"היו כבר מחלוקות יותר חמורות בין וושינגטון לפיונגיאנג, לדוגמה כאשר הצפון קוריאנים ירו לעבר דרום קוריאה, או כשעשו ניסויים בנשק גרעיני או בטילים, דברים שהם הרבה יותר חמורים מאשר למנוע הפצה של סרט של סת' רוגן בבתי הקולנוע בארה"ב", שולח ד"ר גיא פודולר, מומחה לקוריאה מהחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה, צפירת הרגעה לכל מי שחושש מהשלכות העימות הנוכחי בין ארה"ב וצפון קוריאה. הסאגה סביב פריצת האקרים, שעל פי החשד פעלו מטעם צפון קוריאה, למחשבים של אולפני "סוני" מסרבת לרדת מסדר היום.
נזכיר, הסרט שהצית את החיכוך הבינלאומי עוסק בשני עיתונאים אמריקאים צעירים וקצת סטלנים, אותם מגלמים סת' רוגן וג'יימס פרנקו, שמקבלים הזמנה בלעדית לראיין את שליטה של צפון קוריאה, קים ג'ונג' און, אולם טרם יציאתם לפיונגיאנג מתבקשים על ידי הבולשת הפדרלית לנצל את ההזדמנות ולחסל את הדיקטטור הצעיר. כצפוי, הסרט עורר את זעמם של הצפון קוריאנים, והם חשודים בפריצה המסיבית והמתוחכמת למחשבי אולפני "סוני" ההוליוודיים.
אחרי שנחשפו תכתובות חשאיות ומביכות של בכירי החברה, שכללו נתונים על משכורות של שחקנים, התכתבויות ולכלוכים על חלק מהכוכבים הגדולים, והודלפו סרטים של החברה, בשבוע שעבר איימה קבוצת ההאקרים Guardians of Peace ("מגני השלום" בתרגום חופשי) לפגוע "כמו ב-11.9"בבתי קולנוע אמריקאיים שיקרינו את הקומדיה הסאטירית. בתגובה הודיעו האולפנים על גניזת יציאתו הצפויה של הסרט לאקרנים (שתוכננה ל־ 25 בדצמבר).
אתמול שוב התרחש טוויסט בעלילה, כשהחברה חזרה בה מהודעתה המוקדמת והתעקשה שהיא בכל זאת מחפשת דרכים להפיץ את הסרט במועד מאוחר יותר, כנראה באמצעות פלטפורמות אינטרנטיות. כך או כך, בשלב זה מועד ההפצה של הסרט בבתי הקולנוע בישראל נותר ה-29 בינואר, אך כמובן שגורל ההקרנות תלוי בהחלטה של "סוני". מה שבטוח, לא משנה מה יגידו המבקרים על הסרט, הוא כבר מיצב את עצמו בפנתיאון תולדות הקולנוע כסרט ההוליוודי שכמעט גרם למלחמה בין שתי מדינות. נראה שאפילו היוצרים עצמם לא שיערו לאן הסאטירה הפרועה שלהם יכולה להגיע.
מי נתן את ההוראה?
למרות האצבע המאשימה כלפי משטרו של ג'ונג און, עד כה השאלה בנונע לזהות מבצעי מתקפת הסייבר המתוקשרת נותרה פתוחה, בייחוד על רקע ההכחשה הנמרצת שפרסם הממשל בפיונגיאנג לכל הסיפור. ד"ר גיא פודולר, מומחה לקוריאה מהחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה, טוען כי כלל לא בטוח שהמשטר בפיונגיאנג אחראי למתקפת הסייבר שהביאה לחשיפת אלפי מיילים ותכתובות של חברת "סוני" וכן לדליפת סרטי של החברה לרשת. "התשובה כרגע היא שאנחנו לא יודעים", הוא מדגיש, "ה־ FBI אמרו שכן, אבל צריך להקשיב גם למה שהצפון קוריאנים אומרים ולהכחשות שהם מפרסמים. אפשר לפעמים להאמין להם ולקחת אותם ברצינות".
