"אני לא מוכן לעשות משהו שהוא נגד רצוני ושהוא לא אני, גם לא למען הזוגיות הזאת", אומר חיים בעלה של יעל ב"חתונה ממבט ראשון". האיש תכול העיניים ונעים ההליכות, שהמשפחה והחברים של יעל חושבים שהוא הכי נחמד בעולם ומתאים לה כמו כפפה ליד, מראה סימנים ראשונים של שבירה וויתור. החיוך שלא מש מפניו בערב החתונה כאשר הצהיר שהוא לא יכול היה לצפות לשידוך מוצלח יותר, נעלם לחלוטין בפרק של אתמול, והוא נראה מתוסכל, אובד עצות ולא ממש מאוהב.
היועצים בצוות המומחים יסבירו שהסיבה לרגש הדכדוך שלו נעוצה בנסיעות הארוכות שהוא צריך לעשות מדי יום ביומו מירושלים לתל אביב, וכך גם יטען חיים עצמו, שלא אוהב את העיר הגדולה עם כל הרעש, ההמולה והחיפושים המעצבנים אחרי חנייה. "במקום להשקיע את הזמן לבניית הקשר ביני ובין יעל, אני מבזבז שעות על חיפוש חנייה לרכב" הוא אומר, וקוצר הרוח והסבלנות ניכרים היטיב על פניו.
המרחק או האהבה?
היועצים יגידו שהמכשול הזה בהחלט יכול להיות אבן נגף ביחסים ביניהם. האמנם? הרי תמיד חשבנו שלאהבה אמיתית אין מרחקים או מכשולים שיעמדו בדרכה. אנשים גם מתאהבים באנשים מעבר לים ומוכנים לחצות את האוקיינוס ולבנות שם את ביתם עם בחירי ליבם. הייתכן שבשביל ש"חתונה ממבט ראשון" תחזיק מעמד לאורך זמן, צריכה להיות אהבה ממבט ראשון? הייתכן, שחיים סתם נאחז בתירוץ של המרחק בין ירושלים לתל אביב רק בשביל להצדיק את חוסר שביעות רצונו מהזוגיות שנקבעה עבורו? מערכת היחסים שנבנתה לו על ידי אחרים ושלפתע הוא לא מוצא בה עניין?
נשארים ביחד כדי לקבל קמפיין
אלעד לעומת זאת, לא מפחד מהמצלמה ולא משקר. הוא מודה בפני חברו שמהרגע הראשון שהוא ראה את רלי מתקרבת אליו בבגדי הכלה וכולה שופעת חיוכים, הוא לא נמשך אליה, ועל כן הם חווים קשיים. "אני צריכה לחשוב היטיב איך לעזור לזוגיות שלהם" אומרת היועצת מצוות השדכנים, ואני אומרת לעצמי: על איזה זוגיות היא בדיוק מדברת? לא הייתה שם זוגיות מעולם, וכמעט בטוח שלא תהיה. זה חסר סיכוי ואני לא מבינה למה הם לא מסיימים את הפרק הזה בחייהם כאן ועכשיו. אלא אם כן הם רוצים להרוויח עוד זמן מסך כדי שלפחות ייצא להם משהו מכול ההרפתקה הזאת ואולי הם יקבלו קמפיין.
גם אצל הזוגות האחרים עדיין אי אפשר לראות ניצוצות של התלהבות יתירה. הם מתקדמים לאט אם בכלל, מהססים, כבדים, לא טבעיים, למול מצלמה שמאלצת אותם לשחק אותה מאושרים ומרוצים, למרות שהם לא נראים כך. אילו לפחות יכולנו לחזות באיזשהו ריב בריא ועסיסי, משוחרר, קולני ומלוכלך, בשביל לספק לנו את הדבר האמיתי שקורה בין זוגות, במקום כל המלאכותיות הזאת שכל כך מעיקה על תנועותיהם, שלרגע נדמה כאילו הם מהלכים בסלואו-מושן על הירח.
נופים במקום אהבה
אמו של אלי, באינסטינקטים שלה, מיד חשה שהסיפור לא עובד למרות מאמציו של בנה לצייר תמונה אידיאלית שהכול סבבה. על אף מאמציה של מיקה בת זוגו לשכנע אותנו שהם בסך הכול נהנים ושהם משוחררים יותר, אין שום קרבה ביניהם. הוא אפילו לא עוזר לה לטפס על גבעות החול כאשר הוא לוקח אותה לחוף "נחשולים" האהוב עליו. בכלל, זה נראה ששניהם, במקום למכור לנו זוגיות, מוכרים לנו אתרים, נופים ואוכל, כאילו שהם משתתפים בתוכנית לייפסטייל בסגנון "החיים הטובים".
אחווה וטל לא מפסיקים להתנשק ולהתגפף וזה מתיש ומשעמם, שלא לדבר קיטש במיטבו, מלבד הביקור אצל הסבתא החמודה של אחווה שבאמת ובתמים מאמינה באושרה של נכדתה. עד כמה האושר הזה אמיתי, ימים יגידו.