כל הוויכוחים והסערות שגעשו ברשת בשבוע האחרון, האם לשדר או לא לשדר את תחקיר עובדה על רחבעם זאבי, הפכו מיותרים לחלוטין ברגע שהדהד קולה של ד' שהייתה חיילת בת 18.5 שמספרת שצעקה בבכי "די, גנדי, די" כשאנס אותה. "לא התביישתי בשבילי, כמו שהתביישתי בשבילו", היא אמרה ובאותו רגע גם אני התביישתי בשבילו ובשבילנו, ואולי גם התחלתי לפקפק באמינותה של מדינה שאלה הם גיבוריה.
התחושות שהיו לי בשבוע שלפני שידור התחקיר הן לא אותן תחושות שהיו לי תוך כדי ולאחר הצפייה. ואני מודה ומתוודה שגם אני מצאתי את עצמי תוהה עד כמה רלוונטי השידור, כשהנאשם כבר אינו נמצא בין החיים כדי להגיב. והנה המסקנה המתבקשת כלקח לעתיד, אולי עדיף לגבש דעות נחרצות אחרי צפייה בכתבה ולא לפניה.
אין ספק שתחקיר "עובדה", היה הרבה יותר מעוד סיפור על גנרל מדור הגיבורים הידוע לשמצה, זה שאהב להתייחס לנשים כמו אל שפחות מין וסמרטוטי רצפה. מטבע הדברים, התקיפות המיניות תפסו את רוב תשומת הלב בסרטו של עמרי אסנהיים או כמו שכתבו ברשת "כולם ידעו על הכל רק לא על האונס".
אלא שסיפוריהם של חמיצר, איתן הבר והסיפור בו שלח עבריינים לפוצץ את ביתה של העיתונאית סילבי קשת היו מצמררים עד מעוררי אימה לכשעצמם.
צדו האפל של היבריס הגנרלים שפרח בארץ באותן השנים הוא לא משהו שחדש לנו, ולא רק לגנדי לא היו קווים אדומים באותה התקופה. אני מניחה שאינני היחידה שחשבה עד כמה מעניין לצפות ביעל, בתו של משה דיין מדברת על קווים אדומים של גנרל.
"גנדי, אלוף נעוריה של המולדת", כך מצוין בחוזר ליום הזיכרון הממלכתי בבתי הספר המציין את מורשת גנדי. מעניין איך יראו כעת, לאחר ששודר התחקיר, טקסי הזיכרון לרחבעם זאבי בבתי הספר.
בחלקה הראשון של הכתבה, נדמה היה כי מעללי הקרב של 'גנדי בארץ המרדפים', היו רק מעלים את קרנו בקרב הציבור הישראלי בימים אלה. ולא הייתי מופתעת אילו היו יוצרים על פי הלך הרוח של התקופה את "צבא האמת של גנדי". ייתכן כי זה מה שהצית את הוויכוח בשבוע האחרון ברשת. העובדה שקשה לאנשים שתפסו את מורשתו כאידיאל, להתמודד עם העובדה שסמל של ארץ ישראל האמיתית מבחינתם, גנרל, אדם נערץ, שנחשב למצפן של יושר והגינות בעיניהם, אוחז בחזון ארצישראלי רקוב מהיסוד.
לסיכום, אי אפשר להתעלם מהעובדה שכתבתו של אסנהיים התמקדה בתקופה בה גנדי כיהן כאלוף בלבד. המחשבה שליוותה אותי בתום השידור יחד עם הבטן המתהפכת הייתה רק מה קרה לעזאזל בשנים שלפני כן, ואולי גם בשנים שלאחר מכן.