עומר ונטע הגיעו אחרונים לנקודת הסיום בג'מייקה וכמעט יצאו מן המשחק אחרי יום של מאבק איתנים במשימות בלתי אפשריות וכנגד כל הסיכויים. כמובן שלבי יצא אל האח והאחות שלאורך כל המסע הזה גילו רגישות, נאמנות ואהבת אחים אחד כלפי השני, מלבד כמה רגעי משבר שהם לגמרי מתקבלים על הדעת בנסיבות הקיימות. אמש, הבליחה נטע עם עוד אחד מפניני הלשון שלה כאשר עומר עודד אותה שבעוד מספר חודשים ימצאו לה חתן והיא ענתה לו: "בלי חתנים בבקשה, אני פרילנסרית", ובדמיוני כבר ראיתי אותה מובילה מאבק למען כל הפמיניסטיות באשר הן.
למרות אבקת הסוכר שכיסתה את פניהם כמו מסיכה לבנה, קשה היה שלא להבחין באכזבה העמוקה על פניו של עומר שבמשימת רשת הדייגים עודד אותה שכל יום שמתחיל רע, מסתיים טוב, ולמרות שזה היה גרוע כשהם ראו את רון שחר, התברר שהוא צדק - ובגדול. עדי ומיתר הגיעו ראשונים לנקודת הסיום, חלום שהתגשם עבור עדי, ולהפתעתי לא שמענו הפעם את ה-"יש יש יש יש" שהם בדרך כלל משחררים לאוויר העולם במלוא ריאותיהם כאילו חצו כרגע את תעלת למאנש, ומצליחים לעצבן את רגב והלן שחושבים שהזוג הזה עושה להם דווקא בשביל לשבור את רוחם.
דניאל ואליהו הגיעו במקום השני, ולא אופתע אם בסוף הם גם ינצחו וייקחו את הגביע. הם חזקים, עם דרייב מטורף להצליח, שופעים אנרגיה ושמחת חיים, ולראות אותם מטפסים על רשת הדייגים התלויה באוויר כאילו היו קופים שמקפצים בקלילות מענף לענף בג'ונגל של מוגלי, מספיק די והותר בשביל לקבוע שהם ווינרים אמיתיים.
אוולין וטוהר הגיעו במקום השלישי. אחד הזוגות היותר סימפטיים והחביבים מכול העונות, בעיקר אוולין שכולה טוב לב וחיוך ענק, ושלעולם לא נשכח את הקריאה הנואשת שלה לעזרה כשהיא תלויה על רשת הדייגים, לילד הקטן שלה נלי, שהלך לעולמו. שלא כבפעמים קודמות, הפעם הוכיח טוהר שהוא יודע להתעלות על הצורך העיקש לנצח בכל מחיר ולחרפן את בת זוגו עם האמביציה חסרת הרסן שלו. גם אם הם לא ינצחו במירוץ, לפחות טוהר למד משהו על עצמו בתהליך הארוך שהוא עבר עם אשתו והבין שסבלנות ומתינות הם שם המשחק. בינתיים הוא גם הפך לכתב שלנו לענייני רכילות והספק הראשי של אינפורמציה על הזוגות האחרים, כפי שתיאר את דניאל ואליהו שהם הגיעו למירוץ דרוכים ונחושים ולפני כל משימה מותחים שרירים, עושים כמה שכיבות סמיכה ונותנים אותה ברבאק, בשפת המתחרים.
למקום הרביעי הגיעו אלן ורגב, אחרי הרבה דמעות שאלן שפכה במשימות האחרונות והודיעה שהיא רוצה הביתה, אך לרגע לא ויתרה, בעיקר כאשר רגב יושב לה חזק על הזנב ומאיץ בה שתפסיק לבכות ותתחיל לעבוד.
למקום החמישי והלפני אחרון הגיעו אן וירדן, שכמה מהמשימות לא בדיוק תפורות עליהן בגלל הקושי העצום, מה שנראה לא הוגן בעליל, כאשר מול הבנות האלה מתחרים פייטרים שריריים וחסונים כמו אליהו ודניאל שבלוריתם מתנופפת בגאון על קודקודם. למרות העדינות הנשית ונטולת חוזקה פיזית, אן וירדן חזקות מנטאלית והחברות האמיצה ביניהן מהווה טריגר שדוחף אותן קדימה.
רון שחר הבטיח לנו בתחילת המירוץ, שנצחק הרבה בעונה הנוכחית. לא החזקתי את הבטן מרוב צחוק, אבל מדי פעם, רגב מתבל את הפרשנות שלו בהומור עם ניחוח תימני. גם דניאל, שהוא לא סתם נמר ששועט קדימה, אלא אחד שמבין עניין ומצטט לנו את נפוליאון שאמר: "קשה לנו, אך לאויב קשה יותר", מצליח להצחיק אותי בתיאורים כמו: "טסנו משם, (מנקודת העצירה) כאילו עדר של דינוזאורים רודף אחרינו", ואני ראיתי את כל פארק היורה של סטיבן ספילברג על יצוריו המפלצתיים מתעורר לחיים.