על הסוס: אחרי השבץ המוחי והשיקום, איל פלד מביט באושר אל העתיד

כמעט שש שעות שכב כך, חסר הכרה. הוא לא שמע את צלצולי הטלפון של חבריו, את דפיקותיהם הרמות על הדלת, את קריאותיהם המבוהלות בשמו. ברגע של תושייה ניגשו החברים אל פועלים שעבדו בבית הסמוך וביקשו מהם לנסר את סורגי דירתו. פלד הובהל באמבולנס לבית החולים הדסה, ולשנייה קצרה חזרה אליו התודעה. כמו מתוך חלום הבחין בפנים מטושטשות קרובות אל פניו, חש בדקירות בזרועו, שמע את הסירנה המייללת, ושוב עטפה אותו העלטה הכבדה.
 

כך, בשבריר של רגע, התהפך על פלד עולמו. מדריך הטיולים הכריזמטי, שבמו פיו הפך את התוכנית “מסע עולמי" לאחת הנצפות בטלוויזיה, מתקשה כיום בדיבור ובכתיבה. הזיכרון של פלד חד, ההבנה מלאה, חוש ההומור נותר עוקצני, אולם השיחות הקולחות עמו הפכו למשפטים קצרים בני שלוש מילים לכל היותר. 
 

מי שחושב שהאדם שהחזיק בג'וב הנחשק ביותר על המסך הפך לממורמר ודיכאוני, יגלה כי על אף קשיי התקשורת, ההתקדמות האטית בשחזור מיומנות הדיבור והשיתוק בפלג הגוף הימני, פלד מוצא אושר והנאה גם בחייו החדשים. לאחר שנים שבהן הקיף את הגלובוס פעמים רבות, הוא סורק בחדווה את הארץ תוך נהיגה במכוניתו, רוכב בבטחה על סוסים, מחבר בעצמו תשבצים עבור בני משפחתו ומתקשר עם חבריו בעזרת מסרונים. 
 

את ההבעה בעל פה הוא המיר באמנות. בשבועות האחרונים פרץ ממנו כישרון חבוי ויוצא דופן לציור ורישום. במשך שעות הוא מבלה בחדר העבודה בביתו עם העפרונות המחודדים, משרבט ביד בוטחת איורים צבעוניים ואופטימיים, המלמדים על אדם השלם עם חייו. פעם זהו פסל שצילם לאחרונה, בפעם אחרת זהו פרפר עולץ שנח בשלווה בגינתו. 

 נוהג, רוכב על סוסים ואופטימי. אייל פלד. צילום: אריאל בשור

רק דבר אחד חסר לו בחייו, וזו בת זוג. במשך שנים ביכר את הרווקות על פני נישואים, העדיף את העולם הרחב על פני גידול ילדים. בראיון מיוחד ללא פילטרים, כזה שאינו מסדר לו את המילים ולא משלים עבורו את המשפטים, מספר פלד על המסע המאתגר ביותר של חייו. 

אילו יכולת לקבל דבר אחד מחייך הקודמים, מה היית מבקש? 

“עכשיו אני צריך אישה". 

“לא. אני מסתדר".

“שלב שלב". 

“בדיוק. מ־עו־לה". 

חוץ מבת זוג, למה אתה מתגעגע?

“לתיאטרון. שם קל לדבר. יש לי הרבה מילים". 

לפני כחצי שנה גילה פלד כי על אף המגבלות, הוא לא איבד את היכולת לרתק אליו קהל שומעים. בהצגה ייחודית וראשונה מסוגה, שעלתה ביוזמת בית החולים השיקומי בית לוינשטיין, גוללו פלד ופגועי ראש נוספים את המאבק המתמשך במוח וסיפרו על הניסיונות לפרוץ את הכלא הפנימי. בסרטון המתעד את המחזה נשמע פלד בוטח ורהוט כמעט כמו בעבר. “אני איל, בן אדם סקרן, אינטליגנטי ואהוב", הוא פותח את דבריו, “טיילתי בכל העולם והפקתי את ‘מסע עולמי' בטלוויזיה. לפני שש שנים ישנתי ופתאום משהו בלתי מוסבר. להיות או להיות, זו השאלה".

“בוודאי להיות. חיים. טוב לי". 

“אני אומר שתיאטרון הוא סיבה לדבר. אני יכול לזכור מילים. הרבה מילים". 

“לא. רק חולים. לתת להם תקווה".

אתה מרגיש שמצבך משתפר עם הזמן?

“בטח. אני מרגיש. לאט־לאט". 

אתה אופטימי לגבי העתיד?

“כן, אבל לא יודע אם יהיה אותו הדבר. צריך עוד זמן, אינשאללה". 

אנשים מתייחסים אליך היום בצורה שונה?

“צריך כמו תמיד. אני בסדר. באמת". 

