"גרתי בתחנה המרכזית בתל אביב, הייתי בייאוש מוחלט. באחד הימים הסם היה ביד שלי ולא שמתי לב שנעצרה ניידת ושוטר התקרב ונעמד מעלי. הוא הביט בי והגיש לי את מנת האוכל שמחלקים לשוטרים - והלך. המקרה הזה זעזע אותי. הרגשתי שהעולם שניסה לעזור לי להשתנות ויתר עלי. הרי אפילו המשטרה לא רוצה להתעסק איתי".
סיפורו של אליהו אלבז ושל בת זוגו חנה (חני) סלע יובא הערב בתוכנית "מהפכה במטבח" עם השף אסף גרניט (רשת 13, 21:00). הוא יכול להוות השראה למשתמשים בסמים – שיש דרך להיחלץ מההתמכרות ולפתוח בחיים חדשים. השניים נפלו עמוק, הגיעו למצבים הקשים ביותר, אבל מנהלים כעת את "מסעדה אחרת", שכל עובדיה הם מכורים בעברם, לאלכוהול או לסמים, וכיום נקיים. כל הכנסות המסעדה מוקדשות לפעילות מרכז "החלמה אחרת".
"כילד היו לי הפרעות חרדה קשות, שלא זוהו ולא טופלו", מספר אלבז. "הן הפכו להתנהגויות שזעקו לעזרה, אבל לא קיבלתי את תשומת הלב הנדרשת. היו לי קשיים חברתיים, הייתי מתבודד. התנתקתי מהעולם ובניתי לעצמי עולם דמיוני, מאוד עשיר, שבו מתרחשים החיים. החיים הם בפנים ומה שבחוץ הופך להפרעה. להרים את השמיכה וללכת לבית הספר זו הפרעה. הכי טוב לי בתוכי, טוב לי בדמיון. העולם נחווה כמשהו קשה. בגיל 16 פגשתי לראשונה את החשיש. צברתי ביטחון, יכולתי ליהנות מחברה, מאינטימיות, ממוזיקה. דרכו הכרתי את העולם שבחוץ. את המעבר הזה עשיתי בעזרת הסם".
הסמים, כאמור, היטיבו עם אלבז בטווח הקצר, אבל עם השנים הפכו לסיוט. “הגיע שלב שבו נעלם האפקט החיובי", הוא נזכר. "פתאום החרדה והדיכאון חזרו ורק התגברו. ואז, כשרוצים להיפרד מהסם זה בלתי אפשרי. מגיל 24 ועד 44 ניסיתי את כל הקהילות הטיפוליות שיש בארץ, אבל שום דבר לא הצליח. יש הנחה כזו שאם אדם לא לוקח סם תקופה מסוימת אז הבעיה נפתרה. זה לא נכון. כשמשאירים אותך בלי מיומנויות, אתה תחזור לסם מהר מאוד".
אלבז מוסיף ומספר: "בשנה האחרונה של השימוש לקחתי קוקאין. זה הסם הכי קשה והכי הרסני. הוא מפורר את הנפש והנשמה והופך את האדם לאנוכי, לנרקיסיסט. טיפת כבוד לא נשארה לי".
מאיפה השגת כסף לסמים?
"אני בא ממשפחה מאוד מסודרת. מחוסר מודעות, הם נתנו לי את המשאבים לשימוש כדי שלא אסתבך. ככה הם חשבו שיעזרו לי".
אבל אז הגיע המפנה המפתיע. "זה באמת היה כבר בתקופה שבה כולם הרימו ידיים", הוא נזכר. "אף אחד לא רצה לעזור, אף אחד לא האמין. מתוך הלבד והייאוש הגעתי לתחנה המרכזית הישנה. המשפחה חיפשה עזרה ופנתה לבנו אברג'יל ממרכז הגמילה 'החלמה אחרת' באור עקיבא. הייתי בהרבה גמילות ולא היה לי כוח. זה תהליך קשה. טיפסתי על ההר הרבה פעמים ונפלתי. לא חשבתי ששווה לעשות את המאמץ הזה. כשהוא הגיע לפגוש אותי, דחיתי אותו. בפעם השנייה שהוא הגיע כבר שיתפתי אותו. אמרתי לו: 'אני גמור. בן 44, לא התחתנתי, לא הבאתי ילדים. אם הייתי אמיץ הייתי מתאבד, אבל אני פחדן. בסוף הסמים יהרגו אותי - ולא אצטער על זה'. הוא התחיל לבכות".
