בלילה הראשון של חודש אוגוסט 1968, בראשית שידוריה של הטלוויזיה הישראלית ובדיוק כשהמחוג הגדול בשעון המפורסם ביותר במדינה הורה על הספרה 12 והמחוג הקטן על תשע, הכריז חיים יבין: "ערב טוב, אנחנו במהדורת חדשות ראשונה של הטלוויזיה הישראלית".
מהדורת "מבט" היתה מדורת השבט הרשמית והבלעדית של עם ישראל, שישב בפיג'מה מול המסכים. עד לעלייתו של ערוץ 2 בשנות ה־90, הייתה זו התוכנית הפופולרית והנצפית ביותר בכל בית בישראל והמניע הרשמי לאב המשפחה לנזוף בילדים שעוד לא הלכו לישון: "שקט בבית, נותנים חדשות".
יבין, "מר טלוויזיה", היה למגיש המזוהה ביותר עם מהדורת "מבט", והוא עסק במלאכה כמעט 30 שנים וליווה את "מבט לחדשות" עד לשנת 1997.
במקור יועד דווקא דן שילון להגיש את המהדורה, אבל יבין עבר בהצטיינות מבחן בד אצל שלמה אהרונסון, מנהל החדשות בקול ישראל, שהתרשם מהנינוחות שהקרין הבחור הצעיר. לימים יכתוב יבין בספרו "עובר מסך": "זה היה אקט דרמטי שחרץ את גורלי וקבע את מהלך חיי. נפתחה לי דלת ונכנסתי בה. נכנסתי לאולפן ושוב לא יצאתי ממנו, כך סתם, כביכול, כלאתי את עצמי בכלוב של זהב ועתידי נקבע לתמיד".
השם "מבט" ניתן למהדורה בידי חגי מאוטנר שהיה במאי המהדורה הראשונה. העורך הראשי היה מוטי קירשנבאום. הרבה רגעים בלתי נשכחים עברו על יבין ומגישי מבט המתחלפים דן שילון, דניאל פאר, דליה מזור, יעקב אחימאיר, רם עברון, ירון לונדון, גאולה אבן, יעקב אילון ועוד, ובהם: רבין מתפטר בשידור חי אחרי גמר גביע אירופה לאלופות שבו זכתה מכבי תל אביב, המהפך של 1977, נחיתת סאדאת בישראל, האירוויזיון של 1979 ועוד משדרים אייקוניים שזכו ל־100% צפייה.
יותר מ־50 שנים מאוחר יותר, נדמה שרק הוותיקים מבינינו עדיין מחכים ל"כותרות המהדורה" שעברו מתשע בערב לשמונה.
פושים, רבותיי, פושים
אם תשאלו את בני דור הסמארטפון, החדשות כבר מזמן אינן מרוכזות לשעה אחת, אלא זורמות אליהם כל העת, ללא הפסקה. הסיבה לכך היא ה"פושים" או בעברית צחה: "הודעות דחיפה", "התראות", שהחלו בכלל כאקט שיווקי שהופיע במחשבים האישיים ובהמשך גם בטלפון הסלולרי שכל אחד מאיתנו מחזיק.
בשנים האחרונות כבר לא מדובר רק בהתראות של אתרי החדשות המובילים בישראל, אלא על ספקי מידע כמו טוויטר, פייסבוק ואתרי נישה עצמאיים שמספקים ידיעות בזמן אמת ומייתרים את הצורך להתעדכן בשעה מסוימת. מה צופן העתיד ל"חדשות", קשה לדעת, אולי עוד נזכה לקבל פושים על אירועים טרם התרחשותם - אל תזלזלו, נדמה שזה כבר מתחיל לקרות.