דרמה טובה תמיד משאירה מקום לדמיון. אפילו במשחק הכדורגל בין אוסטריה ואיסלנד, גרם לי פרשן הספורט הישראלי לתהות למה הוא כל כך התלהב והשתגע משמחה כשדווקא איסלנד ניצחה, ומה יש לו בכלל נגד אוסטריה? במרוץ למיליון אין מקום לתמיהות, כי יוצאים מנקודת הנחה שלא ניחנת בדמיון או במוח שיכול לחשוב באופן עצמוני ולכן לועסים וכותשים לך את האוכל עד דק, כדי שלא תתאמץ לבלוע או להבין בכוחות עצמך.
אפשר לחשוב שמדובר פה בתורת הנסתר. הניג'וס הבלתי פוסק בתיאור המובן מאליו, על ידי כל הנוגעים בדבר, בלתי נסבל בעליל, ואני מרגישה שאני נמצאת במלחמת התשה. אז בשביל מה לגרור את הסיפור מעבר ליכולתנו, ועוד בבוקרשט "שהאוויר בה קשה" (דברי ג'וזי) והאנשים שם עם פרצוף של מונה ליזה במחזור, כמו המרואיינת של חן הגיסה. הך, מנפלאות הטוויטר ואמנות התמצות.
כרגיל, הצרפתים גנבו את ההצגה כשהגיעו ל"שאטו" (הטירה) של דרקולה, שמסתבר מדבר צרפתית, ומרוב שהוא התלהב ממפגש התרבויות הזה, שכח שהוא אמור להפחיד ולחשוף שיניים והיה מאוד מנומס. בחדר הזוועות, הגיעו צווחות האימים של אלכס וג'וזי עד פאריז וטולוז. כמו בקומדיה של מולייר, אלכס רימה את ג'וזי שהוא עוזר לחפש את הרמז, אבל בעצם עמד נטוע במקומו ומשותק מפחד.
ג'וזי, שגם הוא שקשק מפחד מרוב היסטריה, קרא לחבר שלו אלכסנדר. "אבל קוראים לי אלכס", התעקש הצרפתי וטרח לתקן, ולרגע שכח את רגעי האימה הקשים שעוברים עליו. נו, מה לעשות שהצרפתים שגדלים רק על מוזיקה ואוכל טוב, לא משופשפים כמו הבחורים שלנו שעשו צבא ושום דבר לא ירתיע אותם, לא חיזבאללה ולא קורי עכביש בחדר של איזה ערפד רומני. מלבד פרננדו, הידוע בתור אדריאנו, שגם הוא לא בדיוק גילה סימני גבורה מובהקים בחדר החשוך של מוצץ הדם, והשליך את תסכוליו על בת זוגו.
כמובן שהאישה שבי התקוממה כאשר אדריאנו, שהוא אחד משבעת פלאי תבל וחבר טוב של נטלי דדון (וואט דו יו נואו), לא טרח להרגיע את מונדה הנסערת שהתנצלה שהיא מעכבת אותו, ולהגיד לה שגם לו חלק במשחק וששניהם לא מצאו את הרמז. "אני מרגישה שאכזבתי אותך, אבל באמת נורא השתדלתי וחיפשתי את הרמז". כאילו הלו? אולי תשתדלי ותתרפסי עוד יותר וגם תרחצי לו את הרגליים בגיגית מים חמים, כדי שיירגע ולא יכעס עלייך, כי הרי רק את אשמה שלא מצאתם את הרמז, והוא רק במקרה היה שם? שיואו..
סופסוף הבנתי את קים, שמבחינתי בדרך כלל מדברת בג'יבריש. זה קרה כשהיא דיברה באנגלית. ויש לציין, באנגלית תקנית. שלא כמו הגיסה המראיינת שניסתה להעלות חיוך על פני המרואיינת קשוחת המבט, ולא בהצלחה יתירה. "אר יו אולאווייז סו אנגרי?" שאלה הגיסה את הרומנייה הממורמרת, ובעצם התכוונה ל"כועסת", אבל יצא לה בפוקס "רעבה". גם ציון לא הבריק בשפתו של שייקספיר, ואלכס הסביר לנהג מונית אדיש שהשם שלו נובע מ"אלכסנדר דה טול" (אלכסנדר הגבוה, במקום הגדול). למזלם, הם לא היו צריכים לראיין בריטים שגאים בשפתם ולאומיותם, ביום הברקזיט ההיסטורי.
המתולתלות עשו היסטוריה משלהן. אחרי שצדו מישהו ברחוב שיסכים להתראיין בתוכנית האירוח, הוא קם באמצע השואו והחליט שכל העסק לא מוצא חן בעיניו והסתלק. עוד לא קרה כדבר הזה באף עונה. הם אמורים להיות שם בשביל להישאר ולא לעשות "ויברח". אולם מה הפלא? טל ולי כל כך תזזיות ורעשניות שהכניסו ללחץ את המסכן.
רגע אמיתי של ריאליטי במיטבו, בלי זיופים ולא מבוים, כאשר רז הקיא נשמתו לאור יום ולעיני כול. תמיד תהיתי איך שחקנים מקיאים בסרטים, ופה קיבלנו מנה גדושה של חתיכות קבב עם שיירי פולנטה ישר לפרצופה של הטלוויזיה. רגע של השראה כאשר קים הודיעה שהיא נגד כל מיני קרמים שמורחים על הפרצוף ואם מופיע חצ'קון, למה לפוצץ אותו במקום לזרום איתו? כל כך הרבה חוכמה במשפט כל כך פשוט. אז ככה שהחלטתי ליישם ולזרום עם הירידות החדות בבורסה וההסכם עם תורכיה והכול "פאצ'ה בינה".