ענבר פיניאבסקי בסון היא השורדת האחרונה של איי פלאוון ששלשלה לכיסה מיליון שקלים. הקהל הצביע עבור מעיין אדם, כשורדת הכי אהובה. אם היה מצביע גם עבור השורד האחרון, לא בטוח שענבר הייתה זוכה בתואר הנכסף שהוענק לה אך ורק על פי הצבעת המושבעים. וגם, אם הקהל היה מצביע, מנגיסטו לא היה עומד שם על הבמה עצוב ונבוך וקצת נכלם שהוא לא קיבל אף קול מצד "חבריו".
ענבר, שהולכת תמיד עם הלב ואוהבת את כולם במידה שווה, ברגע האמת, ובשיקול דעת הכי קר ונטול לב, אך לא נטול מחשבה, בחרה לתת את צמיד הווטו ליוסי, הילד העקשן והבלתי מתפשר, ששימש כדמות מפתח בבחירות לתפקיד השורד האחרון, ועלול היה להפוך את כל הקערה על פיה. בסופו של יום, התגלה הטריק במלוא תפארתו. במסווה של סולידריות נשים וחברות אמיצה, ענבר נלחמה על מנת שמעיין תגיע לגמר, אך ורק על מנת לנצח אותה, כשהיא לוקחת בחשבון את העובדה הפשוטה שיריבתה לא סבלה מעודף אהדה לאורך העונה.
בערב גמר עמוס בפרטים ששוחזרו מהאירועים על האי, כמו גמל המעלה גירה, ובמופעי בידור לא סוחפים במיוחד, כאשר קולו של גיא זוארץ מהדהד ברקע ברמקול חזק כאילו מדובר בהפנינג חגיגי ומרשים, באה אמש "הישרדות" על סיומה באקורדים לא שמחים במיוחד. כלפי חוץ בלבד, היה שם פסטיבל אהבה ושלום עולמי בין המתמודדים, אך לא צריך תואר ביחסי אנוש בשביל להבחין שמתחת לפני השטח תססו הרגשות ונשאר מטען כבד של טינה, אכזבה ופספוס גדול.
גם השאלות מצד המושבעים לשלושת השורדים במועצת השבט האחרונה היו אנמיות ולא נוקבות, אלא זהירות, מגששות ומאוד פוליטיקלי קורקט, כאילו הם קיבלו הוראה מגבוה לעדן את הדברים על מנת שחלילה לא ידבק בערב החגיגי הזה טעם עכור של קנאה וחוסר פרגון.
בערב אחר, עוד בהיותם על האי, הבטיחה מיכל לענבר שהיא תשלם על הטעות ה"טראגית" שעשתה כאשר בגדה בה, והתכוונה להצבעה נגדה בערב הסיום, אך הרבה מים זרמו מאז לאוקינוס השקט וההבטחה לנקום בה שקעה אי שם במצולות ושתי החברות חזרו להיות סבבי בבי.
גם רז זהבי שהבטיח בווילת המושבעים שהוא יילחם בחירוף נפש נגד נצחונה של מעיין ושהוא ינהל קמפיין נגדה במידה ותזכה, בערב הסיום נעתקו המילים מפיו, והוא הפך מנמר שואג לכבשה פועה. הוא אפילו לא העז לפנות אליה בשאלה במועצת השבט, והעדיף להיות גיבור על מנגיסטו ולפגוע בו. הוא שכח שבמשימת הדו קרב בין ורד למנגיסטו, הוא תמך לגמרי במנגו ואפילו הדגיש שהאיש ראוי כי הוא שרד את "אי המתים" וחזר למשחק. פתאום הוא לא ראוי בגלל שהוא שהה באי המתים והיה חסר מעש, בעוד ענבר ומעיין היו פעילות ועשו מהלכים?
לא ציפיתי ממישהו שהיה זקן השבט המנוסה והמבין בתחרויות, שיזגזג ויפגין חוסר עקביות שכזאת ויקשקש עצמו לדעת במשפטים שתש כוחם מרוב שהוא חזר עליהם ושייכים כביכול לעולם הספורט, רק בשביל להתרצות בסוף ולהנהן בראשו בהסכמה למי שטוען ש"הישרדות" היא משחק ללא כללים והכול מותר.
עונה זו שברה את כל הכלים בכל מה שקשור לכבוד הדדי או כבוד עצמי. למתמודדים לא היה אפילו אכפת לבזות את עצמם, לרמות ולשקר ולהבטיח הבטחות שווא בלי כל כוונה לקיימן. בעונה זו נפלה חומת ברלין ומהיום והלאה הכול פרוץ, ואם אסטרטגיה נחשבה פעם מילה גסה, מעתה והלאה היא תככב ותהפוך לאורים והתומים של המשחק "החברתי" הזה, שחברות ונאמנות הן ממנו והלאה כפי שראינו באפיזודה הנוכחית.
איך אמר זהבי? "כשאתה מוכר משחקים, אתה בסוף מוכר אנשים". רק חבל שהוא לא עמד מאחורי המילים האלה יותר בתקיפות ובנחישות ובסוף הרים ידיים והפך לאחד מהעדר.
ואם הכול מותר כי זה משחק "חברתי" וחלילה וחס לא ספורטיבי, אז כמו שאמרתי בטור אחר שלי, למה לנסוע כל כך רחוק עד הפיליפינים? אפשר לרמות, לתחמן, להערים, להיות צבוע, ללכלך ולמכור משחקים גם במחוזותינו הקטנים והקומפקטיים, כמו על גדת הירקון למשל, או על חוף ים המלח. נראה אותם שורדים בחום הכבשן של סדום, עיר החטאים הלוהטת.