לאחר 33 ימים בבית "האח הגדול", עזיבתו של מעצב השיער החיפאי איציק כרסנטי ביום שישי, יחד עם חבריו הטובים שי חי וזוגתו תניה גרבר, חוללה מהומה רבתי. יש הטוענים שאילולא יצא בעקבותיו של חי, ייתכן שכרסנטי היה מוכתר המנצח של העונה וזוכה בפרס הנכסף של דירה בשווי מיליון שקל. אבל כמה ימים אחרי שהאבק שקע והמציאות שבחוץ חלחלה פנימה, כרסנטי לא מביט לאחור. מבחינתו, הוא כבר ניצח.
"אני לא מכיר אף אדם שמצטער שהוא ניצח בדרך שבה פעל", הוא אומר כעת בראיון ל"מעריב המגזין". "אתה מצטער כשאתה מפסיד, ואנחנו ניצחנו כי הגמר כבר היה. הפרס שלנו הוא פרס האמת, פרס המשפחה, המסר הציבורי שהבאנו למדינת ישראל בעניין החרם. הפרס שלנו הוא אהבת הקהל. יכולתי להישאר בבית, וניתנה לי האופציה להישאר ולא ארחיב על כך את הדיבור, והיה לי ברור שאקבל גם את הקולות של מעריצי שי חי ותני, ורוב הסיכויים שגם הייתי מקבל את הדירה. אך לא הייתי יכול לחיות עם הקיר והבטון, קרי הדירה, כשלא הלכתי עם האמת שלי, ובוודאי להשאיר שני חברים יקרים שהיו איתי בשעות קשות. זאת לא הדרך שלי. כך איני מחנך את בני".
נשמע קצת לא אמין.
"יכול להיות שזה נשמע קצת פישי ודביק, אך כל מילה שנאמרת חקוקה בסלע, וזאת האמת שלי. לא באתי לזכות בדירה ולא הגעתי עם אסטרטגיה. אם על הדרך הייתי מקבל דירה, אז מה טוב. זה היה עוזר לי בפנסיה, אבל אני חוזר ומדגיש: הדירה לא עניינה אותי".
אז למה בעצם נכנסת לבית?
"אני נחשב סרבן של 'האח הגדול' כבר מהעונה השנייה. התחננו אלי במשך שנים שאכנס לבית 'האח הגדול'. באופן קבוע סירבתי להיכנס לתוכנית טראש כזאת, וזה לא מסגנוני להיות בבית מבחיל כזה. בסוף זרמתי איתם והתחלתי מיונים, הסתקרנתי להיכנס לקן הקוקייה ולנסות לפענח את התעלומה הזאת. אני איש סקרן, אוהב לגלות עולמות חדשים, וכנראה מתוך האידיאה הזאת החלטתי להיות שפן ניסיונות עם זקן ולהיכנס למעבדה הכי מפורסמת במדינת ישראל".
להעיר את השדים
כרסנטי, בן 46, גרוש פעמיים ואב לארבעה ילדים, הצטרף לדיירי הבית במהלך העונה הנוכחית של "האח הגדול" (שמשודרת בקשת בימים רביעי ושבת בשעה 21:00) והצליח נגד כל הסיכויים לשרוד את ההדחות שהיו עד כה בדרך לגמר הגדול, שייערך ב־6 באפריל. בתוך הבית התבלט כרסנטי ביכולת ורבלית, חוש הומור ושלל פאות ותסרוקות שבהן פינק את דיירי הבית. עד מהרה הוא חבר לשי חי, הדייר הבולט בבית, שעורר סערה בעקבות התבטאויות ותקריות אלימות, והפך לאחד ממקורביו בבית. בעקבות העובדה שחי הצליח להסתכסך כמעט עם כל דיירי הבית, הוטל עליו חרם מצדם, בעיקר על ידי המתמודדים אור סיונוב ועמרי בן נתן. גם גרבר וכרסנטי הוחרמו בשל קרבתם לחי, והחרם התבטא בהחבאת אוכל מפניהם, הימנעות משהייה במחיצתם והתעלמות. עבור כרסנטי סוגיית האוכל הייתה רגישה במיוחד, לאחר שעם כניסתו לבית חשף את הפרעות האכילה שעמן התמודד מגיל צעיר.