על שייני

התופעה הנוירולוגית שממנה סובל פלד נקראת אפזיה. היא פורצת כתוצאה משבץ מוחי או חבלת ראש טראומטית וגורמת לאובדן או לפגיעה ביכולות הדיבור והכתיבה. המילים והמשפטים נמצאים אצלו בצורה מסודרת בראש, הוא יודע להרכיב אותם במחשבתו כמו בעבר, אבל היכולת להפיק אותם החוצה נפגמה באורח קשה. 

מקדיש את אחר הצהריים לציור, צב שצייר אייל פלד

חייו החדשים של פלד מתמקדים היום בניסיון להחזיר לו את היכולת לדבר באופן שוטף, גם אם לא בצורה מושלמת. טיפולים שאינם תורמים לקידום ההבעה בעל פה נדחקים על ידו הצדה בביטול. את מצבו הגופני הוא מנסה לשמר, אולם, הוא מודה בכנות, כי איבד את התקווה שיוכל אי פעם להניע את ידו הימנית כבעבר, או שילך ללא סיוע של המכשיר המיוחד, השולח פולסים חשמליים לרגלו הימנית. 

אחת הפעילויות האהובות על פלד ומקדמות אותו היא הרכיבה הטיפולית על הסוסה היפהפייה והשקטה, שייני. את הדרך לחווה בתל מונד הוא עושה בעיניים בורקות, והחיוך לא מש משפתיו. כבר בתחילת הנסיעה הוא נשמע ורבלי יותר מהרגיל. 

“סוסים, שייני, ככה אני מצליח לדבר. אם אני מדבר טוב, אז אני בן אדם". 

רק דיבור או שיש דברים נוספים שאתה מקבל מהרכיבה?

“גם הנפש. החופש, אוויר, הרוח. אני נושם. מרגיש נהדר". 

אתה מגיע לחווה כל שבוע?

“כן, אבל לא לפני שבוע. היה חם בטירוף". 

שיעור הרכיבה עם המדריך יואב נמשך כחצי שעה. פלד חובש את קסדת הרכיבה השחורה ומטפס על הסוסה בעזרת מתקן מדרגות נייד. הוא מחזיק ביד שמאל את השוט המיוחד, הממלא את תפקידה של רגל ימין המשותקת, ועל פניו ניסכת ארשת מרוכזת. פלד מקיף את המגרש בעיגולים, מצעיד את שייני בבטחה במסלול עקלתון, ועל פי הוראותיו של יואב עובר לדהירה מלאה, תוך קריאות “קום", "שב", המתארות את תנועתו על פי הקצב של הסוסה. 

בסיום השיעור יוצאים איל ויואב לרכיבה חופשית מסביב לחווה תוך כדי שירה. פלד מתמסר למילות השיר “ילדים של החיים", ולרגע הוא חוזר להיות אותו מדריך טיולים חיוני ואנרגטי. גם אם שכח חלק מהמילים, פלד אינו שותק במבוכה. זיק שובב מבזיק בעיניו והוא ממהר להמציא לשיר מילים משלו, תוך שגרונו מפיק צחוק רועם ומשוחרר. 
 

“זה קשור לקצב ולמסגרת. הרכיבה על הסוס מסייעת לפגועי האפזיה לארגן את המחשבות טוב יותר ומכאן גם ההתקדמות בדיבור. העבודה על הבעיות המוטוריות מגבירה את הביטחון העצמי והריכוז של נפגע הראש, דבר המקל על היכולת שלו לבטא את עצמו. קלינאית התקשורת של איל היא זו שהמליצה לי לשלב את השירה תוך כדי רכיבה, כי קל לו יותר להפיק מילים ברצף כאשר יש גם מוזיקה". 

איל, אתה אוהב לשיר גם במקלחת או רק במהלך הרכיבה?

“רק כאן". 

וספרים אתה קורא? 

“כן". 
 

“שיט. רגע. עמוס עוז". 

ומה עם עיתונים?

“קורא". 

בעיקר חדשות?

“ספורט". 

אילו קבוצות אתה אוהד?

“יש מילים חדשות. בית"ר וארסנל". 

רוצה לשוחח קצת על מה שקרה לבעלים של בית"ר ירושלים, אלי טביב?

“לא, לא, לא". 

על הרצפה

פלד מוכר לציבור הרחב כמדריך הטיולים האולטימטיבי, שהביא לטלוויזיה הישראלית את העולם הרחב בדרך שלא נעשתה בעבר. לא הייתה נקודה על הגלובוס שאליה לא הגיע. הוא חצה נהרות, טיפס על הרים, טעם מאכלים אקזוטיים, ובעיקר העביר את חוויותיו במילים עשירות ומדויקות, כשהוא מצטלם על רקע נופים עוצרי נשימה. מהרגע שעלתה לשידור בשנת 1994, הפכה תוכניתו “מסע עולמי" לאחת הנצפות בטלוויזיה. פלד התקבע בזיכרון הציבורי כקולומבוס כחול־לבן. 
 

