מישהו פעם התבדח ואמר לי שאם רוצים להספיק לקרוא כמה שיותר ספרים, צריך לקרוא רק את ההתחלה ואת הסוף ואתה מעודכן במה שקורה בסיפור. נזכרתי בזה אתמול כאשר באירוע ההדחה האחרון לעונה זו, כולם היו כל כך נרגשים, רועדים ומעוררי חמלה, שסלחתי להם על הכול, וחשבתי שאם בסוף כולם הופכים לחברים דוגמת אביבית בר זוהר ומירב ישראל, אז בשביל מה הייתי צריכה לצפות בדיירים עונה שלימה ולהיות בעד או נגד דייר כזה או אחר? יכולתי לראות את ההתחלה ואת הסוף ולחסוך לעצמי הרבה רגעים מתסכלים ומעצבנים.
כאשר הם ישבו שם אתמול מתוחים כמו בד קנבס בתוך מסגרת עץ, עם עיניים מלאות חרדה כאילו הם עומדים לשמוע גזרי דין במשפטי נירנברג, הם נראו כל כך אנושיים וקטנים שסלחתי להם על הריבים המכוערים לאורך העונה, הצעקות, חוסר הפרגון, הקנאה, הרוע והזיוף. סלחתי על הצביעות שהכי בלטה בשבוע האחרון ורגע לפני ההדחה האחרונה, כאשר מירב התחילה להתחנף לאביבית אחרי שקלטה שהיא אהודה בחוץ. סלחתי לה גם על הג'רגון האופייני לה שגרם לי לא פעם להתכווץ בתוך הכורסא. כאשר ג'קי מנחם, טבע בעונה שלו את הביטוי "של הביוקר", זה היה חביב ועממי. אולם ביטויים כמו: גזגז, פיפי, סרחה וסמאטה ואני אשרוף אותך, לא בבית ספרנו.
ראשונה הודחה אמש אדל. ללירון היא אמרה שהיא מאחלת למירב שתנצח בגמר כי לה יש את הלב הכי גדול בבית ולמעשה הכי גדול בעולם, בים, ביבשה, ביקום כולו, ואפילו על הכוכב של אי.טי. היא קצת תופתע לקרוא שהצופים חשבו אחרת. היא גם תופתע לשמוע שמירב רק לפני מספר ימים אמרה שהדיירים החדשים, דהיינו גם אדל, לא ראויים להגיע לגמר. היא גם תקלוט שההידבקות הדביקה שלה למירב כבר מרגע כניסתה לבית הפכה אותה לזנב, והצופים מעדיפים ראש יותר מזנב. היא תגלה שהצופים סלדו מהחנופה המתקתקה למושא הערצתה "חיים שלי, נשמה שלי, יפה שלי, את האור שבחיי", השמיים, הכוכבים, הירח והשמש. כמה אפשר לאכול את כל הסופרלטיבים האלה מבלי להסתכן ברמות גבוהות של סוכר בדם?
רועי הודח שני. מי שנתפס בעיני הצופים כחנון שמחזר באופן אובססיבי אחרי הילדה הכי יפה בגן ולא מרפה, עד שהקהל מאס בקשר הלעוס הזה שהפך לעיסה קשה לעיכול. נראה שאפילו לילדה קצת נמאס, כי ברגע הפרידה ממנו, היא גילתה קרירות ואיפוק מהסוג הסובייטי הקשוח. ייתכן גם שאחרי שהשיגה את שלה והיא כבר בגמר, היא לא זקוקה לו יותר על מנת לבנות באמצעותו מין סיפור אהבה מפוקפק על מנת לייצר עניין.
רועי היה הבחור הכי אינטליגנטי, בבית שדייריו חושבים שהרמטכ"ל בתקופת מלחמת יום כיפור היה יוני נתניהו ושישראל כרתה ברית שלום עם סאדאם חוסיין (ערוץ 26). למרות זאת רועי הודח. מה שמוכיח שחננות כמוהו, מקומם לא בבית "האח הגדול". שם אוהבים אותם פשוטים ועממיים. אז מה אם הם לא יודעים מי היה הנשיא הראשון של מדינת ישראל? הכי חשוב שהם יודעים מי הם הקרדישיאנס.
בעוד אדל פרצה החוצה אל הקהל בקולות צהלה ודציבילים שמאתגרים את עור התוף, רועי יצא החוצה כאילו ריחף בסלואו מושן מתוך חללית שכרגע נחתה על המאדים והוא מסתכל סביבו מבולבל ונפעם. לדעתי זאת הייתה הצגה מצוינת של מי שיודע ליצור אפקט דרמטי, כמו בשירי ה"סלאם פואטרי" שלו שמריה בטוחה שהם ימלאו את היציעים בקיסריה.
כשרועי נשאל על ידי לירון האם הוא היה עושה דברים אחרת, הוא ענה שהוא לא שינה ממנהגו כהוא זה מתחילת העונה ונשאר נאמן לעצמו. גם אדל אמרה שלא הייתה משנה דבר. אמירה אופיינית להרבה מודחים. כמובן שזה סותר את הקשקוש הזה שהם לא פעם חוזרים עליו, שהם עברו תהליך בבית. חוץ מזה, אם הם רוצים תהליך, שיסעו להודו ויצטרפו לאחת הכתות שם.
לאחרונה דובר רבות על הדתה. בעונה זו יותר מעונות קודמות, האלוהות משחקת תפקיד חשוב. נראה לי שאלוהים הסמיק מרוב שכל הזמן הזכירו אותו וכמה שהם סומכים עליו. "מה שבורא עולם יחליט, כך יהיה" קובעת מירב. ג'קי אזולאי, שנכנסה לבית כשהיא עוטה על ראשה פיאה, שלא ממש הפריעה לה להתחבק עם הזכרים בבית, הודיעה שאהבתה נתונה אך ורק לשם יתברך. בית האח במגמה של התחזקות. כדאי לשמור על כל המזוזות של בית המדרש הגדול לפני שמפרקים אותו, בשביל העונה הבאה.
למרות הסתייגותי מהתנהגותה של מירב לאורך העונה, היא בהחלט הייתה ראויה להגיע לגמר כי בניגוד לרוב הדיירים, היא ואביבית הניעו את העלילה. תארו לכם טוויסט מטורף בעלילה אם שתיהן תילחמנה על המקום הראשון בגמר.
