גל גבאי: "כור ההיתוך היה מעשה אלים, אנחנו לא יודעים להכיר בחטאנו"

העיתונאית גל גבאי (48)נשמעת לעתים כמו נביאה - מעין מוכיחה בשער בסוגיות חברתיות כואבות, ומה נדרש מאיתנו כדי להשתפר ואפילו, תסלחו לה, להביא לתיקון עולם. בשלוש השנים האחרונות גילתה מחדש את התנ"ך וצללה ראש לתוכו, ושיתוף הרב בני לאו הוא ראשית "מיזם 929", שהגה איש הבית היהודי אבי ורצמן, הקורא לציבור לקרוא מדי יום פרק אחד מתוך 929 פרקי התנ"ך. את הפרק היומי שלה, ביררנו בשבילכם, היא קוראת בבוקר.

התנ"ך, הנבואה וגבאי, ייפגשו מחר בבית אבי חי בירושלים, ביום השני של פסטיבל הנביאים, שיוקדש לנבואת ישעיהו. גבאי צפויה לחתום אותו באירוע "מסיימים את התנ"ך עם 929", לרגל סיום מחזור לימוד התנ"ך הראשון של 929 ובהשתתפות יוצרים, עיתונאים, ואנשי ציבור (רינו צרור, דורית רביניאן, עמיר בניון ועוד).

"כשהרב בני לאו הציע לי להיות שותפה לדרך שלו, קפצתי על ההצעה בדמעות כמעט. אנחנו חולקים ערכים משותפים, שעיקרם הצורך לפתוח ולא לוותר על הנכס הזה שנשמר במשך הדורות", היא אומרת.

למה לך תנ"ך עכשיו?
"זה הטקסט הבראשיתי שלנו ובזכותו אנחנו כאן. אני ובני דורי נולדנו לתוך בורות בישראל הציונות והחילונית. הוריי והסבים שלי נהנו מהעושר של ארון הספרים היהודי. הסיסמה ההיא, 'מהתנ"ך לפלמ"ח', שירתה את הרעיון הלאומי, ולא את היות התנ"ך ספר של הגות, ספרות, משפט, תרבות ומוסר, עולם ומלואו, הנע על פני הרצף של החוויה האנושית - מהיפה והנפלא, עד המכוער והנקלה. הלימוד בו מזכיר לנו שאנחנו לא עבדים, וכאנשים יש לנו יסוד רוחני ונפשי. לימוד התנ"ך הוא מהלך משחרר ומעדן, ששומר עלינו מהתבהמות ומהעיסוק רק בגשמי".

בחוגים החילוניים ביקרו אותך שאת נותנת יד להדתה.
"אני לא חושבת שאין הדתה. מתנהל פה מאבק איתנים על המרחב הציבורי, על אופייה ודמותה של הארץ והחברה שלנו. אבל מצער אותי שאנחנו לא עושים את ההבחנה ובכך מפסידים את התנ"ך. איך נוכל להבין את ביאליק, זלדה, עגנון, והתרבות וההגות העברית, בלי להכיר את התנ"ך? יש בו ערכים מוסריים שרלוונטיים לחיינו. רוצה דוגמה? גירוש הפליטים. בתנ"ך מופיעים כ־36 אזכורים בנוגע ליחס לגר. שניים משלושת ציוויי האהבה הם לאחר: 'ואהבת לרעך כמוך' ו'אהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים'. לא חסרים בתנ"ך גם עדויות וסיפורים מצמררים על גזענות, אונס, מלחמות, ולאומנות. אין בו גיבורי־על. גיבוריו סוחבים איתם את הפגם שלהם, המוסרי או הגופני".

גבאי, זה ברור, מאוהבת בתנ"ך, אך אינה מתעלמת ממצב החברה ומחולייה. "חשוך כאן, ולא משום שאני עוצמת את עיניי", היא מבהירה ומוסיפה: "אבל ייאוש איננו אפשרות עבורי או ליהודי אחרי מלחמת העולם השנייה. אני חייבת להיאבק על הרגע ההיסטורי הזה, למען סבתי שהייתה יערנית ומנקה בקק"ל, שמדינת ישראל הייתה שיבת ציון שלה; ואני חייבת זאת גם לילדיי, שיהיה להם מקום בעולם שבו ירגישו בבית".