הכירו את קרן קוזלוב, העיתונאית בת ה-17 שגויסה לתאגיד השידור הציבורי החדש

קוזלוב, תושבת נס ציונה שסיימה לאחרונה כיתה י"ב בתיכון תלמה ילין,  מדגישה שלמרות גילה הצעיר, "אני לא נמצאת במקצוע עשר שנים וגם לא חמש, אלא גדלתי בתקשורת". ואכן, בין היתר, היא כבר הספיקה לעבוד כתחקירנית בכתבות בנושאים שונים למהדורה המרכזית בערוץ 2, בהם מכירת אלכוהול לקטינים, מסיבות נוער בצימרים ומכירת סמי פיצוציות; וככתבת, מגישה, צלמת ומפיקה בגופי תקשורת שונים, בהם גלובס, ערוץ 1, מגזין "ראש1", i24news ועוד.

למרות המוטיבציה הגדולה שלה בתחום, קוזלוב לא חלמה תמיד להיות עיתונאית. "התגלגלתי עם זה", היא מודה. "כשהייתי בכיתה ז' המחנכת שלי הציעה לי ללכת לקורס עיתונאים צעירים. הרצו שם כמה עיתונאים, ולא אהבתי את זה ולא הגשתי כתבות. באותה תקופה זה לא משך אותי".

“כשהייתי  בכיתה ט’ נודע לי שבמגזין הנוער ‘ראש1’ מחפשים כתבים צעירים", היא מספרת. "הגשתי שתי כתבות - הראשונה הייתה על להקה של חברים והשנייה טיפים לטיול שנתי - וזה עבד. הבנתי שאני אוהבת לכתוב, להתעסק בחדשות, בדיגיטל, לראיין, לנסח ולחשוב על רעיונות שיעניינו את הקהל בגיל שלי. 'ראש1' היו עבורי הבית שלימד אותי את כל מה שאני יודעת בתחום: איך לכתוב כתבה, לעשות תחקיר ולגשת לתקשורת באופן כללי. משם הכל התחיל להתגלגל כמו כדור שלג – YNET רצו לשתף פעולה עם 'ראש1' בחופש הגדול, מה שיצר את סדרת 'החמישייה' שהגשתי בה, מהדורת הילדים של ערוץ 1 חיפשה מגישים צעירים, ושם יזמתי את פינת 'מה רץ ברשת', גלובס רצו שנערה תכתוב טור ביקורת על טלוויזיה ועוד. 

"ההזדמנות הרצינית לחצי משרה בתחום הייתה השנה באפריל ב־i24News, הזדמנות שקיבלתי במקרה", מוסיפה קוזלוב. "חברה טובה בגילי ישבה לקפה עם כתבת ותיקה מגלובס בשביל לערוך תחקיר לכתבה שעוסקת בבני נוער וטכנולוגיה. היא הציעה לי להצטרף לפגישה עם הכתבת. הכתבת אמרה כמה מילים על עבודה ב־i24News, הסתקרנתי ושוחחתי עם העורך הראשי שהעניק לי הזדמנות בתור עוזרת הפקה, כלומר לסגור מרואיינים לתוכניות השונות בערוץ. זכיתי לעבוד תחת בחור מדהים ב־i24News שיותר מהכל שימש מורה לחיים ולימד אותי לא מעט על התנהלות בתוך מערכת תקשורת". 

"העיתונות מאפשרת לי לבטא את עצמי ואת הנושאים שמעניינים אותי: דברים שקשורים לצבא, מוזיקה, צילום, תופעות בקרב בני נוער. היא גם מאפשרת לי לחוות חוויות שלא כל בן גילי חווה. כשרוצים משהו מספיק חזק והמשהו הזה נכנס לך ללב, אי אפשר לוותר עליו בקלות".

"מינואר כבר התחלתי לעקוב אחרי הרפורמה ברשות השידור. הגשתי קורות חיים לתאגיד דרך המייל ולאחר מכן גם דרך הפייסבוק, אך לא חזרו אליי והנחתי לזה. יום אחד אותו בוס ב־i24News אמר לי: 'קרן, תראי איזה מגניב הדיגיטל בתאגיד', ושוב הסתקרנתי. נכנסתי לעמוד הפייסבוק ואמרתי לעצמי שבמקום הזה אני רוצה להיות וליצור. עם הרבה מוטיבציה הצלחתי להגיע לאלעד טנא, סמנכ"ל חטיבת הדיגיטל, ועברתי הליך מיון רגיל".

