סבלנות היא מילה בעייתית במיוחד בפופ הישראלי. לישי לוי זה לא משנה. הוא לא משחק את המשחק הזה. הוא הרוויח את ההקשבה והזמן, אחרי שנים ארוכות שבהן היה אחד ממעצבי הצליל המסתלסל. אף על פי שבאלבום החדש שלו הוא בעצמו דורש "עוד היום", את האלבום שלו מומלץ לשמוע גם מחר וגם בעוד שנה.

הוא מחזיק מעמד היטב, קודם כל בזכות עצמו. אפשר לשמוע בקול שלו את שינוי הגישה. הוא כבר לא אותו זמר צעיר ויהיר, המלהטט בסלסוליו ובטונים המפלצתיים שלו. ישי לוי הנוכחי מבליט יותר את העוצמות הבסיסיות. ההגשה ממלכתית כמעט. יש לו בשר בגרון וחום שפשוט כיף להקשיב לו. הדרך שבה הוא מגלגל כל אות בשיר היא הרבה יותר מדיקציה נכונה. זה ממש מוסיף צלילים ותבלינים לשיר.
 
האלבום מחולק לשלושה: הראשון הוא הניסיון הגלוי בשת"פים עם אמנים מז'אנרים אחרים. שיר הנושא "עוד היום" עם מוש בן ארי, ו"תמיד תישארי" עם ארקדי דוכין; השני הוא סגירת המעגל עם הצליל הנוסטלגי; והשלישי - השירים העכשוויים, שמטרתם להביא תוצאות מיידיות ברחבת הענטוזים.
 

שני החלקים הראשונים טובים בהרבה. שיר הנושא - גם כשהוא מזכיר במשהו את "כשאת עצובה" הקלאסי של עמיר בניון - עדיין יפה ומרגש. הדואט "תמיד תישארי" עם ארקדי דוכין טוב יותר, גם בזכות הדיאלוג הווקאלי בין הזמרים. ממש ניגודים בגישה. לוי הדוק ורשמי - מול דוכין ההפוך.
 
החלק שיותר אהבתי באלבום הוא הקלאסי והנוסטלגי. השיר הבולט ביותר הוא "סלחי לי". אופיר כהן כתב והלחין שיר רומבה קלאסי, לפי תבנית מוכרת וידועה של שירים מסוג זה בעבר. העיבוד הפשוט והאלגנטי של יעקב למאי לוקח את השיר בדיוק למקום הנכון: היישר ללב ולנשמה. אין בעיבוד הזה יותר מדי ולא צריך יותר מדי. רק גיטרות עגולות וחמות, המשתלבות היטב עם הקול העמוק של ישי לוי. לצדו אפשר לציין את "עפה על כולם", שכתב והלחין היוצר הוותיק ציון שרעבי. סגירת המעגל הזאת בין שרעבי ללוי היא לא פחות ממרגשת.
 
השניים שיתפו פעולה בתחילת הדרך אי שם בשנות השמונים. שרעבי כתב ללוי את הלהיט הגדול ביותר שלו "ילדונת", והיום, אחרי שנים, הם נפגשים שוב באולפן וזה נשמע נפלא.