לדעתו, השאלה שצריכה להישאל היא שאלה אסטרטגית רחבה יותר: מה אומרת האפשרות שזה הם על היכולות הקיברנטיות שלהם? "על פי מידע שנאסף לאורך השנים, מאמצע שנות ה־80 ובוודאי תחילת שנות ה-90 התחילו הצפון קוריאנים להשקיע כסף בתחום הזה: נפתחו מכוני מחקר ומחלקות באוניברסיטאות, הוקם קולג' אחד מאוד סודי שכמעט לא ידוע עליו כלום, ששם כנראה מכשירים חבר'ה מוכשרים ורציניים להיות מומחי מחשבים הכפופים לצבא ולכל מיני משרדי ריגול וביטחון של המשטר", אומר ד"ר פודולר.
"זהו מידע שנאסף מדיווחים של עריקים, ממקורות מודיעיניים ומהצלבות שונות. יש בזה גם המון היגיון: מתקפות סייבר זה תחום שהרבה מדינות משקיעות בו, ובשנים האחרונות הפך לאמצעי יעיל לאיסוף מידע, ריגול ולתקיפות, ומאוד הגיוני שצפון קוריאה תרצה גם להיות שחקנית בזירה הזו. במקום להחזיק מטוסים במאות מיליוני דולרים, שזה משהו קצת בעייתי למדינה עם בעיות כלכליות כמו שלה, עדיף להשקיע בפיתוח יחידות מחשוב וסייבר".
את מומחי הסייבר הצפון קוריאנים, ממשיך ד"ר פודולר, אימנו מומחים סינים ורוסים, לפעמים כאלה שהגיעו למדינה המסוגרת במיוחד, ו"עם השנים הם בנו יכולות מרשימות". ד"ר פודולר לא פוסל את האפשרות שמדובר בסך הכל ב"ניסוי כלים". "יכול להיות שזה היה תרגיל של היחידה הצפון קוריאנית לבדוק יכולות ובאותה נשימה כבר להציב איזושהי אמירה: הנה אנחנו מסוגלים, אנחנו יכולים, לכו תדעו איפה עוד אנחנו יכולים להסתובב לכם במחשבים", הוא אומר. "לא רק התקיפה היא שמשחקת פה משחק, אלא גם היכולת להסתובב הרבה זמן בתוך השרתים של החברה מבלי להתגלות. ובהקשר הזה יש פה בהחלט אמירה על היכולת של הממשל או מי מטעמו לבצע כזה דבר. זה הסיפור הרחב שמסתתר פה: בניית היכולות הצפון קוריאניות והאיום המשתמע מכך".
קים ג'ונג-און. צילום: רויטרס
אז למה אתה סבור שהם לא אחראים לכך?
"כי למה שמדינה תתקוף חברה מסחרית? זה משהו שאין לו תקדים, ויכול להעיד על חוסר ביטחון של מדינה שמפחדת שיציגו את המנהיג שלה באור שלילי. צריך לזכות גם שזה לא סרט ראשון שמציג את צפון קוריאה באופן שלילי, וקדמו לזה סרטים כמו 'טים אמריקה' ו'המטרה: הבית הלבן'. ואם כבר הם מחליטים לתקוף, הם היו הולכים על משהו יותר משמעותי".
איל לוינטר, העורך הראשי של "אפו טיימס" בישראל, שמתמחה בסין ובמזרח הרחוק, סבור שצריך לקחת בחשבון גם את האינטרסים של הענק הסיני. "לסינים תמיד היה אינטרס לחזק את איך שהעולם רואה את סין, ליצור לעצמם תדמית חיובית", הוא אומר. "בהוליווד נעשו פה ושם סרטים שלא מצאו חן בעיני המשטר הסיני, על טיבט ועל הפרת זכויות אדם, ובשנים האחרונות המשטר בבייג'ינג שינה פאזה והחליט שהדרך הכי טובה להשפיע על איך שייראו הסרטים היא להיכנס כשחקן מרכזי בתחום ההפקות. לצורך כך הוא נכנס כשותף בכמה חברות גדולות, ומנגד גם הגמיש את היכולת של הוליווד להקרין בסין את הסרטים האמריקאים – דבר שהפך למקור הכנסה מאוד גדול עבור האולפנים. היום כמעט שום אולפן בהוליווד שרוצה להרים סרט לא יעשה זאת בלי היכולת להיכנס לשוק הסיני, וכך אתה יכול לראות סרטים כמו 'רובוטריקים 4' שחלקים גדולים ממנו מתרחשים בבייג'ינג ומציגים את בנייניה היפים. הצפון קוריאנים, שמאז ומעולם היוו שלוחה של סין בתפיסת העולם ובמנטליות האזורית, הם הגרסה הקיצונית: הם לא ינהלו איתך משא ומתן, לא ירכשו חברות בצורה סמויה, אלא יתקיפו את מחשבי החברה וישלחו מסרים מאיימים".