בנו נטע תקווה באליהו. הוא הבטיח שהמקום שלו שונה מכל מה שהכיר. הוא יקבל קורת גג, מיטה ואוכל ורק כשיהיה מוכן, עם כוחות, תחל העבודה המשותפת. "לא ראיתי את עצמי עומד שוב בטירונות של סיירת מטכ"ל, כמו בקהילות הטיפוליות שיש בארץ", אליהו אומר. "אבל מאותו רגע הכל השתנה. אחרי שנה כבר הייתי שותף במרכז, טיפלתי באחרים".
מילדה טובה לפרא אדם
חני סלע גדלה בבית של חוזרים בתשובה. “תמיד הייתי שונה", היא מספרת, "שקטה, ביישנית ומופנמת, וזה לא משהו שחייתי איתו בסבבה. תמיד שאלתי את עצמי שאלות על העולם. חיפשתי. בגיל ההתבגרות בעטתי בהכל. דיברתי עם בנים. לא רציתי ללמוד, לא היה לי טוב ולא ידעתי איך לבקש עזרה. המרד שלי הוביל ליציאה מהבית. אף אחד לא היה מוכן לזה: מילדה טובה הפכתי כאילו לפרא אדם. בגיל 16 הלכתי משם והתחלתי להסתובב".
סלע נשארה לבד מול כל העולם. "לא היו לי חברים, רק מישהו שהייתי גרה איתו בכל מיני מקומות", היא נזכרת. "לאט־לאט הכרתי עוד אנשים והתחלתי לשתות. גיליתי את הבקבוק ומצאתי תרופה לכל מה שהטריד אותי. הרגשתי כל כך טוב, פתאום הרגשתי שייכת - בחורה ביישנית וסגורה שעכשיו מסוגלת לדבר עם אחרים".
הדרך החדשה הובילה אותה למקומות אפלים. "הייתי רואה את הנרקומנים בירושלים צוללים בשש בבוקר, לא עושים כלום", היא נזכרת. "הייתי בטוחה שיש להם תשובה. בימים האלה האלכוהול לא בא לי טוב. ניסיתי לחפש פתרונות במקומות אחרים, אז התחלתי לחתוך את עצמי וזה עזר, כמו סם הרגעה. זה נהיה אובססיבי. בהתחלה הייתי מסתירה את זה עם בגדים ארוכים, אבל אחר כך כבר רציתי שיראו את זה. הייתי אומרת למישהו 'שנייה, אני חוזרת אליך', וחותכת את עצמי. זה סוטול. אחר כך הייתי חוזרת אליו רגועה".
גם מסלול חייה של סלע החל להשתנות בעקבות ביקור במרכז הגמילה של בנו. "בפעם הראשונה הגעתי לשם כדי לבקר חבר", היא נזכרת. "ראיתי אנשים עם אור בעיניים. הייתה שם אווירה אחרת, משהו מנותק מהעולם, אבל מציאות, לא אשליה. השתמשתי באותה תקופה. הייתי מחשבת מתי הסוטול יעבור כדי להגיע לשם. פעם אחת הגעתי בלילה, שיכורה לגמרי. החבר קרא לבנו ומאותו יום נשארתי שם, עשרה חודשים. שיקמתי את חיי, אבל זה לא החזיק מעמד. הייתי נקייה שנתיים מסמים ומאלכוהול, אבל לא נקייה בנפש וחזרתי להשתמש. הייתה לי עוד שנה של שימוש אינטנסיבי ואז שבתי למרכז. מאז אני נקייה כמעט שנתיים. עכשיו אני עדיין במסגרת הזאת, חלק מהמערכת, וגם מנהלת את המסעדה עם אליהו".
