכי טובים במאה ה־20 ".

אם הייתה לכם אפשרות לארח את מארלי במופע שלכם, איזה שיר הייתם עושים יחד?

ראביד: "לא היינו עושים איתו בחיים שיר אחד. היינו עושים הכל כדי לשכנע אותו שנהיה להקת הליווי שלו, ונבצע את כל
ה־"Catch a Fire" ו־ "Burning".

על איזה שיר של מארלי אתם מתכננים להתלבש השנה?

אור חיים: "אנחנו מתכננים ביצוע מיוחד, אבל נשאיר את זה כהפתעה. מה שאפשר לספר זה שהשיר שנבצע השנה לא בוצע מעולם באף אחת מעשר המחוות שנעשו בישראל עד היום במסגרת הפסטיבל".

אתם מגדירים עצמכם כלהקת Surf Rock . למה התכוונו המשוררים?

ראביד: "קודם כל אנחנו באים מהרוקנ'רול. כשהתחלנו לנגן, היינו לגמרי ברוק. עם השנים נחשפנו לעוד ועוד סוגי מוזיקה, כמו רגאיי ומוזיקה שחורה, אבל עדיין היינו רוקרז. הסרף מגיע יותר מכיוון הלייף סטייל. אנחנו גם אוהבים לגלוש, במיוחד הסולן שלנו אסף שלם. הגלישה היא דרייב בשבילנו ונותנת לנו השראה לכתיבה ויצירה".

יצאתם לדרך ב־1997 והתפרקתם ב־2002 , בלי שהוצאתם אלבום אחד לרפואה. למה התפרקתם?

שלם: "חמש השנים הראשונות שלנו היו מאוד פוריות מבחינת יצירה, ועד היום יש שירים מאותה תקופה שאנחנו מבצעים

בהופעות, ואפילו מכניסים אותם לאלבומים שלנו. הפירוק היה פועל יוצא של רצון שלנו להתפתח ולהסתובב בעולם, לעשות מוזיקה חדשה ולגלוש".
 

גובר: "נכון שזאת קלישאה, אבל זה באמת נכון שכשאוהבים זה טוב להתרחק ולשחרר אחד את השני, כדי לחזור מחוזקים, מתגעגעים וחמושים באהבה חזקה עוד יותר. 1997־2002 היו שנות מעבר בעולם המוזיקה, גם מבחינת ערכו של הדיסק וכניסת האינטרנט, דרכו התחילו להוריד מוזיקה בחינם. גם חברות התקליטים הפכו מאז לחסרות משמעות ביצירת אלבומים, בגלל האולפנים הביתיים, שהפכו להיות אופנתיים בעשור הראשון של המילניום".

מה עשיתם כל התקופה הזאת?

אור חיים: "היינו בדיוק בתקופת פרה האולפן הביתי. אף חברת תקליטים לא באמת הרימה את הכפפה והסכימה לשים עלינו עשרות אלפי שקלים כדי שניכנס לאולפן ונקליט. אז החלטנו להופיע כמה שיותר. כל הופעה הוקלטה על מיני דיסק. יום למחרת ההופעה, המיני דיסק כבר הופץ בין חברינו ומעריצינו, ועד היום הם מסתובבים בפלייליסטים שלהם ואפילו עשו סיבובים ברחבי הגלובוס".