"מחוברים", ההטרדות המיניות ופיטורי בעלה: דנה פאן לוזון מדברת על הכל

פאן לוזון היא הראשונה להודות שההרצאה היא סוג של מסע טיפולי בשבילה. "אני מספרת הכל בהרצאה, כולל הרגעים שאף אחד לא רוצה לספר על עצמו לאף אחד אחר, למשל שהגעתי לפסיכולוג ושעה שלמה לא הפסקתי לבכות", היא מתארת. "הקהל מופתע מכך, כי לאנשים יש תפיסה שחיים של אחרים, ובטח של מפורסמים ויפים, הם מושלמים. שאולי מפני שאני נשואה למאמן כדורגל אז קל לי, וזה בדיוק ההפך. מטרת ההרצאה היא לנפץ את המיתוס ולהרים את המסך. לצערי, הרבה אנשים מסתובבים עם מסכים ומסיכות, וזה יוצר שתי בעיות: אנשים לא מצליחים לנתב את עצמם למסלול הנכון כי הם לא מחוברים לעצמם; וגם מעבר לחוסר המיצוי המקצועי, כיוון שהם לא באמת חושפים את מי שהם - זה גם יוצר בדידות חברתית, כי אחרים לא באמת קולטים אותם".

מה למשל אנשים נוטים לחשוב עלייך?
"הרבה פעמים שמעתי מאנשים שכן התקרבו אלי בסופו של דבר את המשפט: 'את מטעה'. אין לי מושג מה עבר להם בראש, אבל זה מה שהם אמרו. לכן אחד הדברים הכי טובים שעשיתי זה שלקחתי את המצלמה של 'מחוברים', כי אי אפשר לשקר למצלמה בתוכנית כזאת. ברגע שעשיתי את 'מחוברים', זה היה מבחינתי הניפוץ החיובי הראשוני, הרגע שהחלטתי להדוף את המסך מעלי ולומר 'זו אני באמת'. 'מחוברים' היה הדבר הכי אמיץ וטוב שעשיתי בחיים שלי, כי זה ניקה ממני הכל. הרגשתי שאני מסתובבת עם איזה תיק לא שלי. אנשים היו אומרים לי 'הסתדרת', ואני ישבתי בבלגיה ובכיתי. 'מחוברים' היה חבל הצלה לנפש שלי".

גם גיא הרגיש ככה?
"גיא שיתף פעולה לא כי הוא באמת בחר בזה. הוא עשה את זה בשבילי. אם היו מציעים לגיא כל סכום לחשוף את מה שהוא עובר, הוא לא היה עושה את זה כי זה בדיוק ההפך ממנו. אבל כמו שאני באתי לבלגיה בשבילו, הוא עשה את 'מחוברים' בשבילי".

לדברי פאן לוזון, רגע השיא בהרצאתה קורה כשהיא מתארת מה הרגישה כשעזבה הכל ועברה לבלגיה בעקבות בעלה. "שם הכל התפרק מבחינתי וחזרתי לנקודת המוצא", היא מספרת. "שם שוב מצאתי עצמי בלי מימוש עצמי. כשנסענו לבלגיה, הייתי חלק מפאנל עם אסי עזר בתוכנית 'מה ש'תה שומע' בערוץ 24, עבדתי קשה מאוד, חשבתי להניע קדימה ואז פתאום נאלצתי לעבור. ברור ששילמתי מחיר אישי כשעברנו לשם, והנושא הזה כל פעם חוזר על עצמו בהרצאה. אני מסבירה שלמרות הרצון למימוש עצמי, החלק של המשפחתיות ניצח. רציתי לשמור על המשפחה והרגשתי שאני לא מסוגלת להישאר בארץ עם הילדים ושגיא יסע. מבחינתי זה היה מתכון לאסון, והשאלה אם הזוגיות שלי תשרוד הפחידה אותי. הבנתי שאם אשאר בישראל ואמשיך בקריירה שלי, זה אומר שאני פירקתי את הבית. אבל נכון להיום אני מודה בפה מלא שאני לא מתכוונת לשים את עצמי במקום הזה שוב. אני לא אסע יותר, וגיא יודע את זה".

איך הקהל מגיב כשאת מספרת על הדילמה הזאת?
"כל פעם ברגע הזה יש ריב בין הגברים לנשים. הנשים אומרות: 'ומה איתה?', והגברים אומרים: 'אבל הוא קיבל הצעה'. הם ממש רבים, ואני עומדת על הבמה ואומרת: 'זה בסדר שאתם רבים, כי אני רבתי עם עצמי כל יום שם במשך שלוש שנים'. ואז אני ממשיכה לספר איך חזרתי ארצה וניסיתי לבנות את עצמי מחדש ולנתב בין מסלולים".

איזו שאלה חוזרת על עצמה בהרצאה?
"'אם גיא נוסע עכשיו, מה קורה?'. אני עונה שאם הוא ייסע, אני אצטרך להבין שאני נשארת פה, ואתמודד עם זה. אני לא זזה יותר".

