תגידו מה שאתם רוצים. התסריט גרוע, התסריטאי עוד יותר, והוא גם לא שחקן, אז מה פתאום הוא מגלם את עצמו? אני דווקא אהבתי. הסדרה "מסובך" שאותה כתב רן שריג, ובה הוא גם מככב בה בתפקיד ראשי כדורון אדר, גורמת לי להזדהות, לצחוק ולחשוב עליה גם אחרי כל פרק שהסתיים.
מכירים את ההרגשה אחרי שיצאתם מסרט ואתם לא זוכרים אפילו מה ראיתם, או לא טורחים להתעמק במה שראיתם כי נרדמתם באמצע מרוב שעמום? לעומת זאת, יש סרטים שאתה חושב עליהם הרבה אחרי שהסתיימו, כי הם הצליחו לגרות לך את האינטלקט ולעורר בך עניין. "מסובך" נשאר איתך גם אחרי שסיימת לצפות.
על פניו, "מסובך" נראית ונשמעת כמו אוסף של פאנצ'ים שהמטרה היחידה שלהם היא להצחיק כאן ועכשיו, ולשכוח עד הפרק הבא. לא כך הדבר. בין שורות המחץ וההומור השנון מתקיימת מציאות מאוד ריאליסטית ונוקבת של דורון, הגרוש עם ילדים, שצריך לשלם מזונות ולא גומר את החודש ונאלץ לבוא חפוי ראש ומבויש לאימא שתרשום לו צ'ק בשביל לכסות את האוברדרפט או את החובות ששקע בהם. קיימת פה מציאות מתוסבכת ולא קלה, ואם אפשר, למה לא לנסות לצחוק עליה במקום שהיא תצחק עלינו, ומכאן, האמירות השנונות שדורון מייצר שמזכירות לי קריקטורות שיש אמירה מאחוריהן.
דורון הוא האנטי-גיבור הקלאסי. הוא רתחן ועצבני ומאבד עשתונות בקלות ומעשן ליד הילדות ומקלל, ואלוהים ישמור, הוא גם מעז להיות קצת אגואיסט ולחפש הנאות לעצמו בין כל טרדות היום והמכבש שהגרושות שמות עליו במלוא כובד משקלן. וכן, הוא עושה לפעמים טעויות והוא לא תמיד המודל החינוכי האולטימטיבי על פי כל כללי הפדגוגיה, אך בתוך תוכו יש לו לב זהב ורגיש והוא מת על הילדות שלו והוא יעשה הכול על מנת לא לאבד את אהבתן. אין לי ספק שדורון משחק את רן שריג האמיתי, האיש עם המבט החם והחיוך הטוב.
אין יותר אנושי מזה
אז נכון שדורון הוא לא כליל השלמות, אבל מי לעזאזל כן? אחרי שהבנת שטעית והבאת אליך הביתה בחורה כשבחדר הסמוך ישנה בתך, וכאשר אתה קולט שהיא שמעה הכול ואתה רץ אליה בפאניקה ומתרץ ומשקר לה שהיא שמעה משהו אחר, כדי שחלילה היא לא תירתע ותתרחק ממך, כי ילדים לא יכולים לסבול את המחשבה שההורים שלהם עושים סקס, אפשר לקבל את זה ביותר אנושי מזה?
אז נכון שחלק מהפאנצ'ים ב"מסובך" מאולצים וחבוטים, אך הם מבטאים את האיש שמתחבט עם עצמו, וטוב שכך. מה עדיף? מישהו שלא מרגיש דבר ולא אכפת לו מכלום? ונכון ששאר הדמויות, חוץ מדורון, הן לפעמים פלקטיות והן מופיעות בהבזקים כמו כותרות על שלטי חוצות, אך הן לא אמורות להיות עמוקות יותר, כי הסיפור הוא בעיקר סביב דורון, הדמות המרכזית, המתלבטת, המתחרטת, המתנצלת והמחפשת איזושהי שלווה בתוך כל האנדרלמוסיה שהוא חי בה.
"מסובך" היא לא סדרה עם עלילה בנויה שמתפתחת, אולם בתוך אי הרציפות של האירועים הבנאליים בחיי היום יום, קיימת רציפות של ריאליזם בועט והכי אמיתי שהוא מנת חלקם של רבים מאיתנו. למי שחש אי נוחות לצפות בריאליזם הזה, שיחפש באינטרנט את "משפחת בריידי" או את "בית קטן בערבה" וימשיך לחלום על החיים בוורוד ועל אנשים מושלמים.