אחרי תקופה של שקט ומנוחה מהמינון הגבוה של תוכניות ריאליטי מוזיקליות, החלה אמש העונה הרביעית של "דה וויס". גולת הכותרת של הערב הייתה הופעתה הנדירה של המתמודדת ספיר בת ה-21 מיהוד, ששרה בדואט הפלא ועוצר נשימה יחד עם שלומי שבת את השיר הטורקי "בבאים". אחרי ביצוע כזה, אני בטוחה שאפילו המשמיץ הקבוע ארדואן, היה הופך לסלחן יותר כלפי ישראל.
עם קול מסתלסל, חם, עמוק, מלא רגש ובעל גוונים שונים, שמזכיר את אום כולתום, ספיר נראית כמועמדת מבטיחה להגיע לגמר ואף אולי לניצחון. "עכשיו, ברגע זה התחיל "דה וויס", הכריזה מירי מסיקה, ובצדק, ואפילו אביב גפן, הידוע כשופט מחמיר, התרשם ממנה עמוקות.
ספיר נכנסה אל האולם עם ציפיות נמוכות והייתה בטוחה שאף אחד מהשופטים לא יסתובב לעברה. "יש לי קצר עם הביטחון העצמי שלי. אנחנו לא חברים טובים", הודתה. את האמפתיה שלי רכשה ספיר כציטטה שורה משיר "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה". קלישאה מהסוג של "עדיף להיכשל באהבה מאשר לא לחוות אותה בכלל", אך גם לאוהבי קלישאות יש זכות קיום, כמו כל אוהבי הקיטש למיניהם.
כמובן שבאופן טבעי בחרה ספיר בשלומי שבת כמנטור, מי שהמוזיקה הים תיכונית זורמת חזק בעורקיו ואין ספק שהשידוך הזה יוליד אינטראקציה מעניינת ועוצמות מוזיקליות.
שילוב מנצח של שלוש תרבויות
זמרת אחרת שבלטה באודישנים הייתה ג'וי מלוכסנת העיניים שנכנסה לאולם עם כובע קסקט הפוך ושובבי ודאגה ליידע אותנו שבמוצאה היא שליש סינית, שליש פיליפינית ושליש ספרדייה. שילוב מנצח של שלוש תרבויות שיכולות לייצר טמפרמנט ווקאלי עשיר ומגוון כפי שהדבר בא לידי ביטוי כאשר היא שרה בלועזית וכבשה את לב כל השופטים. הבחירה של ג'וי במירי מסיקה הייתה קלה ושכלתנית: "אני בוחרת במי שלחצה עבורי ראשונה".
מסיקה, שהיא תוספת חדשה, רעננה ואנרגטית לקאסט השופטים בעונה זו, לא ידעה נפשה מאושר, כי זאת מירי, רגשית, רגשנית, נפעמת ו"מתה" מהתלהבות כל פעם מחדש מול שלל הכישרונות המוצעים בפניה, כמו אותה אישה בבוטיק בגדים שלא יודעת באיזו שמלה לבחור מרוב שהן כולן יפות.
לא ממש הבנתי על סמך מה החליט אביב גפן שיהיו לו שיחות נפלאות עם שרונה המדפיסה מראשון לציון שבחרה בו כמנטור שלה. אולי בגלל התספורת הקצוצה שמעניקה לה חזות גברית. גם אברהם טל שהצטרף לראשונה לחבורת המנטורים, התחרט שלא לחץ, אחרי שחזה במראה המיוחד של הזמרת המחפשת את עצמה. ללמדנו, שלאו דווקא שיער שופע עושה את זה לגברים מסוימים.
רון ממעלה אדומים איבד את עינו בפיגוע מחבלים ואני התפללתי שמישהו שם על כיסא המלכות ילחץ על הכפתור האדום, לפחות בשביל האבא שעמד שם כל כך נרגש ודומע שלבי יצא אליו. שלומי שבת חילץ את כולנו מהמתח, לחץ ובחר בחייל השקט והצנוע ששר מהלב וסיפר ששיקם עצמו באמצעות המוזיקה.
דורין בת ה-17, שחושבת שקריירת זמרה תאפשר לה דריסת רגל לעולם הדוגמנות (למרות שבר רפאלי ושלומית מלכה התחילו כדוגמניות והפכו למנחות בטלוויזיה) נבחרה על ידי אברהם טל להיות תלמידתו. "יש לך את הלוק ואת הקול" הוא קבע. גפן שכנראה עדיין חושב ש"אנחנו דור מזוין" ועדיין מחפש את המחאה האמיתית שתבקע מקולם של אמנים, לא היסס להעליב את היפהפייה מהוד השרון שלטעמו לא שרה יפה וממש לא האמין לכאב שהיא ניסתה לבטא דרך השיר שבחרה.
"פתאום למצוא את עצמי בלי חלום, זה לא אני" סיפר אפיק מאילת שפעם השתתף בתחרויות גלישת רוח וברגע מסוים החליט לעשות הסבה לשירה, כדי למצוא חלום אחר. אך החלום התנפץ על בימת "דה וויס" והכיסאות המוזיקליים לא הסתובבו לקראתו.
איפה הכבוד למפסידים?
שלומית מלכה הנחתה את הערב בפעם הראשונה בחייה, בהופעה נטולת פוזות ובקול של תלמידת תיכון, וגם אם לא הייתה שוס טלוויזיוני, החיוך הענק של יופי טבעי ונקי מאיפור מוגזם, מילא את המסך.
עם זאת, מילת ביקורת אם אפשר. הרעיון החדש בעונה זו לתת למתמודד לעזוב את האולם מבלי לזכות אותו במילת התייחסות אחת, בעיניי הוא גרוע ומעליב. לא מספיק שהמתמודדים חווים את המתח של "נו, תלחצו כבר", הם גם צריכים לצאת מהאולם עם הזנב בין הרגליים, מבלי שאף אחד מהמנטורים המכובדים יקרא להם בשמם, יסתכל להם בעיניים ולפחות יברך אותם על האומץ והיוזמה להגשים חלום.