מפיו של דרדסבא: מוצי אביב מספר לאן נעלם מאז שהיה מלך החרמון

את הקריירה הממושכת של אביב, בן 68, הוא חייב ללהיט ענק אחד – "מלכות החרמון", שיובב כץ ואפי נצר כתבו ללהקת פיקוד צפון. "במקור השיר היה מיועד לכלל הבנים של הלהקה", משחזר אביב, "אבל בעיניו של במאי הלהקה, שמעון ישראלי, הכוריאוגרפיה שקיבלנו לא הייתה מספיק גברית והוא, גבר-גבר, אמר לי בקולו העמוק: 'אתה תשיר לבד!' וכששאלתי מה לעשות עם הידיים, הוא אמר לי להכניס אותן לכיסים. אם יספרו לך סיפור אחר כיצד קיבלתי את הסולו שלי, אל תאמין!"
 

"לא ידעתי שיש לי שלאגר בידיים, אבל הרגשתי מיד שזה השיר הכי יפה של הלהקה. מבחינתי, זה היה כמו ליטוף מענג. תחושה כזאת של חום בגוף בשעת הקלטה לא הייתה לי מעולם".
 

"רק כעבור שנים. בעת ההצלחה הגדולה של השיר לא ידעתי מיהו ושהיה מג"ד בחרמון במלחמת ששת הימים".

ואז הפכת ממשה יעקובוביץ' למוצי אביב?

"מוצי זה הכינוי שנתנה לי בגיל רך שכנה שהייתה השמרטפית שלי. יום אחד איתרה אותי שדרית גלי צה"ל, עיינה אילון, ולפני שהכריזה עלי בשידור, רצתה לברר אם אכן קוראים לי משה. מוצי, תיקנתי אותה בלי לחשוב הרבה. ויעקובוביץ'? – תהתה. על המקום שיניתי לאביב וכאילו נולדתי מחדש".

"מאז הייתי פעם או פעמיים בחרמון – וזהו, מה גם שסקי זה לא הקטע שלי. בנווה שאנן, בחיפה, גדלתי על החרמון, אבל מאוד מרחוק. לעומת נוף האספלט והמרפסות בתל אביב, מחלון אחד נשקף לעינינו מפרץ חיפה ומחלון אחר ראינו בסוף קו האופק את החרמון עטור בלבן. עם כל הכבוד לו, ההר שלי היה ונשאר הכרמל. וגם קבוצת מכבי חיפה..."

תקליט "אני מרגיש כמו אריה", מוציא אביב בימים הטובים. צילום: יח"צ 
 

"פתאום התחלתי לקבל המון מכתבי הערצה. כ'ילד טוב חיפה', מה לי ולדבר הזה? הכי ריגש אותי  שכאשר עברתי ברחוב שמעתי מהבתים את עצמי שר את השיר שהושמע בלי סוף. ואז, כשעמדתי להשתחרר מהצבא, צלצל הטלפון בבית הוריי. קול צרוד בקע ממנו: 'אתה בא לתל אביב? בוא איתי, אולי נעבוד על משהו'. אתה מנחש מי זה?"

לא.

"יאיר רוזנבלום, אז כבר היה המלחין בהא הידיעה של הלהקות הצבאיות. אם לא הוא, אולי הייתי נשאר בחיפה ולך תדע איך הכל היה מתגלגל. בכל אופן, תאמין או לא, לקחתי פקלאות, באתי בעקבות יאיר לעיר הגדולה, שכרתי חדר מתחת לדירתה של הדודה שלי, והתחלתי במירוץ. יאיר ואני נהיינו חברים עם לא מעט בילויים משותפים, ומרוב קרבה אליו התביישתי לבקש ממנו שירים".

"לא לגמרי. זכיתי לפגוש דרכו את סשה ארגוב ולהקליט בעיבוד של יאיר את 'שיר ערש' של סשה מתוך ההצגה 'אסתר המלכה'. עיבוד, זה מה שקיבלתי ממנו. מאוחר מדי ירד לי האסימון, שלא היה לי טקסט ראוי לתת ליאיר להלחנה. אבל עוד לא גמרנו עם 'שיר ערש'. כשדין דין, בתי, התחתנה, אמרתי לבעלה אלון: 'זה השיר ששרתי לה כתינוקת ועכשיו תורך לשיר אותו לה..."

