בתקופה בה ערוצי הטלוויזיה בישראלי מאביסים על הצופים ריאליטי ועוד ריאליטי, בין הבישולים, השירים ואנה ארונוב, ההחלטה לשלב תוכנית חברתית בפריים-טיים היא אמיצה ביותר, ו"רשת 13" החליטו לקחת אותה בגדול. אחרי "אבודים" המגישה-הרגישה צופית גרנט חוזרת לסחוט לנו דמעות עם "קשר השתיקה", והפעם באמתחתה גם כמה מטרות חשובות. ואם נניח לרגע בצד את הציניות הרגילה שמתלווה לשידורי התוכניות המובילות של זכייניות ערוץ 2 לשעבר – מדובר בתוכנית החשובה ביותר בטלוויזיה.

עוולות סוציאליות ומאבקים חברתיים תמיד זכו לתדמית חסרת סקס-אפיל בטלוויזיה הישראלית. התפיסה הרווחת בקרב קברניטי הערוצים הייתה שאחרי שעה של חדשות עם ביבי-פיגועים-מיטות במסדרון-וקשישים מוכים, הקהל רוצה בידור, ואם אפשר 'לצלחת' את הבידור הזה בכלי הגשה יפה, לקשט בקצת אמוציות מעובדות וסיפורים מרגשים מהבוידעם – זה בכלל מתכון מנצח.

דווקא בנוף הטלוויזיוני הזה, העיתונאית ואשת הטלוויזיה בוחרת לתקוף נושאים חברתיים, והיא עושה את זה ביד אמן. מי שהצליחה להפוך זקנה עיוורת ממרוקו שלא מדברת עברית לאחת הנשים המדוברות של השנה האחרונה בטלוויזיה בתוכניתה "אבודים", מצליחה שוב להפוך את הנושאים שלכאורה הכי רחוקים מהזוהר של הפריים טיים – למוצר דוקומנטרי סוחף ומרתק.

"ניכוי הורי", הוא מונח שרוב הסיכויים שאתם לא מכירים, אך מדובר בתופעה כואבת שהורסת את חייהם של הורים רבים בישראל. המונח שנטבע כבר ב-1985 לא זכה להכרה בממסד הסוציאלי או המשפטי, ומתייחס למקרים בהם במהלך הליך גירושין אחד ההורים מסית את ילדיו נגד ההורה השני וגורם להם לנתק איתו קשר. כזה בדיוק הוא סיפורה של חגית, אמא חרדית שחושפת בפרק הראשון של "קשר השתיקה" את סיפורה הכואב, במהלכו בעלה לשעבר, לדבריה, התעלל בה נפשית ולאחר גירושיהם הסית את ילדיה נגדה וגרם להם לשנוא אותה.



החומרים המצמררים שגרנט מביאה אל המסך לא יכולים להשאיר אף צופה אדיש. בפרק מוצגות הקלטות של בעלה של חגית מטיח בפניה "עדיף אמא מתה מאמא כמוך. את מלוכלכת", וגם הקלטות של ילדיה של חגית עצמה, שבהשפעתו אומרים לאמא שלהם משפטים כמו "הלוואי שתמותי. אנחנו נירק על הקבר שלך".

בחוכמה ובניסיון רב, כורכת גרנט את הסיפור האישי של חגית, על כמויות הרגש שהוא מציף, עם מאבקם העיקש של הורים רבים בישראל שילדיהם מנתקים עמם קשר בהשפעת הסתה של בן זוגם לשעבר. המודעות והרגש שגרנט מעלה בצופים, שלא כמו בתוכניות פורנו-רגשי סטייל "בייבי בום", הם קריאה לפעולה, לשינוי במציאות, משהו שכמעט שכחנו שטלוויזיה יכולה, ואפילו אמורה לעשות.