מיקי לאון: "לא ידעתי לקבל את הפרסום, נשים, סמים, כמעט הגעתי למיון"

גם אחרי הצבא קריירת המשחק לא נראתה באופק. לאון עבר בגיל 21 לתל אביב והתחיל לחיות חיי ברמן פרועים. "סמים, ובחורות ומסיבות", הוא אומר. "אחר כך ירדתי לאילת והייתי קצין הביטחון של מלון המלך שלמה".

לא קרץ לך להיות בצוות הבידור?
"הייתי רואה תמיד את הצוות ואומר לעצמי שאני יכול לעשות את זה יותר טוב. הייתי קב"ט במלון ובמסיבות, וכמעט כל ערב מישהו היה מוציא עלי סכין. זו הייתה תקופה מטורפת. אחר כך עזבתי לטיול באוסטרליה, חיפשתי את עצמי. כשחזרתי הייתה לי חברה שניסתה להתקבל בטירוף לניסן נתיב ולא הצליחה".

אז הלכת במקומה?
"האמת שלא חשבתי על זה, אף על פי שתמיד היו לי נטיות אמנותיות. קראתי שירה, ספרות ומחזות. פשוט באחת ממסיבות הסילבסטר היינו מאוד שיכורים ואז ראיתי שהיא התנשקה עם החבר הכי טוב שלי. עשיתי לה דווקא, הלכתי להיבחן והתקבלתי".

הכניסה לסטודיו למשחק לא הייתה פשוטה. לאון כבר היה בן 26, מבוגר בשנה מגיל הקבלה המקסימלי. "שכנעתי אותם לראות אותי באודישן", הוא מספר. "בהתחלה הם סירבו". אבל הכימיה עם ניסן נתיב ניצחה ולאון מצא את עצמו בפנים. בתחילה הרגיש אנדרדוג: "לעומת כל החברים בכיתה, אני מעולם לא עמדתי על במה. כולם שם באו עם עבר של חוגים דרמטיים וניסיון. עשו לי 'לחיים' אחרי הפעם הראשונה שעמדתי מול קהל. מבחינת ניסן זה היה יתרון עצום שלא ידעתי דבר על המקצוע. הוא עבד כמעט לכל אורך השנה הראשונה לשבור את המניירות המשחקיות של תלמידים שחשבו שהם יודעים הכל על תיאטרון ומשחק. אני הייתי דף חלק והוא אהב את זה. מבחינה אישית, הייתה לי תחושה שמצאתי את המקום שלי, את הדרך שבה אני יכול לרפא את עצמי".

לרפא ממה?
"מהטירופים שלי, מהפחדים, לרפא את עצמי מהאובססיות הקטנות שיש לי. הייתי אדם ששאף לשלמות ואני אובססיבי גם היום. משחק הוא מקצוע מושלם לאנשים אובססיביים. החזרה על כל דבר שאתה עושה כל כך הרבה פעמים עד שזה מלוטש מתיישבת יפה עם הכפייתיות שלך".

לא כל השחקנים זוכים בנשיקת המזל שזכה לה לאון. הוא סיים את בית הספר למשחק, ומיד נכנס לקבוצת הצעירים של תיאטרון גשר. אחר כך התקבל לטלנובלה "מיכאלה", משיאי טרנד הטלנובלות שהיה בזמנו בישראל. בגיל 30 לאון היה בשיא התהילה, אבל מעט מבולבל. "לא כל כך ידעתי איך לקבל את הפרסום", הוא מודה. "אתה מתחיל להאמין לאשליה הזו: נשים, סמים. היו כמה סיטואציות קשות שבהן התעוררתי בתעלות, קטעים מפחידים. כמעט מצאתי את עצמי בחדר מיון. באיזשהו שלב הבנתי שזה עלול לפגוע לי בעבודה ובחיים. עם הזמן התבגרתי. היום אני עושה הכל כדי לא לחיות על הקצה. מצאתי דרכים אחרות להתמודד עם השדים שלי. בכל מקרה, תהומות בחיים נותנות עומק לשחקן, ללא ספק".

אחרי שנים של מגורים בתל אביב בדירות שכורות, חזר לאון לא מזמן לבית ים ורכש שם דירה שבה הוא מתגורר עם כלבתו בובה. "הרגשתי באיזשהו מקום שאני חוזר הביתה", הוא אומר. "זה גם קרוב לי לתיאטרון, ולדעתי בת ים היא הפוטנציאל החדש של גוש דן. אבל אני לא שולל שיום יבוא ואחזור לתל אביב".

מלבד ניסן נתיב המנוח, שאליו הוא "מתגעגע מאוד", יבגני אריה, במאי תיאטרון "גשר", הוא אחד מאנשי המקצוע שהשפיעו הכי הרבה על הקריירה שלו. "למדתי ממנו כל כך הרבה", לאון מפרגן, "הוא כמו אבא רוחני אמנותי".