מאז ומתמיד אהב פלד לטייל. הצעיר הירושלמי חובב הכדורגל התגייס לצה"ל כמדריך חינוך וידיעת הארץ. לאחר שיצא לקורס קצינים, שימש כמפקד קורס מדריכים ולאחר מכן כמפקד קורס קציני חינוך.

כשהשתחרר נרשם ללימודי קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, ובמקביל שימש כמדריך טיולים לאסיה ולספארי באפריקה, שם למד לפטפט בסווהילית. לאחר הלימודים עבד פלד בטלעד, חברת ההפקות שייסד אביו עוזי, שהיה ממקימי ערוץ 2, אולם פרש והקים חברת הפקות משלו הנקראת עידן חדש. פלד הפיק שעשועון עם דני רופ, תוכנית ילדים וסרטים דוקומנטריים, אולם “מסע עולמי" הייתה תוכנית הדגל והייתה מזוהה עמו יותר מכל. 

אלא שחייו התהפכו באפריל 2008. ב־7 בחודש הוא התייצב כהרגלו במשרד ההפקות בירושלים, אף על פי שלקה בשפעת קשה. לקראת הצהריים יצא לסידורים בדואר. בדרכו חזרה הרגיש לפתע כאילו העולם נעצר. “הכל היה שחור", הוא מתאר היום את אותה תחושה. 
 

פלד התיישב באמצע הרחוב לכמה דקות. לאחר מכן שב למשרדו ונשכב מעט על הספה. “משהו בגוף שלי לא בסדר", אמר בדאגה לאחת המפיקות. אלא שלקראת אחר הצהריים השתפרה הרגשתו ופלד אף יצא לסייע לחבר שנתקע עם רכבו בשטח. 

גם למחרת הוא הגיע למשרד, ויצא לפגישות עבודה. בערב, כשפרש מחגיגת יום ההולדת, ביקש מחבריו כי יעירו אותו למחרת, צעד שהתברר כגורלי עבורו וכנראה מנע את מותו. אבל בשעות הרבות שבהן היה מוטל לבדו על רצפת חדר השינה איבד פלד כל דקה מיליוני תאי מוח מהאונה השמאלית. 
 

הבשורה על מצבו הקשה הגיעה להוריו מחברו הטוב, רופא שעבד בהדסה. “כשהגענו למיון, איל שכב על המיטה בעיניים פקוחות", מספרת אמו ציונה, אמנית וד"ר לתקשורת, המקדישה זמן רב לסיוע לבנה, “הוא הביט בשעון ולא הפסיק להגיד את המילה ‘עבודה'. בהתחלה הייתי בטוחה שהכל בסדר ודיברתי אליו, אבל כאשר איל הביט אלי בעיניים מזוגגות, היה ברור לי שהוא אינו מבין דבר. שאלתי את הרופאים רק באיזה צד של הראש הוא נפגע, וכשאמרו לי שמאל נבהלתי. זו האונה ששולטת על הידע והדיבור". 
 

פלד נותח באותו בוקר ובמשך חמישה ימים שכב בטיפול נמרץ במצב של חוסר הכרה. ביום השישי הפחיתו הרופאים את חומרי ההרדמה והוא פקח את עיניו. “החזקתי לאיל את היד וביקשתי שילחץ אותה אם הוא מזהה אותי", אומרת ציונה, “כשהוא עשה זאת התרגשתי, אבל הרופאים היו סקפטיים ואמרו שזה רפלקס. אז ביקשתי מאיל להרים מעט את רגל שמאל, וגם את זה הוא עשה. כמה שעות אחר כך הוא כבר אמר את המילה ‘להיות', הראשונה והיחידה שהצליח להגות במשך תקופה ארוכה. הייתה מין פליאה בקול שלו, איל לא האמין שהוא בחיים". 

“הרופאים העריכו שהשיעול החזק שתקף אותו במהלך השפעת גרם לנפיחות בעורק הצוואר ולצניחת הדפנות, דבר שמנע מהדם להגיע למוח, אבל כנראה שלעולם לא נדע מהי הסיבה. באופן מוזר, שלושה חודשים לפני השבץ החלטתי להפסיק לקרוא ספרות יפה והתעמקתי בספרות מדעית על המוח. אפילו הלכתי לצפות בסרט ‘הפרפר ופעמון הצלילה' המספר על עורך מגזין צרפתי שלקה בשבץ ונותר משותק בכל גופו. כשיצאתי מהקולנוע, חשבתי שגם למר באויבי אני לא מאחלת את המצב הזה, והנה כעבור יומיים הגיעה הבשורה על איל". 

