הצעת הגשה: כך שינתה ההשתתפות ב"הישרדות" את החיים של מיכל זוארץ

כשמיכל זוארץ עוקבת אחר מעללי העונה הנוכחית של "הישרדות", מציפים אותה זיכרונות בני ארבע שנים מאז העונה בה השתתפה, השישית במספר, בממלכתו של גיא זו־ארץ. היא רואה את מושיק, טיטי, הודא, רוסלנה, עומר ושות' נאבקים על המיליון אי שם בהונדורס ומול עיניה מרצדת דמותה שלה, חייכנית ומתוקה, נוחתת מיאכטה מפנקת היישר לתוך הבוץ באי קסום ולא מתויר, הרחק בדרום תאילנד, כדי לזנק למאבק ראשון על פסלון חסינות נחשק.

"זינקנו לביצה במיטב בגדינו בידיעה שמי שלא ימצא את פסלון החסינות יעוף על המקום, וזה הפך אותנו בשניות לחיות אדם בלתי מתפשרות", משחזרת זוארץ בחן בווילה השכורה בצהלה שבה היא מתגוררת עם לבקו שלה, הלא הוא משה לבקוביץ', בעלה השלישי. הם מתגוררים שם עד שתושלם בניית מעון הקבע שלהם בשכונה, ובהופעתה הזוהרת היא נראית הכי רחוקה מהג'יפה ההישרדותית של אז.

"דווקא הדברים שחשבתי שירתיעו אותי שם - כמו חרקים, נחשים, קופים, תנאי מזג אוויר קשים וחוסר סטריליות - התגמדו לעומת הגעגועים לבן שלי, טום, אז בן 11", מעידה בעיניים בורקות השחקנית והמנחה, שהקריירה אצלה כיום היא לא חזות הכל. "זה משהו שלא חוויתי מעולם ואני לא מאחלת לעצמי שוב, לאחר שהגוף שלי נקרע שם מגעגועים. הניתוק מהילד, בלי יכולת להחליף איתו ולו מילה, הטריף אותי, בשעה שהוא בילה כאן בסבבה עם אבא שלו ועשה חיים משוגעים".

רק הגעגועים הטרידו אותך שם?
"לא רק, גם היה רעב אינסופי, שעם כמותו לא התמודדתי אי פעם. לעומת משתתפי העונה הנוכחית, שלועסים קני סוכר ונהנים מפירות, נאלצנו להסתפק בכמות אורז שבקושי יכלה למלא פקק של מימייה. הלילות היו קרים. גשם. נחירות. שינה על האדמה בלי מצע מלמטה. אבל מתרגלים. הרי בסך הכל אנחנו יצורים סתגלנים".

ולמעשה הגעת לאי רק בגלל טום.
"לחלוטין! הילד היה העד היחיד לשיחת הטלפון שקיבלתי מהסוכנת שלי דאז לגבי הישרדות. כשטום שמע אותי עונה לסוכנת משהו כמו 'נראה לך?' ו'את נורמלית?', הוא צעק לי 'תגידי כן'. מאז הוא פמפם חזק שאני חייבת לעשות את זה ושלא אדאג, כי יש לו אסטרטגיה מצוינת בשבילי. 'אני אאמן אותך לקראת התכנית וכדי שתהיי מוכנה, אפילו נאכל אורז', הבטיח".

לדבריה, לא הגיעה לתאילנד כפרימדונה. "הסכמתי ולא הייתה אפשרות לסגת או להתנות תנאים", היא משחזרת. "ייאמר לזכותם שלא זרקו אותנו ישר למים או לבוץ. מלא מבחני כושר, שיחות עם פסיכולוג, ראיונות על ימין ועל שמאל, ממש לא 'יאללה, בוא'".

לא חששת שהחולשות שלך ייחשפו ברבים?
"אני מכירה את עצמי יותר מדי טוב מכדי לחשוש בהקשר הזה. בכלל לא חשבתי איך אצטייר בעיני צופי התוכנית. זה לא היה משהו שהטריד אותי ואם כל כך רציתי להצליח במשימות, זה היה קודם כל בשביל הבן שלי כדי שהוא יהיה גאה באמא שלו".

את עוקבת אחרי ממשיכי דרכך ב"הישרדות"?
"אני לא מחמיצה דקה. דע לך שעונה כמו שהייתה לנו לא הייתה בתולדות 'הישרדות' וגם לא תהיה. מההתרשמות שלי, העונה הנוכחית לא מפתיעה במיוחד. לא הייתי המומה משום הדחה, אבל כשאנשים מגיעים שם לדמעות, כולל אמסלם הענק, בי, אחת שבכתה שם הרבה, זה נוגע".

קרה שהתחרטת מאז על ההרפתקה ההיא?
"השתגעת? 'הישרדות' הייתה לגבי חוויית חיים חד־פעמית".

