עומר, הדייר החדש, סיכם במילה אחת את הפרק: "גנון". ביצים שבורות, נפיחות, דום שתיקה, קמח וכדורי פינג פונג לפרצוף, היו מנת חלקנו בפרק של אתמול. במחשבה שנייה, בגנון לפחות הילדים נהנים מכל השיגועים האלה, ושתקום הגננת שחושבת שהיא היתה יכולה לאסור עליהם להגיב. הרי הם היו הופכים את הגן על כל צעצועיו ושופכים את שארית הקמח על הגננת, ולקינוח עוד משפריצים עליה מים.
עד עכשיו לא ברור לי למה נועדה משימת ההתעלמות שמשיקולים תמוהים ומוזרים, החליטה ההפקה ליישם דווקא כאשר הדיירים החדשים נכנסים. בגללה החמצנו את המומנטום שבו שרון גל היה חם על שם והיה יכול להיכנס בו ביותר מ-100 קמ"ש. גם ג'ודי הספיקה להתקרר ביומיים של ההתעלמות, אחרת הייתה מערבבת בפול גז את מעיין ואביחי כמו שרק מרוקאית טמפרמנטית יודעת לעשות. ומה קיבלנו במקום? משחקי כוח מטופשים על פתיחה וסגירה של הדלת, שבסופה שרון עוד התגאה שהוא יצא מנצח וזה מה שעשה לו את היום.
אגב, נחמד היה בפעם הראשונה בעונה זו לשמוע שיחה מעניינת בין 2 אנשים, שם ושרון, ששונים לגמרי בדעותיהם הפוליטיות, שיחה שקלחה בנעימות ותרבות הדיבור (והייתה אפילו פחות קולנית ממשחק השתיקה בין שניהם על מי ישלוט בדלת הבית) שלא אופייניים למחוזותינו, והרימה את רמת השיח בבית האח, שבדרך כלל הוא ריק מתוכן ממשי.
הגן של האח
במשימת ההתעלמות ההזויה הזאת, גם קיבלנו תגובה מבוימת של מעיין שמבצבצת לפתע מתוך המטבח להקשיב לשיחה בין ג'ודי ואביחי ויכולתי כמעט לשמוע את הבמאי מאחורי הקלעים לוחש לה: תעשי פרצוף כועס ותעמדי בצורה מתריסה. בגן של הילד שלי, זה לא היה עובר בשקט. הילדה הקנאית פשוט הייתה מפילה את הילדה השנייה לרצפה ומושכת לה בצמות. בגן של הילד שלי הם גם לא היו יושבים על ביצים, אלא זורקים אותם אחד על השני. ואביחי עוד משלה את עצמו שהבית חי ונושם ויש אקשן. עוד אקשן כזה ואבדנו, עם חבורת אנמיים כאלה. אביחי גם תמיד מבטיח שהוא הולך להיכנס ב"אימאימא" של כולם, וברגע האמת, מתקפל ונאלם דום.
לפחות למעיין היה תירוץ הפעם להתרחק מאביחי כמו שבדרך כלל היא נוהגת לעשות, למרות שזה תירוץ דחוק ומומצא, כי מה בעצם הוא אשם שג'ודי החליטה להתלבש עליו? אה, כן, הוא גם העז להיות איתה בקשר עוד לפני בכלל שהוא פגש את מעיין. בכיתה א' הוא גם אהב ילדה בלונדינית שקראו לה יפית, שזה באמת כבר מוגזם.
למרות זאת, אני מעדיפה את ההתמרמרות של מעיין (בהוראת סטיבן שפילברג) כלפי אביחי המבסוט מהתסריט המוצלח, על משחק הרגליים המטופש והמאוס בין אורנה ודן, שמזמן מיצה את עצמו. מה עם תנוכי האוזניים? בקיצור, בתוך כל האינפנטיליות והמלאכותיות החוגגות בבית האח, נחמד סופסוף לחזות בהתאהבות אמיתית של אינדל בעדן, שהיא נטולת כל זיוף או העמדת פנים.
"אני לא מרגיש שהחלל מסביב קיים, רק את קיימת בשבילי" אומר אינדל לעדן בביישנות, והאמנתי לכל מילה שלו. שייקספיר לא יכול היה לבטא את זה יפה יותר כשרומיאו הביע אהבתו לג'וליה. הוא גם לא יכול היה לחשוב על משפט מוצלח יותר מזה של ג'ודי שאמרה על אביחי: "הוא לא מחפש אישה קטנה, אבל הוא הופך אישה לקטנה".