אתמול נפל לי האסימון והבנתי מה הבעיה עם מתמודדי המירוץ למיליון. הם יותר מדי נחמדים. ונחמדים מדי, זה משעמם. נכון, עמית האבא לא נורא נחמד, כי מעולם לא שמעתי אותו מחמיא לבנו או מחזק את ידיו, אלא רק עוקץ או מקנטר אותו בעוד רז מנסה להתגונן ולהצטדק. "אני כבר השתתפתי בעברי בכמה תחרויות חידונים ושעשועונים", משוויץ רז, ועמית, כמו אימא פולנייה ותובענית שאף פעם לא מרוצה, עונה לו מנגד  "נכון, והעיפו אותך". גם כאשר רז מפגיז מדי פעם בביצועים מרשימים, מנטאלית, פיזית או אינטלקטואלית, אף מילה כמו "כל הכבוד ילד" מצד האבא המחמיר. מין עוכר שמחות ומתלונן סדרתי שתמיד יפיל את כל האחריות והאשמה על הילד כשמשהו מתפקשש במשימה, אך לא יכביר במילות עידוד ונחת כאשר קורה ההיפך. מאידך, הוא עף על עצמו שהוא מבין גדול בשרצים ובדגים וכל תחום אחר כי הוא בא מהקיבוץ, ואפשר לחשוב ששם בקיבוץ הכול התחיל - הבריאה, העולם וכל ההמצאות שבאו לאחר מכן.

אז למרות שעמית ורז מעניקים לנו הצצה לעולם היחסים המורכב של אב ובן שמדי פעם מתכתשים ונלחמים על תואר "מי כאן הגבר האמיתי", עדיין הם לא מספקים את הסחורה - ולא הציגו בפנינו את העימות האולטימטיבי והבלתי נמנע, בין אב קפדן עם רף ציפיות גבוה, לבנו שעל פי כל הקריטריונים, הוא שאפתן ומצליחן. אני לא מצפה שהם יחקו את רוברט דאוני ג'וניור ורוברט דובאל בסרט "השופט", ששם המתח בין האב והבן זעק לשמיים. אני גם לא מצפה שרז, שיש לו את כל הסיבות להתמרמר על היחס הקר מצד עמית יזרוק על אביו בלהט הרגע את אחד הכרישים כבדי המשקל מתוך האקווריום בשוק הדגים. אולם אם רז היה פחות עדין ומתחשב ונטול עכבות והיה מטיח בפני אביו כמה דברים כדרבנות, היינו לפחות נהנים מכמה רגעים דרמטיים, בתכנית שהדמויות בה הן פלקטיות, חד סטריות ויותר מדי קורקטיות.

עמית ורז. מתלונן סדרתי על ילד מוצלח. צילום: עדי אורני
אתמול למשל היה אחד הפרקים הכי קורקטיים שראתה העונה. במקום שיעופו ניצוצות של כעס ותסכול לכל עבר והזוגות יתחילו לריב כמו מתמודדי ה"אמזונס" שלא חוסכים במילים שהאוזן לא סובלת, גיבורינו ב"מירוץ" התנהגו כמו ג'נטלמנים שכרגע קבלו תואר "סר" ממלכת אנגליה. יוסיאל העניק ליעל, שבדרך כלל רגילה להתפוצץ מצחוק, את מלוא ההבנה והאמפטיה, כאשר הייתה על סף דמעות ושבירה ולא יכלה יותר להמשיך במשימת האוכל הקוריאני ההזוי והמוזר. ציון שריחם על אביב המקיא את כל החריף שתקע לעצמו מהבישול האסייתי, לקח על עצמו לעשות את המשימה בעצמו ולהמשיך בלעדיו, בתקווה שחברו יבין לבד את הרמז ויצטרף אליו בקרוב להמשך מסע הייסורים הקולינארי. מי צריך את רבינוביץ', כשציון בסביבה? לפחות ציון לא מחלק כדורים פסיכיאטרים סתם כך. גם המתולתלות ניחמו אחת את השנייה וגילו הבנה ורגישות, שלא לדבר על האחים שדווקא בלסו את האוכל בהנאה גדולה, אך לא שכחו לזרוק לעבר המתולתלות המתייסרות דברי תמיכה, ולגמרי פרגנו כשהן סיימו את המשימה לפניהם.  

ציון היה כל כך אצילי שהוא אפילו לא מחה כאשר הוא בטעות התהפך על בטנו בבריכה כשהוא חנוק בפצפצים ולא יכול לזוז. אם אביב לא היה שם לב, הוא היה נחנק מהמים בשקט ובצניעות ראויים לשבח. היחידי שבעט ומחה, היה אלכס שצרח בהיסטריה לג'וזי שקפץ עליו בבריכה, כאילו אלכס הוא באמת רפסודה גם בחייו האמיתיים. כמות הסימפטיה הענקית שנשפכה אתמול חיממה את הלב מצד אחד, אבל הרדימה מצד שני.
לפי הפרומו של הפרק הבא, המתמודדים שוב יתישו אותנו בריקודים ובשירים. ואני שואלת, למה לא חל חוק ההתיישנות על משימות שכבר היו ומזמן נס ליחן? לפחות, לפי הפרומו, ג'וזי נקלע למשבר בפרק הבא. למה ג'וזי בכה דווקא כן יכול לשמש ככותרת מדאיגה ומסקרנת, כי מי לא רוצה לראות את הצרפתים בפינאלה?