על המסך: הסדרה שמספקת הצצה אל גל"צ והאויב האמיתי של נתניהו

 
 

לא איראן היא האויב של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסרט "נתניהו במלחמה". גם לא התקשורת או האופוזיציה. אויבו המר, על פי הסרט, הוא נשיא ארצות הברית ברק אובמה. את הסרט (הארוך, שעה ו־50 דקות) יצרה תוכנית התחקירים האמריקאית "פרונטליין" מרשת ABC. הוא עוסק במערכת היחסים העכורה, למעשה הבלתי קיימת, בין נתניהו לאובמה, מה הוליך אליה ויצר את חוסר ההערכה וחוסר האמון בין שני המנהיגים.

 

"פרונטליין" מתמחה בבניית פרופילים של אישים ידועים. במקרה זה הזרקור מופנה אל ראש הממשלה. מבחינה זו, צופה ישראלי עשוי שלא להסתיר פיהוק, או חמישה.

 

את החלק הזה בחייו של ראש הממשלה, שתופס כמעט שעה מתוך הסרט, אנחנו מכירים היטב. אביו, בנציון ז"ל, שנודה מעבודה בעולם האקדמי הישראלי, נדודי המשפחה לאמריקה, לימודיו של בנימין הצעיר במערכת החינוך האמריקאית, ההערכה שלמד לרחוש למוסדות האמריקאיים, האנגלית האמריקאית שרכש, ומעל הכל הפסימיות הפטליסטית שנשם בבית אביו בדבר שנאת היהודים והאנטישמיות הנטועה עמוק בעולם ואינה עתידה להשתנות. ומנגד, מתיישב בבית הלבן נשיא חדש, ליברלי, אופטימי, מאמין בהיגיון וביכולת העולם להשתנות. ההתנגשות בין שניהם, בוודאי בחלק מדמם זה של העולם, הייתה רק שאלה של זמן. 

 

לצופה ישראלי יש חשבון מר עם אובמה. גם מי שנמשך לחיוך ולמזג הטוב של הנשיא, אל מול הרתיעה שמעורר זעף הנצח של ראש הממשלה, לא יכול להתעלם מידו הגסה וחסרת הניסיון של אובמה, שהשאירה אחריה חורבות בחלקים המתונים של המזרח התיכון וכרתה ברית עם יצואנית הרשע האיראנית.

 

"נתניהו במלחמה" מתאר את ההתנגשויות התכופות בין נתניהו לאובמה, על רקע הנושאים שעל הפרק, התנחלויות, מו"מ עם איראן, ובעיקר מלמד על עוצמתן. אלא ש"פרונטליין" כושלת בניסיון להיכנס לחדרי חדרים ונשארת בדרך כלל במעגל השני והשלישי של פקידים ויודעי דבר. את דמותו של נתניהו מציירים על פי רוב העיתונאים הישראלים ארי שביט וחמי שלו, שאותם קראנו ושמענו מי יודע כבר כמה פעמים בעבר. גם צופה אמריקאי סקרן בוודאי נחשף אליהם באופן קבוע.

 

גם מהצד האמריקאי אנחנו נשארים בדרך כלל מחוץ לדלת. כמעט לא פוגשים בסרט מישהו מהמעגל הקרוב שיכול לתאר אירועים או תחושות אישיות של הנשיא ממפגשים עם ראש הממשלה הישראלי. הכל מתנהל במסגרת הלא אישי, המרוחק, המרוסן פוליטית.

 

הפעם היחידה שנפתח חלון כזה מתרחשת ממש בסוף הסרט, כשמרטין אינדיק, בהבעה שחלקה זעזוע, חלקה תיעוב, חלקה זעם לא מוסתר, אומר על נאום נתניהו בקונגרס: "זה היה דבר שלא ייעשה". אם זה היה המשפט הראשון בסרט, שמגדיר את המשכו, "נתניהו במלחמה" היה מעניין יותר.