קוזלוב כבר התרגלה לשמוע את השאלה “את לא צעירה מדי?”, בעיקר לאחר קבלת התפקיד החדש והמאתגר. “זה נכון שאני צעירה", היא אומרת. "זו עובדה שאין לי ניסיון חיים עשיר ביחס לשאר העובדים, אך אני מתנהלת באותו ראש צעיר שאותו רוצה התאגיד לפתח. אני צורכת חדשות דרך הרשת. אני קוראת מבזקים ותוכן שכותבים כוכבי פייסבוק. זה הרבה יותר אותנטי ממהדורת חדשות נורמטיבית לחלוטין. אני קוראת חומרים באתרים באזפיד ו־vox ולא מחכה למהדורה של שמונה בערב או לעיתון ברכבת בשביל להתעדכן. בסופו של דבר אני מנסה לייצר תוכן שיעניין אנשים בגילי. קשה לתת לאדם בן 30 לחשוב על תכנים לתיכוניסטים, אתה צריך אנשים שיחיו את זה".

"אני זוכרת שהגעתי למשמרת הראשונה ב־i24News, והייתי צריכה לחפש טלפונים, דוברים, ח"כים ולא הבנתי מה קורה, אבל למדתי איך למצוא את האנשים שיודעים להדריך וללמד".

"לכל אחד יש את הדרך שלו לחוות ילדות ונעורים. אני משתדלת לבלות עם חבר'ה בגילי, לטוס לחו"ל וכו'. ברור שעמוק בפנים אני רוצה להיות בים, לעסוק בכל השטויות האלה של גיל 17 שקשורות למערכות יחסים, תככים ושטויות בין חברים, לשבת מהבוקר עד הצהריים בבית של חבר, להזמין פיצה ולהסתלבט. ברור, אבל אני לא מסוגלת לא לעשות עוד דברים במקביל. אני תזזיתית, ותמיד חייבת לעשות משהו, ולכן גם אם אמשיך להיות נערה אבודה שצריכה הדרכה, לא אוותר על מה שאני אוהבת באמת. 

"זה מלחיץ, אבל גם קצת משעשע לשבת כל היום בחברת אנשים שגדולים בעשור, בשניים או בעשור וחצי מהגיל שלי. הרי הם חווים דברים שונים לחלוטין - ילדים, משפחה, זוגיות, משכנתה - ואני לא. לי יש את הצרות שלי, ואני יודעת שברגע שאעשה טעות גורלית יהיה הכי קל להגיד: 'אבל היא ילדה קטנה'. וכן, זה מפחיד אותי. אני מנסה לשמור על אלגנטיות ולצחוק על הגיל שלי ותוך כדי גם לשים רגל על הגז, לעבוד ולהראות שאני שווה משהו. גם מאוד פחדתי מכל הכתבות שכתבו על כך שקיבלתי את התפקיד. עוד לא עשיתי שום דבר וכבר כותבים?”

בינתיים, קוזלוב צפויה להתגייס באפריל 2017  לדובר צה”ל ולעבור קורס של מש”קי דוברות. "אחת השאלות הכי נפוצות ששואלים אותי היא 'למה לא גל"צ?' היא מודה. "האמת היא שניסיתי להתקבל לגל"צ יחד עם לא מעט תלמידים מהתיכון שלי, והשנה אף אחד מאיתנו לא התקבל. החליטו ללכת על פאזה שונה. השירות בגל"צ היה חשוב לי, ולאחר שנפלתי התלבטתי מה לעשות - דובר צה"ל או במחנה. בסופו של דבר התמיינתי לדובר צה"ל, וכרגע המטרה שלי היא להצליח בתאגיד ולאחר מכן בצבא". 