קצת מפתיע אבל אביב הוא בוגר התיכון הדתי "יבנה" בעירו. "אמי בת ה-94 דתית עד היום", הוא מציין. "היא התאהבה באבי החילוני כי הוא שר יפה וניגן במנדולינה. 'אני לא רוצה שתהיה לי דתי, אבל מצפה ממך לזמירות של שבת ולקידוש', היא אמרה לו. כך הם חיו בהרמוניה. בשבת הייתה לי האפשרות להתלוות אליה לבית הכנסת או ללכת איתו לים".
 

כילד, למד כינור בקונסרבטוריון ופיתוח קול. "אני שר מגיל אפס", הוא מספר. "כשאורחים באו, היו מעמידים אותי על שולחן, נותנים לי בוטן כמו לקוף ובשביל בוטנים שרתי מה שרצו, אפילו חזנות ושירים ביידיש. עם ה'חבילה' הזאת הגעתי באמצע שנות ה-60 ללהקת פיקוד הצפון כשאיתי היה בה יהודה ברקן, ברקוביץ' בשעתו".
 

"בעקבות מלחמת ששת הימים ביקש הבמאי שלנו, שמעון ישראלי, מדליה רביקוביץ', לכתוב שיר על עמק דותן, בעקבות הקרב המפורסם שם. 'אני לא כותבת על מלחמות', היא אמרה לו. אז הוא חזר ופנה אליה בקולו הרועם. כך נולד השיר. אז הגיע ללהקה בחור עם עיניים כבויות, 140 קילו, מטר וחצי רוחב, לא הרבה יותר מזה גובה. דוד ברגר. כששמע את השיר אמר: 'מהיום אני דותן'.
 

"מאז אני זוכר את דודו דותן כאיש מקסים, שונה מחבורת הדקיקים סביבו. נהיינו חברים. באחת הנסיעות להופעות סיפר שבימים שבהם לא הופענו הוא עבד, בהיתר של 'דדו', אלוף הפיקוד, שהייתה לו נשמה גדולה. אז הבנתי מאיזו משפחת מצוקה הוא הגיע. זה ליווה אותו עד שנפטר פתאום בגיל 51 מדום לב. כיו"ר אמ"י הוא לקח ללב את כל מצוקת האמנים. לדעתי, דודו מת מעודף רגישות ודאגה לאחרים".  

אביב השתחרר מצה"ל עוד כש"מלכות החרמון" היה עדיין חם ישר מהתנור, הופיע ב"כאן אלהמברה", תוכנית הבידור הראשונה בטלוויזיה, ונחת בממלכת המחזמר של גיורא גודיק. בסוף 68', לאחר שהחליף את יגאל בשן (שהתגייס במקומו ללהקת פיקוד הצפון) במחזמר "איי לייק מייק", שיתף המפיק האגדי את אביב כבן זוגה של ציפי שביט במחזמר "הלו דולי". 
 

"כפרובינציאל חיפאי, לא הייתי 'פריק' של תיאטרון. חנה מרון הייתה בשבילי משהו בלתי נגיש", הוא נזכר. "פתאום מצאתי את עצמי רוקד איתה במחזמר הזה. אבל היא, אז כוכבת-על, לא ממש ספרה אותי. ואילו את גדי יגיל, חיפאי במקור כמוני, אני זוכר משם כקסם הבריאה. איזה פרטנר נהדר".
 

לאחר שהופיע בחידוש המחזמר "גברתי הנאווה", נענה להצעה לצאת לסיבוב עולמי עם נבחרת אמנים מכובדת שהתלוותה ללהקת כרמון. "זה היה חלום בשביל בחור צעיר", הוא משחזר. "במשך כמעט שנה חרשנו את דרום וצפון אמריקה ובהמשך הופענו חודשיים ב'אולימפיה' בפאריז. בעז שרעבי, אז רק נגן חליליות ודרבוקה, היה ה'גייד' שלי בסיבוב. והשיא: 50 איש מהמשפחה שלי חיכו לי פתאום בנמל התעופה של בואנוס איירס".
 

כשחזר ארצה עוד הופיע כתפקיד אנשל במחזמר "הרוטשילדים", בתיאטרון העממי, ואז נעצר מירוץ מחזות הזמר שלו. הכוכבות, שעמה הגיח לשעה קלה לצמרת עם "מלכות החרמון", נעלמה.

מה קרה?

