"סקין", יס 1, יום ג', 26.3
מה יש לנו: בלי גאווה ישראלית, בלי לגלות את אמריקה, "סקין", שזכה באוסקר, הוא פשוט סרט משובח
הסרט "סקין", שנכתב בידי התסריטאי שרון מימון ובוים בידי גיא נתיב - שניהם ישראלים, וזכה השבוע בפרס האוסקר לסרט הקצר, הוא אחלה סרט. הוא לא מגלה את אמריקה - השנאה הבין־גזעית בארצות הברית היא בת מאות שנים ולא מוצאת לה מנוח. ובאשר לגאווה ישראלית, מי שמוצא גאווה בעובדה שגם לתסריטאי ולבמאי תעודות כחולות, שיהיה גאה ויהיה בריא.
מי שמעוניין פשוט לשבת מרותק לכיסא במשך 19 דקות קצרות, ולצפות בסרט כתוב, מבוים ומשוחק היטב, שלא יחמיץ את "סקין".
***
"גברים נוקמים: נשים מוטרדות באינטרנט", הוט 8, יום ה', 7.3, 22:00
מה יהיה לנו: כשמלאכת השיימינג כל כך קלה, והחקיקה אינה מדביקה את הטכנולוגיה, כל שצריך להיות הוא מטורלל כפייתי כדי להרוס חיים של אדם, ובעיקר נשים, במשך שנים
בתקופת האבן, טרום המצאת המחשב, כשרצה פרימאט א' ללכלך על פרימאט ב', נאלץ לכתוב על דף נייר, או להקלידן על הדף, לצלם בכמה עותקים שביקש ולכתת רגליו בין תיבות דואר או עצים שאליהם שידך את הלכלוך המשמיץ. ואז הומצא האינטרנט, והפייס, והטוויטר, והאינסטוש ועשו את מלאכת ההשמצה לגן עדן לעצלנים. סטטוס בודד באצבע אחת, לחיצה על חץ ה–send, והמידע המזהם טס במהירות האור לאלפים. ובאו לעולם האווטארים והטרולים והבוטים והמנגנונים והמילים החדשות שנולדות מדי יום, והעסק הפך לקל עד כדי מבדח.
מלבד אלו שהבדיחה על חשבונם כמובן - בעיקר על חשבונן. כשמצרפים את נקודת המבט המגדרית, העסק הרבה פחות מבדח. למעשה, צפייה בסרט "גברים נוקמים: נשים מוטרדות באינטרנט", העוסק בשיימינג מרושע כלפי נשים, שיימינג כפייתי ומטורלל, שיימינג כי סתם בא למבייש לעשות שיימינג, האגרופים נקמצים בכעס.
אין בממלכת השיימינג שוויון. זו לא עוד גחמה פמיניסטית המיועדת להשמיץ את המין הגברי. סטטיסטית, מספר הנשים המוטרדות בחתך של כל הגילים עולה פי כמה על מספר הגברים הסובלים מפרסומים באינטרנט. הסרט מציג מספר דוגמאות חיות, וכאמור מעוררות זעם, של הטרדת נשים באינטרנט.
למשל, אישה בשנות ה־40 לחייה שניהלה מערכת יחסים קצרה עם גבר והחליטה לסיים אותה. במשך חמש(!) שנים רדף אותה הגבר באמצעות הרשת החברתית ואתרים שהעלה לרשת, שטענו כי עבדה במשך שנים כנערת ליווי. באמצעות היכרותו עם האלגוריתם של גוגל, העלה את הפרסום לראש רשימת האתרים על שמה בגוגל. כשעזבה האישה את מקום עבודתה במטרה למצוא מקום עבודה אחר, נתקלו מעסיקים פוטנציאליים שחיפשו פרטים עליה ב"עברה" כ"נערת ליווי", והתשובות השליליות באו בזו אחר זו. וכך נאלצה בוגרת תואר שני במינהל עסקים לעבוד כמלצרית לפרנסתה.
הרודף אף לא טרח להסתיר את זהותו. במשטרה באזור מגוריה לא היו שוטרים מוכשרים טכנולוגית להתמודד עם הבעיה. שוטר אחד הציע לה "להחליף את הססמה". כשהצליחה האישה לבסוף לאסור על המטורלל את הפרסומים, הגיע כעבור שבועיים מכתב מעורך דינו, שבו הוא מזהיר את המשטרה מפני תביעה בגין הפרה של התיקון הראשון רב־העוצמה לחוקת ארצות הברית, העוסק בחופש הדיבור של כל אזרח. המשטרה המבוהלת נכנעה מיד, הפרסומים הוחזרו לרשת, חייה של האישה חזרו להיות גיהינום.
גם אין ספור פניות לרשתות החברתיות לא הועילו. הטכנולוגיה, כהרגלה, מקדימה את החקיקה, ופייסבוק, אינסטגרם, טוויטר, יאהו ועוד חברות ענק לא ששות להפעיל מנגנוני צנזורה, מה גם שהמחוקקים רחוקים מלשבת על צווארן.
לסיפורה העגום של האישה היה סוף בטעם טוב יותר. בתום חמש שנים ניאות המטורלל, אחרי לחץ כבד שהופעל עליו בנוסף לתביעות משפטיות, לחדול מפרסומיו, בתמורה למשיכת כל התביעות, ללא כל פיצוי על חמש השנים האבודות. האישה עזבה את מגוריה בפלורידה לניו יורק ותוך שבועיים מצאה עבודה בהתאם לכישוריה.
הסרט מציג דוגמאות נוספות לקלות שבה יכול מטורף חרוץ למרר את חייה של אישה, ובעצם אין צורך להרחיק עד אמריקה בחיפושינו אחר מעשי שיימינג ברשת. גם אצלנו קיים העניין, אם כי - לפחות בינתיים - לא במידה קיצונית כל כך כמו אצל הדודים מאמריקה. אצלנו גם אין תיקון ראשון חזק כל כך, מה שמאפשר חופש גדול יותר לרשויות החוק - שאכן משתדלות יותר - בניסיונן לבלום מקרים דומים. אגב, אם הייתי נתקל במעשה שיימינג דומה לבן משפחתי, לא הייתי מחכה חמש שנים. הייתי מקל בשמחה על רשויות החוק וכבר מוצא דרך לפתור את העניין. למה להטריח את השוטרים החביבים במרדף אחרי מטורף טורדני אם אפשר להסתדר לבד.