זו רק ההתחלה

אני פוגשת את לאון כמה ימים לפני שעולה ההצגה "העבד" בתיאטרון גשר. יממה אחרי הצגת הבכורה, הוא כבר מתחיל חזרות ל"אוריסטאה". "אני לא יודע מה זה להיות בחופש. העשייה הזו טובה לי", הוא אומר. "בפגרות אני מתפגר. אם אני לא עובד, אני רודף אחרי הזנב של עצמי. האמת גם שאני לא ממש מבין איך שחקנים בארץ יכולים להתפרנס, לשמור על יציבות כלכלית, בלי לעשות תיאטרון. זה לא רק עוגן כלכלי, אלא מקום שבו היכולות שלך כשחקן מתפתחות. אתה לומד וגדל. עם 'המנהרה' של 'גשר' רצנו 190 הצגות בשנה. הדרך היחידה לא לשעמם את עצמך או את הקהל היא לחפש דברים חדשים - ומדהים איך אתה כל הזמן מוצא. סדרת הצגות בכרמיאל וסדרת הצגות בנהריה ונסיעות בכל הארץ, ערב־ערב. זו הדרך להתפתח כשחקן".

בתיאטרון גשר, כאמור, יש ללאון קילומטראז' ארוך. אחד השיאים היה "אותלו", תפקיד חייו של כמעט כל שחקן. "זו חוויה נהדרת, אבל אני לא מאמין בפיקים", הוא אומר. "מבחינתי זו רק ההתחלה. יש לי עוד כל כך הרבה שאיפות".



אתה עושה תפקידים כמעט בכל קשת המדיות. שיחקת גם ב"גאליס", ב"מטומטמת". אתה מדבב, משחק בתיאטרון, נבחרת לרשימות היפים והנכונים והרווקים הנחשקים, ועדיין אי אפשר להגדיר אותך כסלב.

"לא ממש. הציעו לי להנחות שעשועון. אני מניח שאם היו לי שני ילדים, הייתי עושה שיקולים יותר כלכליים בבחירות שלי. ריאליטי למשל זה משהו שלא אעשה לעולם. זה בזוי בעיניי. יש לי יחסים מוזרים עם המילה סלב. מה זה בעצם נותן? גם הסיפור הזה של רווק נחשק ויפה ונכון זה נחמד, אבל אני לא מתעסק בזה. זה מחמיא וזהו. זה רגש אנושי שבו הכוכבים מנצנצים בעיניים שלך. העניין הוא לגבור על השטות הזו שמסיטה אותך מהדרך".

יש לך אח שחזר בתשובה, נשוי עם ילדים. זה הרגע שלי להיות פולנייה.
"כן, אני רוצה ילדים וזוגיות, אבל אין לי כרגע משהו שאני רוצה לדבר עליו. התחלתי לצאת עם מישהי, אבל זה עוד מוקדם מדי".

עד כמה אתה מעורב חברתית ופוליטית במה שקורה כאן, במיוחד כשאתה משחק בתיאטרון "גשר", מעוזו של צ'כוב?
"אני לא מעורב פוליטית יותר מדי. אני כן רואה בתרבות כלי לשינוי, אם כי אני כבר לא חי באשליות שאפשר לשנות את העולם לגמרי. אני כן יכול להגיד שאופיע באריאל אם יציעו לי לעשות את זה. לא צריך להדיר את האוכלוסייה שם. אני לא רוצה לנתק אף אחד מהתרבות, ומנגד יכול להבין את החרם הזה ואת מי שעושה אותו. בעיניי זה לגיטימי. בכל מקרה, אם אתה רוצה להשפיע, דבר עם האנשים".

לא מדגדג לך ליצור מעבר לים?

"הוליווד מדגדגת, אבל זה לא שיבקשו ממני לגלם איכר ממינסוטה. אני מודע לכך שאהיה שבוי שם בטייפ קאסט של אבא של סופרמן או כמובן סוכן מוסד, אבל כמובן לא אסרב להצעה. הייתה לי כבר גיחה קטנה לדרמת ריגול של נטפליקס, 'המלאך', שצילמתי בבולגריה, על אשרף מרואן. העבודה שם הייתה מרתקת, סוכני מוסד לשעבר נתנו לנו משימות שטח במסגרת ההכנה לתפקיד. זו בהחלט הייתה דריסת רגל יפה מעבר לים, אבל פה זו השפה שלי ופה יש לי מה להגיד. השפה של שחקן היא הכלי שלו. הקול והמילה הם הדברים החשובים ביותר. פה אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה על המקום, כשאתה אוהב אותו וכשאתה שונא אותו. זה המקום היחיד שבו תוכל לעבוד ולעשות תפקידים מאותלו ועד ריצ'ארד השלישיו, חמסה, חמסה. וחוץ מזה, היום הוליווד לא דורשת מעבר אליה; אפשר לנסוע ולחזור".

זרקת לי בתחילת השיחה שאתה גם מצחיק. זה רצון של שחקנים דרמטיים להוכיח שהם קומיים?
"אני לא צריך להוכיח, אני קומי, אנשים פשוט לא יודעים את זה. אולי רק מי שמגיע לתיאטרון ורואה אותי. אני מצחיק, אני אומר לך".