החיבור בין חי, כרסנטי וגרבר הגיע לשיאו כאשר חי בעט במיצג אמנות מקרטון שהכינה סיונוב והחליט לעזוב את הבית. גרבר וכרסנטי פרשו בעקבותיו. "לא נכנסתי ל'אח הגדול' עם אסטרטגיה כפי שמנסים לצייר אותי בתקשורת, 'חבור אל המנצח ואל הג'וקר ואל תתחבר לפרולטריון'", טוען כרסנטי כעת. "אם הייתי נכנס עם אסטרטגיה כזאת, הייתי אולי נוטש אותם וזוכה בפרס. ידעתי שהאיש הזה מסקרן אותי, צפיתי בו וראיתי איש חכם, שלא לומר גאון. ראיתי את הרגישות שבו והבנתי שזה באמת נכון כשהכרתי אותו באופן אישי. גם אני בעבר הייתי איש חריף מאוד והרגשתי ששי חי זקוק לאח בוגר שייתן לו מניסיון חייו העשיר".
התקריות האלימות שחי היה מעורב בהן לא הטרידו אותך?
"כשצפיתי בו מבחוץ חשבתי שהוא חזק מאוד ולעתים גם מגזים, אך כשפגשתי את האיש, רק רציתי לחבק אותו ולהבין מאילו חומרים הוא קורץ. הוא סבל, והיה בתופת. גיליתי בחור עדין נפש, רגיש, בדרן, פסל וגבר אמיתי, שלא לומר חבר לעת צרה מהסוג הישן והטוב שכבר אין היום. כשפוגשים אדם עם מצרך כה נדיר, צריך לאחוז אותו בשתי ידיים".
אתה חושב שהתדמית שנוצרה לחי כאדם אלים חוטאת לו?
"התקשורת עושה עוול לשי חי בכך שהיא מנסה להציג אותו כגבר אלים, מכיוון שהוא לא כזה ולא יעלה על הדעת שעניין הקרטון ינופח לממדים כל כך גדולים. אני יודע שכאבא לילדים, וכך גם אמר שי חי, הוא לא היה עושה דבר כזה וזה לא המסר שהוא רצה להעביר, אבל מכיוון שזה היה משחק ואלה לא החיים האמיתיים, בחיים האמיתיים אני משוכנע שדברים כאלה לא קורים - לא אצלי ולא אצלו".
במריבה החריפה שבה בעט חי במיצג של סיונוב, גם כרסנטי שבר צלחת. "אני מצטער ששברתי את הצלחת במטבח", הוא אומר כעת. "אני לא נוהג לשבור צלחות, למרות ששבירת צלחות בתרבויות בארצות הים התיכון, במיוחד בטברנות ביוון ובאירועים משפחתיים, היא אקט של שמחה. אך כשאתה נתון בסיר לחץ ומזכירים לך השכם והערב שקיבלת נזיד שקשוקה חריף, ולא תמיד טעים, ואתה סוחב איתך משקעים קשים מהעבר של הפרעות אכילה - מתעוררים אצלך השדים הרדומים, וכשזה קורה אתה לא תמיד יכול להרדים אותם".
נותרה לך טינה כלפי אור ועמרי?
"אני לא נוטר טינה לאנשים. סלחתי לכולם, הסליחה לא מחייבת אותי להיות חבר שלהם, והרי ברור שלא אהיה חבר של איש מהם. אפשר לסלוח, אבל לא לשכוח. עברתי ימים קשים, רק כסיל ואוויל ישכח כל כך מהר את התופת שעבר מבני ביתו".
דברים שרואים מכאן
אף שהוא מכנה את החוויה "תופת", על המסך לא נראה שכרסנטי סובל כל כך. "מה שרואים מכאן לא רואים משם, ולהפך", הוא אומר. "כנראה שעשה רושם שמאוד נהניתי ובידרתי ובישלתי וניקיתי ודיברתי הרבה. גם חלק מהדיירים אהבו אותי וקיבלו אותי כי יש לי יכולת להתחבר לכולם. ניסיתי ליצור שלום בבית, לקחתי לי כמשימת חיי לצאת מהבית עם סטטוס קוו, אבל כשלתי. בכל רגע נתון הרגשתי שאני נוגע בשלום. גם רבין הצליח להביא שלום, אז מי אני שלא אצליח. הם שיחקו איתי, אך המשחק היה מלכודת. אכלתי, אבל הזכירו לי שקיבלתי פלפל ממולא. באמת תודה רבה על הפלפל. כאשר אני מארח אנשים בביתי ומגיש להם פיסטוק חלבי ותורמוס ומאזטים טובים, אני לעולם לא מזכיר להם שנתתי להם לאכול. איש שמזין אותך ומזכיר לך שהוא האכיל אותך הוא איש נבזה, קטן, עלוב ורפה שכל".