"האתגרים הכי גדולים שלי התרחשו בתחקירים שעשיתי על בני נוער והיו קשורים לסמים, אלכוהול, מיניות וכו'. בינואר עשיתי עם יעל אודם (כתבת לענייני חינוך של חדשות 2 – ר"ז) תחקיר על חדרי מין של בני נוער (בני נוער ששוכרים וילה ומקימים בה חדר ייעודי לקיום יחסי מין – ר"ז), והייתה לי דילמה ענקית אם בכלל לעסוק בנושא בתור נערה או להניח לו. בסופו של דבר הוצאתי את התחקיר. הבוס שלי לשעבר ב־i24News עזר לי וייעץ לי שבתחום הזה, שבהחלט כולל בתוכו לא מעט תככים, עליי לעקוב אחרי הלב שלי, לסמוך עליו  ועל המוסר ולהבין שיש לי עוד המון מה ללמוד. מפתחים עור של פיל עם הזמן אך למזלי, כל המערכות שהייתי בהן שמרו עליי מבחינת הגיל והרגישות לדברים. לאט־לאט מכירים סוגים שונים של אנשים, מבינים מי עושה מה, מה הרכילות וממה כדאי להיזהר". 

"אני עדיין לא קוראת לעצמי עיתונאית, אני כתבת ותחקירנית. אני עוסקת בתקשורת ובתוכן. עוד לא עשיתי תחקיר ששינה מציאות, עוד לא הייתה לי תביעת דיבה. כרגע אני בעיקר פועלת מתוך תשוקה למה שאני עושה".

קוזלוב כבר נחשפה כמובן לאמירה הרווחת בשנים האחרונות על כך ש”העיתונות בשפל”, אבל היא דווקא אופטימית. “עיתונאי עדיין נחשב למקצוע מעניין ומסקרן שלא כולל בתוכו שגרה. זה מקצוע שמתמכרים אליו. בגדול, התנאים של העיתונות בארץ הם אלו שגורמים לזה להיראות כמו 'שפל' (מחסור במקומות עבודה, עיתונים שנסגרים, משכורות נמוכות). אני חושבת שהתקשורת משתנה, הופכת לדיגיטלית, ועם זאת גם למרוכזת, כלומר אדם אחד יכול לספק הרבה יותר תוכן ודברים".

"שחיקה זה משהו שמפחיד אותי. אני לא יודעת במאה אחוזים שאהיה עיתונאית, כרגע ההורים שלי מקווים שאהיה רופאה. אני יודעת שלא אעזוב את התחום אך בלי קשר, אני מעוניינת לעשות תואר בחו"ל, לצלם, לערוך, להתעסק בפוליטיקה ואני מניחה שאגלה עוד לא מעט נושאים בהמשך".

"למדתי להפריד בין חברים פרטיים וחברים שקשורים לתקשורת ולהיות יותר רגישה לסיפורים. בעבר הייתי עושה המון סטטוסים נוסח 'מחפשת לכתבה על...', וברגע שכמה חברים פנו אליי ואמרו שזה קצת הציק - הפסקתי. לפני הכל חשוב לי להיות בן אדם כנה ולגרום לחברים שלי להרגיש בנוח איתי. אם יש סיפור שאני רוצה לפרסם, אשאל בעדינות ואבקש".

"קצת מבאס אותי לראות שהעניין העיקרי בדור שלנו הוא הדברים הלא בסדר שנעשים. בני נוער תמיד שתו, תמיד עישנו ותחקיר 'בני הנוער הולכים לקנות אלכוהול בקיוסקים בלי תעודת זהות' תמיד יישאר. אך יש עוד המון דברים שאפשר לדבר עליהם. הייתי רוצה להראות דמויות מעניינות מהדור שלנו, בני נוער שעושים דברים מיוחדים, למשל חבר'ה שמופיעים ברסיטלים, מישהי שציור שלה נבחר לתערוכה ביפן ועוד. אסור לשכוח שגדל כאן דור שונה. בני נוער בגיל הזה מפתחים קריירה, ואסור להיכנס רק לפוזיציית 'בואו נכניס את ההורים לפאניקה ונראה להם בני נוער מעשנים ג'וינט'. צריך לאזן".

“תומר אביטל מהפרויקט 'מאה ימים של שקיפות', שעושה עבודה חשובה; נדב איל מערוץ 10, אדם מעניין עם פרשנות וראייה מעניינת; ליטל שמש מ'ערוץ 20', שהפעילות שלה למען ההסברה היא בהחלט משהו שאשמח לעשות בהמשך הדרך; ולוסי אהריש, שהמונולוגים והאג'נדה שלה ב'שיחת היום' מדברים אליי מאוד".