כיום מתגורר פלד בהרצליה, שאליה עבר עם המטפלת הפיליפינית לאחר ארבעה חודשים של שיקום בבית לוינשטיין. את הבוקר הוא מתחיל בטיפולים כמו פיזיותרפיה, פלדנקרייז, טיפול מיוחד ליד המשותקת בעזרת מחשב, טיפול עם קלינאית תקשורת וכמובן הרכיבה. את שעות אחר הצהריים בתקופה האחרונה מקדיש פלד לציורים, לחברים, לתרגול הטיפולים עם אמו, או שהוא יוצא לבדו לנסיעות ארוכות במכוניתו. 
 

בתחילה חששו בני משפחתו כי הנהיגה האהובה עליו תילקח ממנו לאור מצבו. פלד הגיע לבית לוינשטיין כשהוא בכיסא גלגלים, אינו מסוגל לדבר ובעל זיכרון מינימלי. המילים והאותיות נמחקו לחלוטין ממוחו, כמו מחשב שעשה לעצמו ריסטרט ועלה מחדש עם מסך לבן. 
 

בזמן השיקום החל פלד את המסע הקשה לחיים רגילים. הוא בלע בשקיקה כל טיפול כאילו היה יעד אקזוטי חדש. לרגע לא הרשה לעצמו להישבר. במקום לתור אחר רחובות קסומים בניכר, למד את לוח הכפל, בכל יום הוסיף מילה חדשה ללקסיקון המצומצם. 
 

כשסיים את תהליך השיקום, הוצע לו להצטרף לקבוצת התיאטרון - רעיון שהגתה קלינאית התקשורת בלוינשטיין ליטל גרוס, בשיתוף עם מנהלת השירות לשיקום הפרעות בתקשורת, מלי גיל. מאחורי הרעיון של ההצגה, שנקראה “ויהי אור", עמד הרצון לשלב שוב את פגועי האפזיה בחברה ולחזק אצלם את יכולת ההבעה והמיומנות הקוגניטיבית. 
 

בימים האחרונים נודע לפלד כי לאור ההתלהבות מהמופע, שהיה אמור להיות חד־פעמי, החליטה גיל לארגן מימון מיוחד המיועד לפתיחת קבוצות תיאטרון נוספות ולאגד שוב את קבוצתו של פלד לסדרת הופעות, שתוכל להגיע לקהל הרחב, במידה שיהיה ביקוש. 
 

בינתיים, ועד שפלד ייקרא שוב לבמה, הוא מספר על אהבתו הישנה לצילום, שצפה שוב מיד לאחר שהמחזה הסתיים. במהלך טיוליו עם הרכב נהג פלד לתעד את הנוף האורבני סביבו, כשהוא משתמש במכשיר האייפון 4 הישן שלו. עינו קלטה גרפיטי ברחובות תל אביב, ערימת מכולות בנמל אשדוד, פסלים סביבתיים ועוד. את הצילומים עשה מתוך המכונית, כשהוא משתמש רק בידו השמאלית. פלד הראה אותם במקרה לעובדת לשעבר בחברה, המשמשת כיום מנהלת האירועים של הסינמטק בירושלים. היא זו שהציעה להציג אותם בתערוכה, שהוצגה בשבוע שהוקדש לקולנוע ומוח במרץ השנה. 

“לא כל כך. מיציתי". 

מה כל כך אהבת בצילום?

“צילום, ציור, כמו מילים. אני צריך עוד מילים". 

יש סיכוי שתציג תערוכה נוספת המשלבת בין ציור לצילום?

“כן. יש זמן". 

לא חששת לנהוג לבדך? מה היית עושה לו חלילה היה קורה לך משהו?

“יש טלפון. יש לי אומץ". 

מהיכן הכוח?

“לא יודע. משמיים". 

“לא. אני בריון. חזק. לפעמים קצת. אני מוכרח לדבר. אם קשה אז צריך אופי. יש הרבה אנשים, חברים משפחה. הם עוזרים". 

לא ריחמת על עצמך אפילו קצת?

“לפעמים קצת, אבל קדימה, קדימה. טוב לי". 

התכוונת שאתה לא מסתכל לאחור בנוסטלגיה?

“בדיוק". 

אתה צופה לפעמים בטלוויזיה?

“כן. 'מסע עולמי'". 

מתגעגע לתוכנית?

“כן. אקשן, כיף". 

אתה חולם לפעמים בלילה על התקופה שבה היית כוכב טלוויזיה?

השאלה גורמת לפלד לפרוץ בצחוק. “יש כדור", הוא אומר, “לא חולם". 

“כן". 

“אירלנד". 

מתי אתה מתכוון לטוס שוב לחו"ל?

“לא יודע. מספיק חו"ל, עכשיו מטייל בארץ. אולי בעתיד".