שבלול תקוע בגרון: משחקי השף תצטרך לעבוד קשה כדי לשכנע אותנו

ושוב מצקצקים הסכינים וחותכים במהירות ירקות בשלל צבעים ושמן הזית מבעבע במחבת ומשזף את הדג או את שקדי העגל שעד לפני זמן מה אפילו לא ידעתי על קיומם. ושוב מרצדים על המסך שמות חדשים ומוזרים של מאכלים, ואני תוהה האם יש אנציקלופדיה או אבן שושן של כל אלפי השמות  והמושגים הקולינאריים שהם שפה בפני עצמה.
 

אפרופו שמות של מאכלים. מגי סמית הנפלאה אמרה בסרט "מלון מריגולט האקזוטי" שהיא לא נוהגת לאכול דברים שקשה לה לבטא את השמות שלהם. צודקת ובריאליטי כמו בריאליטי, לא מדובר רק על אוכל, אלא גם על הסיפור שמאחורי הדמויות הרוקחות את התבשילים תחת הסיסמא: לבשל מתוך אהבה, שדרך אגב, לא תמיד עוזרת. כמה מתמודדים נגשו למבחן כשהם מאוהבים עד הראש במטעמים שעליהם עמלו, אך השופטים קבעו שהם בלתי אכילים.  

נופר זוהר היא המתמודדת הראשונה שזכתה לקבל את סכיני השפים. היא הגישה את המנה שלה בסגנון ובטעמים שאותם למדה ממאיר אדוני אצלו עבדה במסעדת כתית. השופטים מיד "זיהו" שזאת מנה שקיבלה את השראתה מחברם השף והעבירו אותה, למרות שכמעט נחנקו מכמויות השום שהכניסה לתבשיל. לא קניתי את הניחוש הפרוע של השופטים שהמנה הייתה בהשראת מאיר אדוני, כנראה שציפור מההפקה לחשה לשופטים מוקדם יותר את הסוד, כדי לא לפגוע בשמו הטוב של השף, כי איך זה ייראה שתלמידה שלו לא התקבלה לתוכנית? היה פה לגמרי טעם לפגם וסוג של ניגוד אינטרסים כאשר מקורבת לאחד השופטים מתקבלת לתוכנית ותופסת מקומה של מתמודדת אחרת.
 

גם גיל אקרמן עבר את מבחן הטעימה העיוורת. מבקר מסעדות במקצועו שהגיש מנת רביולי במילוי חצילים שאף אחד מהשופטים לא חש בקיומם. בזמנו הוא כתב ביקורת לא הכי מחמיאה על מאיר אדוני אך השף אציל הרוח לא הזעיף כלפיו פנים. מי שנעלב בשבילו היה גרניט שקטל מיד את אישיותו של המבקר כשהוא יורה לו ישר בין העיניים את המשפט: "ידעת שמבקרי מסעדות הם בדרך כלל טבחים שנכשלו?". לא הבנתי למה גרניט כעס. גם אני אכלתי פעם במסעדה של אלן דוקאס בפריז ובמשך חצי שעה לעסתי שבלול (ברל'ה) שלא ירד לי בגרון. אז מה אם הוא שף מפורסם? אני חייבת לאהוב כל מנה שהוא מגיש? גם רוט גילה חוסר שביעות רצון בולטת מה-אטיטיוד של המבקר הג'ינג'י הזחוח, שאמנם עבר את המבחן אך התחיל את המסע ברגל שמאל.

סבינה ולדמן הגישה מנה עם ניחוחות מאימא רוסיה ועברה אף היא את המבחן, אך לא בהצלחה מסחררת. היא אמנם לא ידעה נפשה מאושר אך לא הייתי רוצה להיות בנעליה. למי שמוכרת בעולם הקולינריה הישראלית ומככבת באתרי בישול ברשת, קצת קשה לשמוע מהשפים הדגולים שהטעמים לא היו ערבים לחיך.

ואז נכנס לפריים עוזי שירם, הספר מבת ים עם פוביית אימא קשה שחלם כל חייו להיות שף אך היא תמיד הורידה לו את הביטחון. אחרי 30 ומשהו שנה הוא החליט למרוד ולהוכיח לאימו שהוא יכול, ואמנם הוא בישל אמש מנה תורכית מפוארת לשמחת כל הסובבים וזכה לחיבוק אבהי מהכרס החביבה של רוט.  

שחר דבח ששמו הולך לפניו אפילו במסעדת "נומה" בדנמרק הרחוקה, כילד השובב והנועז של המטבח הישראלי, הרשים אף הוא את השופטים ועבר בהצלחה את המבחן. שחר עוסק במדע של האוכל ובישול מולקולרי ומזכיר פרופסור מפוזר.  

בדרך כלל אני מתענגת על הצלחות היפהפיות המוגשות לשופטים בתוכניות בישול. הפעם זה היה בשיטת הסרט הנע ולפני שהספקתי להתעמק בצלחת אחת, הגיעה השנייה. ואחרי הרביולי, הסרדין הכבוש ומח העצמות, לקחתי לי צלחת עם חלב וקורנפלקס ונהניתי כאילו אכלתי דג על הפלנצ'ה עם רוטב איולי ומלח וורוד (כל יום לומדים משהו חדש) על מצע פירה קולורבי ושקדים ירוקים. 

ואף מילה על מירי בוהדנה.