"כנראה שלא נולדתי כוכב. איך אמרה אז אמי: 'העיקר שהבן שלי יהיה בריא'. אילו הייתי אז באמריקה, עם שלאגר כמו 'מלכות החרמון' יכולתי להיות מסודר לכל החיים". 
 

כשחזר מהסיבוב עם להקת כרמון נשא לאישה את הזמרת עליזה אביב, יוצאת להקת חיל האוויר. הם הכירו, איך לא, על הבמה, בתוכנית השנייה של להקת פיקוד דיזנגוף. נישואיהם החזיקו חצי יובל עד שעלו על שרטון. "ילדיי - דין דין ודן, הם הרווח הגדול שלי מהנישואים האלה", הוא אומר.
 

בשנות ה-70 הקריירה של אביב הורידה הילוך. דרך הפקות משרד "טדי הפקות", לפני שהפך לאימפריית טלוויזיה, אביב גילה את עצמו מחדש בממלכת הילדים, לאחר שהופיע במקביל למבוגרים בהפקות כמו "חכם וכלה" ו"חזרה כללית". "לרתק ילדים בלי להתיילד זה לא דבר של מה בכך", הוא מסביר. והוא הצליח: משנות ה-80 גדלו דורות של ילדים על דמויות כמו דרדסבא וקונדסון, שאותן דיבב בסדרת הלהיט "הדרדסים".
 

"את כל מה שגדלתי עליו במיקי מאוסים למיניהם הבאתי לשתי הדמויות האלה, שלא הייתה לי בעיה לתמרן בין הקולות שלהן, לאחר שבסדרה אחרת דילגתי פעם בין קולות של תשע דמויות, עד שכמעט קיבלתי מזה סכיזופרניה", הוא צוחק. "כיום אני כבר לא בעניין של דיבובים. הצעירים נכנסו לזה. אבל עד היום, כשאני רק פותח את הפה, יש שמזהים אותי כדרדסבא".
 

קריוס מטלפן לבקטוס
 

הטלפון מצלצל ועל הקו אושיית תרבות עבר אחרת - דובי גל. אביב ומי שהיה דב גנדלמן חברים עוד מלהקת פיקוד הצפון. במשך יותר מ-20 שנה הם הריצו יחד את הצגת הילדים "קריוס ובקטוס". אביב, בתפקיד בקטוס, הופיע מאז בהצגות ילדים רבות. אחת מהן, "אני זוכר שירים בגן", התבססה אשתקד על שירי חבר אחר שלו, עוזי חיטמן ז"ל, שאותו הוא מוקיר מאוד.
 

במקביל מנהל אביב קריירה שקטה בגזרת המבוגרים, כולל הופעות בסדרות טלוויזיה שונות ומשחק בתיאטרון "נוצר". מבחינתו, האקורד האחרון בגזרה זו היה נוגה במיוחד. 40 שנה לאחר ששיחק את הרומני בסרט "קזבלן", מצא שוב את עצמו מול מנחם גולן המנוח, שהפקיד בידיו את תפקיד עורך הדין בנימיני בהפקתו האחרונה, "אלדורדו".
 

"האיש הזה היה תופעת טבע", מספר אביב. "כמו עוף החול, הוא קם ונפל. בסופו של דבר הוא הגיע לחזרות בכיסא גלגלים ובשעת הבימוי היה אותו גולן שהכרנו. בקושי הספקנו להופיע פעמיים בהפקה הזאת. מנחם גולן הלך מאיתנו ואחריו גם מנחם השני, מני פאר, שאליו התקרבתי בחזרות. היה עצוב להיפרד מהם".
 

אביב מתגורר כיום בדירה צנועה בקריית אונו. יותר מכל הילדים והמבוגרים שהוא מבדר, הוא נהנה לשמח את הנכדים שלו, שרק להם יש דרדסבא מתי שהם רוצים. ארבעה מהם מדין דין אביב, שחזרה בתשובה, והוא מלא גאווה על הצלחתה כזמרת. בנו דן עוסק בספורט. אל נכדיו מצטרפים ששת נכדיה של פסיה, זוגתו, כך שילדים לא חסרים בסיבה. בעזרת מנות גדושות של הומור הוא משמח את כולם, ותמיד מווה אותו אותה מלכות החרמון. "חסר לי שלא אשיר את השיר בכל הופעה", הוא אומר בחיוך.