ביום ראשון היא חזרה אלינו. אנחנו (כנראה) אוהבים אותה. אנחנו כבר לא כועסים (מישהו בכלל זוכר שבפרומו לעונה הראשונה היו איומים ולחצים פוליטיים להוריד את התוכנית?). היא שלנו, והיא במיינסטרים. אז ברוח ההיסטוריה של "היהודים", אפשר לשאול "מה השתנה בעונה השלישית מכל העונות?". אז ככה, נעשה קפיצה קטנה לתוכנית סאטירה גדולה אחרת, שהייתה פה, ונחזור מיד אחר כך ל"יהודים".
בימים ההם
בימיו הראשונים של ערוץ 2, ב-1993, עלתה חבורה מעולה בשם ''החמישיה הקאמרית" (קרן מור, דב נבון, שי אביבי, רמי הויברגר, מנשה נוי) ושינתה את פני ההומור הישראלי. הם היו נועזים, עסקו בחומרים חדשים, ניפצו מוסכמות, אבל גם עשו את כל זה בסגנון חדש לגמרי ובעברית חדשה, שלא הייתה עד אז בטלוויזיה (אתגר קרת, עוזי וייל, ויוסף אל-דרור כתבו להם בין היתר). השפה הייתה רזה, הפאנצ'ים לא ברורים או הזויים, האופי היה מאוד תל אביבי. עם הזמן המערכונים שלהם הפכו לקאלט. איך אפשר לשכוח, למשל, את המערכון האלמותי - "הוא היה סקפטי", עם מנשה נוי וקרן מור.
ובזמן הזה
בדומה להם, גם ל"יהודים" יש צוות שחקנים קבוע נפלא (מוני מושונוב, יוסי מרשק, יעל שרוני, עידו מוסרי ויניב ביטון), ומערכונים כתובים היטב. אבל אז נפתח עידן חדש, לפחות ברמה הטלוויזיונית, ומאז המילה "סאטירה" התעייפה, והתרוקנה לחלוטין מהמשמעות המקורית. אין בכוחה לחולל שינוי פוליטי או חברתי, ולא משנה עד כמה היא "נושכת". למרות כל הטוקבקים או התגובות האלימות, עם ישראל ברובו מותש מהחיים פה, והרוב הגדול בסך הכול מעכל ועובר הלאה.
כדאי פשוט להיכנס לפרופורציה. גם "ארץ נהדרת" הגדולה בועטת לפעמים בבטן, אבל רק לפעמים, וזה עובר מהר. ומה שהביאו איתם ''היהודים'' בתור תוספת ייחודית לז'אנר, הוא ההיסטוריה היהודית הארוכה. עכשיו אפשר לצחוק (או לבעוט, אם זה מזיז למישהו) לכל אורך ההיסטוריה: ממשה רבנו עד משה דיין. שאפו, בכל זאת יוצרי הסדרה סחטו עוד קצת את הלימון הסאטירי. וזה הישג. אבל בסך הכול, אף אחד כבר לא יכול לפול מהכיסא. הקיבה חזקה, הפרות הקדושות נשחטו כולן, סף הגירוי עמיד מתמיד.
מה שכן קיים, ולפי הפרק הפותח של העונה החדשה, גם חי ובועט, הוא הנוסחה הקבועה של ''היהודים באים'' שממשיכה לעבוד היטב: הנושאים בלתי נלאים, השחקנים מעולים, התפאורה ההיסטורית מרשימה ומשכנעת.
באחד הרגעים הגדולים של פרק הפתיחה, עידו מוסרי הנפלא משחק את רה"מ יצחק שמיר. הוא מקבל עצה בלשכתו (ממוני מושונוב), כיצד לבטל את הסכם לונדון שיזם שמעון פרס מאחורי גבו, עם המלך חוסיין. שמיר היה ידוע כאיש עקרונות עקשן שלא זז מילימטר מעמדותיו. אז כך שמיר (עידו מוסרי) מתקשר לחוסיין כשהוא מתחזה לשמעון פרס, כדי "לבטל" את ההסכם:
מוסרי: "שלום כאן שמעון פרס!"
מושונוב: "ממש לא חיקית אותו, לא לא לא"
מוסרי: "...אמרתי ''שלום כאן שמעון פרס!"
מושונוב: "אתה לא צריך להגיד 'כאן שמעון פרס'.
אתה צריך לדבר כמו שמעון פרס".
אז גם אנחנו רק מצפים מה"יהודים" שימשיכו כמו שטבעי להם להמשיך. כלומר, אי אפשר להמציא את הגלגל מחדש כל עונה. אנחנו נהיה מאוד מרוצים אם הגלגל ימשיך לו באותו מסלול. כבר לא נופתע ממשה רבנו מתייאש מעם ישראל או ממשה דיין מטריד את החיילת בלשכה. אבל נשמח לקבל אותם ואת השאר, בעונה השלישית החדשה.