שותף ומטפל
בעונה השלישית של "מהפכה במטבח" השף גרניט משנה את הקונספט של התוכנית, ובמסגרתו הוא מתייצב במסעדות לא מתפקדות ובדרכו הקשוחה משנה את פני המקום. הפעם יש פרקים שעוסקים גם במסעדות לא שגרתיות, כמו "מסעדה אחרת", שזכתה בשם החדש "פרנה - קבב עם סיפור אחר".
"כשאסף הגיע הוא אמר את הדברים הכי קשים, הכי בוטים", מספר אלבז. "רבנו איתו, היה שלב מסוים שרציתי להפסיק הכל. אמרתי לו שאני מתחרט ששיתפתי איתו פעולה. היום אני מבין שזו הייתה ביקורת בונה. הוא אמר את הדברים כדי ליצור שינוי. האמת גם שציפיתי שהוא יעשה את הדברים מתוך האינטרס שלו, בשביל המצלמות, אבל עברו חודשיים מאז שהפרק צולם והמקום מתפקד מדהים: הוא מלא באנשים, המחזור יותר משילש את עצמו. לפעמים אני מתקשר אליו בשתיים בלילה עם בעיות קולינריות או ניהוליות".
הדרכים של אליהו וחני הצטלבו לפני כמה שנים במכון הגמילה. הוא היה בן 44, היא בת 18. "היינו חברים מאוד טובים", מספרת סלע. "היה חיבור שגישר על פער הגילים, שום דבר רומנטי".
אלבז: "כשהיא הגיעה אני הייתי בדיכאון מאוד קשה. בתחילת הטיפול כמעט לא יצאתי מהחדר. לא מצאתי טעם לחיים. אבל מיד שמתי לב אליה. היא הייתה כל כך אבודה שהרגשתי מיד צורך לגונן עליה, לתת לה מעצמי, לענות לה על שאלות, וזה נתן לי חיים חדשים. מבחוץ ראו אותי עוזר לה, אבל בפועל היא החזירה אותי לחיים. נוצר קשר שהתפתח. אחרי שחזרה להשתמש, לפני שבאה למרכז בפעם השנייה, קבענו פגישה. היא הייתה לבושה יפה וזה היה בערב חג. פתאום היא איבדה את ההכרה. תפסתי אותה כדי שלא תיפול על הרצפה. אחרי שבוע היא החליטה להיכנס לטיפול. כל התקופה הזו היה איזה דיסטנס בינינו. בסוף הטיפול שלה חזרנו להיות בקשר קרוב, שהפך לרומנטי".
למה בחרת לחשוף את הסיפור בפני כל המדינה?
"בהתחלה היו לי מחשבות על מה שיגידו בגלל החשיפה, אבל מהר מאוד הבנתי שזה מה שאני צריך לעשות. מבחינתי זו שליחות. היינו אנשים אנוכיים שחיו בשביל הרגשות שלהם, בשביל הסיפוק העצמי. היום אנחנו חיים כדי להעביר בשורה, להעביר מסר. הסיפוק שלנו הוא בעזרה לאחרים כדי שיוכלו לראות את האור. אנחנו היינו במצבים של חושך מוחלט, כאשר אין תקווה. כשיראו אותנו, אחרי כל מה שעברנו, אנשים יגידו שגם הם יכולים".
מאז שפתח בחיים חדשים, אלבז קיבל סכום כסף גדול בגין תאונה שעבר ותרם אותו למרכז הטיפולי. "בכסף הזה בנו מרפאה ועוד ארבעה חדרי מגורים", הוא מספר. "למדתי פסיכותרפיה והפכתי לחלק מהמרכז - בנו מהצד שלו ואני מהצד שלי. אני לא מגיע למטופלים מעמדה מתנשאת. ארד למקום שבו הם נמצאים, אהיה איתם, אחיה איתם ונתקדם יחד, צעד־צעד".