כאשר חמימו מסביר לדן שהוא חייב לתקן את היחסים עם אורנה, הוא אומר: "אל תחמיץ את הרכבת". דן בתגובה: "לפעמים רכבות לא מגיעות ליעד שאליו הן צריכות להגיע". בסרט ההודי החביב "לאנץ' בוקס" אומר הגיבור בסוף הסרט: "לפעמים אתה סתם תופס רכבת לאן שהוא, והיא מביאה אותך בדיוק למקום שבו אתה צריך להיות".
לנו, צופי "האח הגדול" היה ברור עוד בתחילת הקשר עם אורנה, שהיא לא הרכבת הנכונה בשביל דן. לא פעם הוא היה אומר לה: "אנחנו נבדוק את הקשר שלנו כשנצא החוצה". אם באמת אוהבים, מה לעזאזל יש לבדוק? הבעיה היא שלא רק אנחנו ידענו שסיפור האהבה הזה מפוברק, גם דן ידע זאת, אך בחר לעשות הצגה למצלמות כאילו זה קשר שיכול להתפתח למשהו רציני. הקהל לא אוהב שמנסים לסבן אותו לאורך עונה שלמה ולקראת סופה מודים: סליחה, שיקרתי לכם ולעצמי. אם אתה רוצה לסבן, לפחות תסבן עד הרגע האחרון ואחרי שהמשחק יסתיים, תפעל כאוות נפשך. דן לא השכיל לעשות את המהלך הנכון על לוח השחמט וההחלטה להיות פתאום כן וגלוי לב, לא צלחה, היא רק הרגיזה, כי הקהל לא אוהב שמזלזלים באינטליגנציה שלו.
אורנה: אולי כדאי שנדבר?
דן: בטח
אורנה: אז ככה. אני עכשיו התפללתי לבורא עולם ו...
דן, שחזר להיות חילוני חופשי ומאושר, מפסיק אותה: חכי. רגע. אני כבר לא שם. חבל שתתאמצי.
סיבה נוספת להדחתו של דן היא לא רק העובדה שהוא ניסה לזייף זוגיות, הוא גם בלבל את כולנו כאשר ניסה לשווק דמות של "הישראלי היפה" והערכי, והתגלה כאדם קטנוני ושומר טינה. מצד אחד, אוהב שירים איכותיים של אלברשטיין, סולד מגילויים של חומרנות ושואו, כמו שנרתע מהסיפור של אורנה שהביאה את בנה לכותל בלימוזינה מפוארת ורד בולים, או הסתייג עד גועל מהשאיפה האמביציוזית שלה להגיע לחמישיית הגמר ולהפוך לכוכבת, כאילו הוא לא בא לשם במטרה להגיע לגמר.
התנהלות אלגנטית לא טובה בבית
מצד אחד נורא מתחשב ברגשות של אחרים ומרגיש צורך להתנצל אם פגע, ומצד שני במשך עונה שלמה, גם אחרי ששני כבר מזמן שכחה אותו, הוא לא הפסיק להשמיץ אותה ולרכל עליה ברשעות כזאת שלא הייתה מביישת את היכנעס שיושבות להן בצהרי היום בכיכר "אורדע" ברמת גן ומרכלות על כל העולם. בכלל, מי שמך לקבוע דיאגנוזה על שני שהיא "חולת נפש" וזקוקה לכדורים? נהיית לנו פתאום ד"ר רבינוביץ'?
אורנה לעומת זאת, הייתה חכמה ממנו. היא התאהבה, קנאה, שלפה ציפורניים, לא הרפתה, נלחמה על מקומה ולבסוף שלחה לחופשי את מי שהיא חשבה שהיה שבוי בקסמה, אמנם בהרבה דמעות, אך יחד עם זאת באקט של נדיבות וקבלה ראויים לשבח, ויצאה גדולה. היא אפילו גילתה נדיבות כלפי היריבה שלה בבית והתפייסה איתה. מי שבמשך עונה שלמה הצטיירה בעיני הרבה צופים כמכשפה מהאגדות מפותלת וערמומית, הפכה לקראת הסוף לפיית הפרפרים, ואם הייתה זאת אסטרטגיה, למי אכפת? האישה הזאת גאון והעונה הזאת שייכת לה.
ההדחה של עומר הייתה צפויה. גם שני התייחסה אליה בקור רוח, הרי ממילא בעוד שבוע הם ייפגשו, אז בשביל מה להפוך את הסיפור לטרגדיה יוונית? בסופו של יום, עומר הוכיח שהתנהלות אלגנטית, רגישה ומתחשבת בתוך בית המזימות והתככים, לא משתלמת. פניו של שרון נפלו כאשר שני חזרה לבית ולא הודחה וייתכן שהוא הפנים שהאסטרטגיה שלו להשחיר אותה מאחורי גבה כפי שעשה כאשר ניסה לשכנע את אורנה שהפיוס ביניהן צבוע, לא תניב פירות, ועל כן אולי ינסה בימים הספורים שנשארו, שיטה אחרת לסלקה מהשטח.
מתחת לארשת החביבה והחייכנית, מסתתר קומבינטור לא קטן שמאשים אחרים בצביעות, אך באותה נשימה מבקש מאורנה שלא תספר לשני מה הוא אמר עליה. נו שוין. סיפור הדבשת? מישהו? עכשיו הוא גם מלחיץ את אביחי שרואה בו איום ממשי, ולא אתפלא אם אביחי יפסיק להיות מנומס ויעופו כמה גיצים בין השניים בשבוע הקרוב.