ערכת הישרדות במגרה

חלפו רק ארבע שנים וזוארץ כבר איננה זוכרת את שם האי (קו פו!) שבו נאבקה בחירוק שיניים עד הדחתה ביום ה־12. גם שם השבט שלה, דאנג נשמט מזיכרונה. אבל את הדאנגים – דורון ג'מצ'י, נטלי דדון, אושרי כהן, בוקי נאה, יוליה פלוטקין וזוכה המיליון, איתי שגב – היא זוכרת אחד־אחד. זוארץ יצאה מהמרוץ עם המון זיכרונות וגם עם בנדנה שהצליחה לחלץ משם – "בשביל טום!" – לאחר שהבנדנה המקורית הושלכה לאש.

את יכולה לצאת מחר שוב לדרך.
"מה אתה יודע, יש לי במגרה ערכת הישרדות מוכנה, לא רק עם הבנדנה ועם בגד הים משם, אלא גם עם התיק שאיתו הסתובבנו באי והדובי שבוקי מצא שם ונתן לי מתנה".

אז קדימה!
"לא, תודה. אני לא מוכנה נפשית לעבור שוב את הסיפור הזה, בוודאי לא את הימים של מועצת השבט, שבהם עליך להחליט עם מי אתה ונגד מי אתה. אז יש לחצים והסתודדויות, משהו בהחלט לא נעים. כשהדיחו אותי, לא הייתה אופציה אחרת, כי עשיתי טעות פטאלית חסרת מחשבה לגמרי ונורא אופיינית לי, כשבטמטומי העברתי את עזאם עזאם לשבט המתחרה במקום להעביר את תורג'י (איתי תורגמן – יב"א). כך נשארתי בלי בני ברית – ועפתי. איזה באסה, אבל ידעתי שהבאתי את זה על עצמי".

ובמשימות?
"הייתי פייטרית".

אבל לא המצטיינת.
"אולי לא הצטיינתי בהן, אבל חשבתי שאני יותר חלשלושה מכפי שהתגלה שם, מה גם שהבאתי נקודות לשבט שלי".

ואחרי ההדחה?
"חודש בווילה, וזה היה הרבה יותר קשה מאשר באי. אם יש באי דרייב לנצח במשחק, בווילה אין שום דרייב ועדיין אסור להיות בקשר עם המשפחה. 24 שעות ביממה אתה סגור עם אותם אנשים בתוך בית אחד. אסור לצאת, פרט לשעות מסוימות עם מדריכים צמודים".

אז איך מעבירים את הזמן?
"טלוויזיה, קלפים, מגזינים, אוכל, וגם דיבורים וריכולים על מי שיהיה המודח הבא. חוץ מזה יש משימות שמצטלמות לאינטרנט בתוך הווילה. דווקא שם תפס אותי הרגע הקשה ביותר בהישרדות. יומיים לאחר שהגעתי לווילה, קדחתי מחום והכדורים שנתנו לי לא עזרו. כך היה עד שבאמצע הלילה התעוררתי, נפלתי על הרצפה והתעלפתי. רופא ההפקה שהוזעק למקום אבחן דלקת בכליה. הרופא הזה פוצץ אותי באנטיביוטיקה ואמר שאם זה לא יעזור תוך שלושה ימים, יאשפזו אותי. רק מהאיום הזה הבראתי. כי להיות מאושפזת אי שם בדרום תאילנד, אלוהים ישמור".

היא מספרת שההשתתפות בתוכנית הייתה המבוא למהפכה בחייה. "חודש לאחר שחזרנו, פגשתי את לבקו, הבעל שלי והאיש שארצה להעביר איתו את כל חיי", היא מספרת. "זה היה שידוך של חברים. קבענו בבית קפה ליד חוג גלישה בנמל תל אביב, שאליו הבאתי את טום. בדיוק כעבור שנה קיבלתי באותו מקום הצעת נישואים".

זוארץ נישאה ללבקו לאחר שתי מערכות יחסים שהסתיימו בגירושים. את הספתח חגגה בנישואים בגיל 21 עם עופר, החבר הראשון שלה. כעבור שנים התלקחה האהבה בינה לבין הבמאי והתסריטאי יוסי אשדות, אבי בנה. "שנינו אש ולא היה מי שיאזן", היא מעירה.

"חיפשתי אקשן עד שהבנתי שהחיים הם לא סרט. מטבעי אני אדם זוגי ובדרך כלל לא רגילה להיות לבד", זוארץ מסבירה את המרוץ שניהלה בינם לבין בני זוג מפורסמים אחרים.

כעת היא נשמעת כמי שמצאה את אושרה. "מההתחלה היה לי מעניין עם לבקו ונהנינו מתקשורת טובה, מה שחשוב בעיני בקשר נישואים", היא מספרת על הבעל, המבוגר ממנה בשמונה שנים, יבואן של משטחי עץ בעל השכלה משפטית.

