מועצות שבט תמיד שעממו אותי ולא פעם חשבתי שאפשר בלעדיהן ובלי הדיונים הפילוסופיים והפסיכולוגיים לתוך הלילה, על מה, כמה ולמה הם רוצים להדיח אחד את השני. אפשר היה להסתפק בפתק שעליו כל אחד רושם את השם של האיש אותו הוא רוצה להדיח, אומר שתי מילים למצלמה ונגמר הסיפור. במקום תהליך מקוצר, אנחנו מקבלים סשן ארוך של ניתוחים, בלבולי מוח ושקרים, כמו תלמידים שסרחו ומטיחים האשמות אחד בשני בחדר של מנהלת בית הספר.
כך זה נשמע אתמול, טפשי ואינפנטילי, בעיקר כאשר זהבי, קשקש את עצמו לדעת, עם נימוקים מגוחכים לגבי ההעדפות שלו, ונשמע בערך כמו אותו חנון שמנסה להצטייר בפני המנהלת כצדקן הדור .
למרות הכול, זאת בהחלט הייתה מועצת שבט מפתיעה. אחרי כול הדיבורים והפטפטת הבלתי פוסקת, כולל כמה שטויות שחברי המועצה פלטו על אהבתם הגדולה לנתי: "דע לך שאתה משפחה" (זהבי לנתי, באקורד כל כך צורם ומזייף, שאוזניי צלצלו, הרי הוא רצה להדיח את נתי חברו, ולהשאיר את מעיין שהוא בז לה במשך כל העונה), לבסוף הם הדיחו את ורד. סורפרייז סורפרייז.
כמובן שידו של זהבי הייתה בהדחתה של ורד. הוא כל כך נפגע שורד ניסתה לעשות קנוניה עם מעיין ולהדיח אותו, שהחליט ללמד אותה לקח, וכך חשף את הצד הנקמני שבו. בעצם הוא גם שיקר במצח נחושה במועצה, כאשר אמר שהוא ומיכל, כבני ברית של ענבר, החליטו לשתף איתה פעולה ולהדיח את נתי, בעוד הוא יודע ששלושתם עומדים להדיח את ורד בסוף הערב.
כמה שהנקמה מתוקה. ולא סתם נקמה, אלא נקמה מתוכננת להטעות את האויב שהוא לא בסכנה, וברגע האחרון להטיל עליו את הפצצה כשהוא שאנן ולא מוכן. מהלך חכם לכל הדעות, אך היכן כל הדיבורים על הגינות, חברות, יושר וספורטיביות עליהם דיבר זהבי כל העונה? את נתי שהיה חברך הטוב, ולו הבטחת שיהיה בחמישייה האחרונה, רצית להדיח, אבל כשמישהי רוצה להדיח אותך, שומו שמיים, איך היא בכלל מעזה?
המהלך היה חכם ושיחק לידיו של זהבי, כי עכשיו הוא לא צריך להסתכל בעיניו של נתי ולהתבייש. אז אולי סלחנו לו, אך לא שכחנו. לא שכחנו שכפסע היה בינו ובין החלטתו להדיח את נתי, אלמלא הטעות הפטאלית של ורד לחבור למעיין כנגד זהבי, מה שעורר את חמתו והוא רצה להענישה ולנקום בה.
"משחקי הכס" קטנים על חבורת התחמנים הזאת, בהבדל אחד מהותי: במשחקי הכס הם לא מעמידים פנים שהם אוהבים, כאשר בעצם הם שונאים, ולא מסתירים את כוונותיהם להפיל את האויב ויהי מה. אין שם התחסדות וצדקנות, ומי שהכי מתאימה לקטגוריה הזאת היא מעיין, שלרגע לא ממצמצת או נתקפת בהתקף קשה של נקיפות מצפון, כאשר צריך לעשות מהלך לא פופולרי ככל שיהיה, ובלבד שיעזור לה לשרוד.
גם ורד, כמו מעיין, לא מסתתרת מאחורי מסכת צדקנות, אך מסתבר שלמרות חספוסה וקשיחותה והאומץ להגיד מה היא חושבת בלי חנופה ופנפונים מיותרים, היא תמימה. מה לעזאזל עבר לה בראש כאשר ניסתה לדבר על ליבה של מעיין? דווקא, כזקנת השבט, חשבתי שהיא יותר נבונה ותדע לקרוא את המפה.
לשם שינוי, אמש היה פרק קצר של הישרדות, והלוואי וירבו כמותו. אף פעם לא אהבתי מנות המוגשות לי במסעדה ועמוסות בכל כך הרבה פרודוקטים, עד שאני מאבדת את תאבוני.