איך אתה מרגיש לגבי הייצוג שלך על המסך?
"לא ראיתי עדיין שום פרק, למעט כמה קטעים קצרים. מה שרואים על המסך הוא מראה נקייה שנוקתה בתרסיס הכחול העונה לשם 'סנו קליר'. הבנתי שיש הרבה קטעים שבהם אני מבדר אנשים. אנשים בבית לא תמיד ידעו להבין את חוש ההומור שלי ולקרוא את המפה נכון, אבל זאת הדרך שלי להתמודד עם החיים".
אחת הדמויות שכרסנטי התיידד עמן בתחילה הייתה הדיירת רינת פליישר, ולעתים אף היה נדמה שמתפתח רומן בין השניים, אך אז חל מהפך ביחסיהם, והחברות הפכה לניכור.
מה קרה עם רינת? איך מחברות ומתח רומנטי הפכתם לאויבים?
"הרי כיניתי אותה אישה איומה, אבל האמת שהיא סופר־איומה. יחד עם זאת, בתוך כל זה היא פיקחית כמו שד וערנית כמו חתול ובדרנית לא נורמלית. היה לנו חיבור טוב בהתחלה כי היא לא ספרה אותי. היא ידעה לקרוא אותי נכון, אבל בסוף היא הלכה לאיבוד, ודרכינו נפרדו. מבחינתי לא היה שום מתח רומנטי, הייתה התנהלות של שני אנשים בוגרים בבית, האבא והאמא של הדיירים שרצו להביא שפיות, אבל משהו הלך לאיבוד בדרך, וההורים התגרשו. אין לי ספק שנהיה בקשר, אנחנו כבר בקשר, ואני מאוד מחבב את הבחורה הזו".
עם יציאתו מהבית, אחד המסרים שחשוב לכרסנטי להעביר הוא קריאה נחרצת נגד חרמות באשר הם. למסר הזה הוא נתן ביטוי בהדחה הפומבית שביצע במהלך התוכנית בשבוע שעבר, כאשר פנה לשרת התרבות מירי רגב וקרא לה באופן תיאטרלי "למגר את תופעת החרם". "התכוונתי לכל מילה", הוא אומר כעת. "זה לא היה משחק או הצגה. פניתי לבני נוער באשר הם ולאנשים בכלל וניסיתי לומר שחרם זה דבר קשה ושלא ישתקו. לדיירים יש מזל שלא נשארתי עוד שבוע, מכיוון שבארסנל ההדחות הפומביות שלי הכנתי להם כמה מסיבות הפתעה. ראשית, תכננתי בהעמדה הבאה לשחק איתם את משחק מגילת פורים. רציתי לחלק תפקידים על מנת להיות נחמד וסימפתי. החלטתי לקחת את המן הרשע על עצמי. אור הייתה אמורה לקבל את ושתי כי היא הייתה פמיניסטית, עמרי היה אחשוורוש מכיוון שלא היה מלך משפיע לעולם. שי חי היה אמור להיות מרדכי היהודי, תני מלכת אסתר, ולשאר לא ממש התכוונתי לתת תפקידים. גם תכננתי להמשיל את הבית למדינת ישראל ולרשות הפלסטינית. אולי כשתהיה לי תוכנית טלוויזיה, אני אוכל להוציא את הרפרטואר לאור".
אז זאת בעצם הסיבה שנכנסת לבית “האח הגדול": להשיג תוכנית טלוויזיה?
“זאת אחת הסיבות. יש לי המון מה לתת. אני מכוון להכי גבוה ורחוק שאפשר. תמיד הרגשתי עיתונאי בנשמתי, מי שהקולמוס מצוי בידו, הלשון מושחזת והדף רושם. אני רואה את עצמי כמגיש טלוויזיה בעל תוכנית טוק־שואו מהטובות שידעה מדינת ישראל. הגיע הזמן שיקום כאן דודו טופז חדש. ואני מתכוון בימיו הטובים, והם היו טובים".
מי היית רוצה שיצא מהבית כמנצח?
"אין לי אויבים בבית. הייתי רוצה להוביל מהלך באמצעות צבא האוהדים של שי חי ולהעביר את כל הקולות לשישון (הכינוי של שי מיקה יפרח – מ"ל), למרות שלא מגיע לה לקבל את הפרס. היא הרע במיעוטו. ואם אור בסוף תקבל את הפרס, שיבושם לה. אולי סוף־סוף היא לא תצטרך לעבור כל כך הרבה דירות שכורות. יהיה לה מושב קבע".