"תמיד היו לי אהבות גדולות עם דרמות וסיפורים", מוסיפה זוארץ. "הייתי צריכה אקשן, סערות וגלים. 'שרק הים לא יהיה שקט', הייתי אומרת לעצמי. לא רציתי רוגע. זה נשמע לי כמשהו של זקנים. ככה עד שהגיע לבקו, מי שיכולתי להצביע עליו כעל האיש שלי. אם בהתחלה היו לי היסוסים וסימני שאלה, מאז חמסה חמסה יש לי מלוא הביטחון בזוגיות שלי".

לך זה סיבוב שלישי, ולו?
"רביעי. זה לא הבדל משמעותי. לי היה חשוב שהוא הסתדר מיד עם טום והתגלה כאחד שאוהב את החיים ובעל נשמה ענקית".

שם המשחק

הקריירה של זוארץ (47), בת ימית במקור, בת למשפחה עם שורשים לוביים־צ'כיים, החלה כמו באגדות. בהיותה קצינה בסדיר, ראש לשכתו של הפרקליט הצבאי הראשי אמנון סטרשנוב, נקרה בדרכה ברחוב בתל אביב צלם צרפתי. הוא התפעל מיופייה של מי שהוכתרה בגיל 16 כמלכת היופי של עירה. יש אודישן באולפני הרצליה, הוא גילה לה והוסיף, רוצי להיבחן. "לא היה לי אז מושג מה זה אודישן, אבל עם הספונטניות שלי מצאתי את עצמי זורמת לאולפנים", היא מספרת. "הצטלמתי לתשדיר לאגרת טלוויזיה שלא שודר עד היום, ומשם הכל התגלגל".

בשנות ה־90 הייתה זוארץ חזק על הסוס. לאחר לימודיה אצל רות דייכס ובסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין התרוצצה בין סרטים בקולנוע, טלנובלות בטלוויזיה והצגות בתיאטרון. המצלמות התאהבו בה ומולן התייצבה כמנחת תוכניות טלוויזיה כמו "סינמה 3", "בטברנה" ו"שישי עם מיכל".

בעשור הקודם הורידה הילוך. "אני עדיין עושה דברים, אבל פחות רואים אותי בטלוויזיה", היא מעידה. "לכן אנשים שואלים 'מה קרה ואיפה את?'. זה קרה לי בתהליך ולא בבום. בגיל צעיר מתמכרים להצלחה ורוצים לטרוף מכל הבא ליד. עם השנים מבינים שזה לא הדבר הכי חשוב בחיים, מה גם שלא רציתי לחזור על דברים שכבר עשיתי. כשהגיע לרשות השידור מוטי שקלאר, מנכ"ל חדש, מצאתי את עצמי בחוץ והלכתי לרקוד עם כוכבים ולשחק בהצגות ילדים וגם בקומדיות מסחריות".

לא מצאת זילות מסוימת בקומדיות האלה?
"לא. אני מאוד אוהבת את המקצוע שלי על כל גווניו, כולל הצגות בידור והצגות בתיאטרון הרפרטוארי. בין השאר עבדתי עם מנחם גולן בהצגות כמו 'זורבה היווני', 'עליזה מזרחי' ו'אוליבר טוויסט', וזאת הייתה חוויה. המפגש בינינו התחיל בבכי. בסרט שביים ברוסיה דרש ממני סצנת עירום ולא עמד בתנאים. בכיתי בהיסטריה והתעקשתי להצטלם מהגב. בסוף הוא התנצל כמו גדול ומאז נהיינו חברים".

כיום, בעידן הרגוע שלה, מלמדת זוארץ משחק במסגרות שונות ולגילים שונים, וממשיכה להנחות. "לאן שקוראים לי, אני באה: מטקסים להסרת לוט של שלטי רחובות ועד אירועים של מוסדות ושל חברות", היא מספרת.

כמי שאוהבת כדורסל עם המטר ו־70 שלה, אפילו ניאותה להנחות תחרויות קליעה בהפסקות של משחקים. "זאת הייתה חוויה לשבת על הפרקט ולראות משחקים מקרוב", נזכרת זוארץ.

והחלום?
"להביא עוד ילד, כן, בגיל 47. למה לא? לא הייתי רוצה שטום יישאר בן יחיד. ילד משותף עם לבקו יחזק עוד יותר את הקשר וייתן עוד רובד ליחסים בינינו".

וכשחקנית?
"כל תפקיד שיוצע ויתאים לי יהיה מבחינתי סוג של הגשמת חלום. אף פעם לא רציתי את יוליה רק כדי לסמן על זה וי גדול".

אף שזוארץ מתרחקת משנות הנעורים, עולה בידיה לשמור על המראה הזוהר שלה, "למרות שהחיים לא רק תותים וקצפת", היא מדגישה. "כשאתה קם בבוקר עם חיוך, אומר תודה על מה שיש ושומר על אופטימיות זהירה, זה שומר אותך צעיר, שמח ויפה".