אז יכול להיות שהמתקפה על "סוני" מתוזמרת על ידי הממשל בבייג'ינג?
"היו מקרים בעבר של האקרים סינים שתקפו ארגונים מסחריים בארה"ב, ובסופו של דבר חקרו וראו שמקורם בסין. אף שצפון קוריאה היא סוג של פרוקסי של סין, אני לא יכול להגיד בוודאות שאותם האקרים בסופו של דבר הגיעו מסין, אבל זה לא רעיון שהוא בלתי מתקבל על הדעת".
בלי אלימות
מה הלאה? מומחים ישראלים לצפון קוריאה מציינים כי גם אם יתברר בסוף כי מדובר במעשה שמאחוריו עומד משטרו של קים ג'ונג און הצעיר, קשה להאמין שמעבר לצחצוח החרבות הקיברנטיות יינתן לדבר ביטוי באמצעים צבאיים קונבנציונליים יותר, ותרחיש סביר יותר הוא שהנושא ידעך אחרי שגם הצד האמריקאי שחרר הצהרות לוחמניות. ד"ר פודולר לא מעריך שהעניינים יתלקחו ומזכיר משברים קודמים. "היו איומים, הייתה מתיחות, אני לא מזלזל, אבל למחרת הכל המשיך וחיכו עד למשבר הבא", הוא אומר.
אז אפשר להיות רגועים?
"בזהירות - כן. לדעתי, לשני הצדדים אין אינטרס להיכנס לעימות יותר קשה. גם לצפון קוריאנים אין אינטרס להיכנס לסבב אלים וגם לאמריקאים אין אינטרס שיופרו האינטרסים שלה בדרום קוריאה וביפן. צריך לזכור שגם סין צופה ואף אחד לא רוצה להרגיז את הענקית הסינית. לכן העניין הוא להפגין שרירים, להראות יכולות. בהערת שוליים אוסיף שהסרט קיבל בינתיים פרסומת כל כך טובה, כך שברגע שהוא ייצא ובאיזה פורמט שזה לא יהיה הוא יהיה להיט גדול, כך שיהיה מעניין לראות מה תהיה התגובה ומה היכולות. על פניו נראה שנחשפנו רק לחלק מהיכולות של תקיפת השרתים של 'סוני' והיכולת להוציא מהם מידע, ועדיין אני לא רואה שזה הופך למשהו חם, סכסוך שמחריף, כשכמובן שאני מסייג: אני היסטוריון, לא חוזה עתידות".
ויש סיבה לדאוג מפני תקיפה אם הסרט יופץ בארץ?
"הצפון קוריאנים רואים בישראל עוד אחת ממדינות החסות של האימפריאליזם האמריקאי, אבל נדיר מאוד שאת המשאבים שלהם, גם הרטוריים וגם האחרים, יקדישו למקומות מעבר לארה"ב, שבה הם רואים את מרכז הרוע. ככה שאין מה לדאוג שפתאום תהיה איזו פעילות נגד אחד מבתי הקולנוע הישראלים. גם להתעסק ישירות מול ארה"ב הם יחשבו פעמיים, אז הסיכוי שהם יסתבכו במקום לא מרכזי או שולי מבחינת 'הרוע העולמי' כפי שהם ראו אותו, הוא נמוך".