גירושים מהירים

כאשת מאמן כדורגל, פאן לוזון מאוד מעורה בתחום ומודה כי היא "הולכת לכל המשחקים".

"אבל חלק מאוד גדול מכל ההליך הרגשי שעברתי זה שלמדתי לעשות הפרדה", היא מספרת. "אני מאוד תומכת בקריירה של גיא, אנחנו מדברים לפני ואחרי משחקים, אבל למדתי להבין שגם אם הדברים לא עובדים ומפסידים בשבת - אני לא מתנתקת מהחיים שלי. אני קמה בבוקר, מלמדת פילאטיס, הולכת לאוניברסיטה. פעם, כשהיינו מפסידים, הייתי נכנסת לתחושת התרוקנות, יומיים של עצב. היום כאמור אני כבר קמה וממשיכה להיות דנה. אני חושבת שההפרדה הזאת היא זוגיות בריאה. זה להיות שם כפרטנר, אבל גם לדעת להיות שם בשביל עצמך".

לפני כשבועיים פוטר לוזון מאימון בית"ר ירושלים אחרי שבעה מחזורים בלבד, על רקע פתיחת העונה המאכזבת של הקבוצה, שהביאה אותה למקום הלפני אחרון בטבלה. "גיא מקבל כרגע כל מיני הצעות ושוקל אותן", היא מספרת. "הייתי עצובה מאוד בשבילו אחרי הפיטורים. אני רוצה לראות אותו שמח. חבל לי שזה נגמר ככה, כי אני חושבת שהם היו יכולים להיות מאץ' טוב. לדעתי, כל הדינמיקה של אוהדים־מאמן, אוהדים־קבוצה זה כמו קשר זוגי. יש עליות, יש ירידות וצריך לעבוד על זה. לצערי, בכדורגל אין סבלנות, וזה גם מה שמאפיין את העולם המודרני של הזוגיות - שאם לא מסתדרים, ישר מתגרשים. אני מאמינה שבזוגיות צריך לתת זמן. במקרה של גיא ובית"ר ירושלים, הגירושים היו מהירים מדי".

כשאני מבקשת מפאן לוזון לתאר איזו אמא היא, עיניה נדלקות. "אני נורא קשובה, לפעמים גיא טוען שאני קשובה מדי", היא מחייכת. "אני נורא מקשיבה למה שהילדים שלי רוצים, והרבה פעמים שמה את הרצונות שלי בסוף. אני רוצה לתת להם כל מה שהם צריכים, ואני גם המורה הפרטית שלהם בכל המקצועות. המצב של החינוך בארץ על הפנים, ואם כולם סובלים מבעיות קשב, סימן שמשהו במערכת לא עובד. אני עושה איתם כל יום שיעורי בית, מכינה אותם למבחנים, כי אם לא אעשה זאת - הם ייפלו בין הכסאות. אני גם מהאמהות שתמיד מסיעות, תמיד מחזירות, ואני לא מתלוננת על כך. בחרתי בזה ואני מאושרת כשאני קמה בבוקר ומגיעה ב־24:00 בלילה מעולפת למיטה".

אותו הפסיכולוג שפאן לוזון פותחת איתו את ההרצאה, ממשיך ללוות אותה עד היום. "אני אצלו כל שבוע, ולפעמים גם מרגישה שצריכה לדבר מעבר לכך", היא מודה. "אני כל הזמן לומדת על עצמי, ויש לי עוד הרבה דברים לעבוד על עצמי ולשפר בעצמי. אני בטוחה שיש לי עוד מחסומים לשחרר. גם ההרצאה עושה לי טוב בהיבט הנפשי. זה מנקה אותי. כשאני לא מוציאה את האמת הזאת החוצה, אני מרגישה חנוקה".

איפה פוגש אותך קמפיין MeToo#?
"לשמחתי הרבה, לא עברתי דברים חמורים של פגיעה מינית, אבל כן חוויתי הטרדות מיניות. בסביבות גיל 20־22 הייתי בסוכנות שחקנים מסוימת. תוך כדי הצילומים, צלם מסוים פשוט רכן עלי והתחיל לגעת בי. הרמתי אותו ממני, אמרתי לו שיפסיק ושלא לשם כך באתי. הוא הפסיק. באתי לבעל הבית, התלוננתי עליו, אמרתי לו ש'יש לך פה גם נערות בנות 14־15' ושהצלם הזה לא חייב לעבוד שם יותר. תוך חודש קיבלתי מכתב שאני לא חלק מהסוכנות. הייתי בשוק. היה לי מקרה נוסף שבו הוטרדתי. כשהייתי סטודנטית מלצרתי אצל אחד השפים המוכרים בתל אביב. עבדתי שם שבוע ועזבתי, כי הוא היה כל הזמן נצמד אלי ולוחש לי באוזן ש'כל פעם כשאת מגיעה, את עוברת במשרד שלי כדי שאוכל לראות את העיניים היפות שלך'. אני לא מתכוונת לחשוף שמות של האנשים האלה, אני לא מתכוונת לסגור חשבונות. מה שמעניין אותי זה שהשיח הזה מוצף ושאנשים יחשבו פעמיים".