אני לא זוכר הרבה ימים ממרחק של 50 שנה פלוס. יום הנחיתה על הירח הוא אחד מאלה הבודדים שיושב לי ברור מול העיניים. הייתי ילד שהמבוגרים הרשו לו באותו ערב להישאר ער עד שעה מאוחרת. הטלוויזיה, ששידרה אז כמובן בשחור־לבן, הרימה יום שידורים מיוחד. בהמתנה לקראת הנחיתה העבירו גם דאחקות. אני זוכר ששרו "יא ירח יא ירח, מה עשית", אבל לא זוכר מי ביצע את השיר. ואחר כך שודרה התמונה הרועדת של ניל ארמסטרונג יורד בסולם אל קרקע הירח.
במהלך הזמן הלך ותפח מעמדו של אותו יום בעיני עד כדי כך שהפך לכמעט יום קדוש. לא רק מכיוון שמילא אותי התפעמות דומה לזו שאני חש כל אימת שאני ניצב בפני הישג אנושי מרשים, אלא בעיקר מכיוון שהוכיח כי בעולם די מחורבן, חייבים להודות, יכולים להתאחד המונים וליצור גם משהו מסעיר דמיון, חיובי ועצום כל כך.
זו הייתה אהבה ממבט ראשון. בלעתי ואני עדיין בולע חומרים על הנחיתה, צופה בדריכות בכל משדר וממשיך להזמין ספרי "אפולו 11" באמזון. מעצבן אותי שאומרים שהירח במרחק 380 אלף ק"מ מכדור הארץ (המרחק הוא 384 אלף וקצת). אני זוכר את הצרות בנחיתה: ארמסטרונג זיהה שבאזור ים השלווה המיועד לנחיתה המקורית יש סלעים, עבר מניהוג אוטומטי של העיט לניהוג ידני, ועם כמות דלק שאמורה להספיק לפחות מדקה, בקור רוח ובעצבי ברזל לא אנושיים - כשבמרכז הבקרה ביוסטון אנשים עומדים להתעלף - מצא אתר נחיתה חלופי. ושלפני הנחיתה מחשב החללית, שהיה בעל עוצמת מחשוב של IBM XT - דגם אחד אחרי הפי־סי הראשון, וחלש פי כמה וכמה מיליונים מצ'יפ בטלפון הסלולרי שלכם - קרס (תקלה מספר 1202 - אפילו במרכז הבקרה לא ידעו מה משמעות התקלה: עומס נתונים שהעביר המכ"ם. מהנדס בקרה ביוסטון, אגב, פתר את הבעיה בלייב).
ידעתי גם על התקרית בנאס"א עוד לפני השיגור: באז אולדרין רצה להיות הראשון שיירד אל הירח. אולדרין, אדם מבריק, בעל רשימת תארים מכאן עד הירח, לא נחשב מעולם לטיפוס שקל לחיות איתו. בחייו הפרטיים היה נשוי שלוש פעמים, ובגיל 89 אף תבע את ילדיו בבית משפט בטענה כי הם מנסים לרושש אותו מנכסיו ומונעים ממנו להינשא ברביעית. גם לפני שיגור אפולו 11 הפך עולמות ביוסטון בדרישה לצאת ראשון מהעיט, עד שנאלצו להבהיר לו חד־משמעית: ארמסטרונג מפקד החללית, וארמסטרונג יהיה האדם הראשון שיציב רגל על הירח. אולדרין קיבל עליו בחריקת שיניים את הדין. אותנו, אגב, ניחם אולדרין לאחרונה כשבראשית הקטנה התרסקה על הירח.
אני מספר על כל אלה, כי לפני הצפייה בסדרה "המירוץ לירח" חשבתי שמשלושה פרקים כפול כמעט שעתיים לפרק תצא מריחה אחת גדולה. כמה אפשר כבר לספר את הסיפור שסופר מי יודע כמה פעמים, ובטח למי שאוגר בתיאבון פרטים מעבר לכמות הידע של האדם הסביר. שמחתי לגלות שטעיתי.
אין ב"המירוץ לירח" גילויים שיפילו את הצופה מהכיסא, ונדרשות כמה דקות להבין מדוע יצרו אותה מלכתחילה, ואז אפשר רק להתרשם מההיגיון שהוביל את יוצרי הסדרה. הנחיתה על הירח, הם מראים בחוכמה, לא הייתה רק חללית מזנקת על טיל. הטכנולוגיה הייתה רק פן אחד של המבצע. הרגע שבו אמר ארמסטרונג את המשפט שייצרב לדורות רבים קדימה: "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות", היה שיאו של מאמץ פוליטי, כלכלי, תקשורתי וחברתי, שיצא לדרך שנים קודם.
ואת המאמץ רב־הפנים הזה מציגה בחוכמה רבה "המירוץ לירח". היא אינה מעיקה, אינה טכנית מדי, אינה מתביישת לגלוש אל הצדדים היותר עסיסיים של האירועים. היא מספרת למשל שוורנר פון בראון, מדען הטילים הנאצי שבתום מלחמת העולם השנייה הועבר עם 120 מעמיתיו לארצות הברית והיה אבי הרקטה סטורן 5, שנשאה את האסטרונאוטים אל מחוץ לכדור הארץ, היה אדם נוקשה ולא נוח לעבודת צוות, נודניק לא אהוב על הממשל, שזכה לעמדתו הבכירה רק כי לא נמצא אדם אחר בעל היקף ידע ויכולת כשלו. גם צ'אק ייגר האגדי, האדם הראשון שטס במהירות גבוהה ממהירות הקול, סופג כאן מקלחת. הוא נחשף כגזען שונא שחורים, שרק בלית ברירה, ובעקבות הוראה ישירה של הנשיא קנדי, שבעצמו ביקש להרוויח נקודות פוליטיות אצל הקהילה השחורה, נאלץ לקבל לשורות בית הספר לטייסי ניסוי את אדוארד ווייט, מי שיועד להיות האסטרונאוט השחור הראשון. ייגר, עם זאת, הורה למשתתפים האחרים - הלבנים - בקורס, לעשות כל מאמץ להכשיל את ווייט.
גם חשיבותו הגדולה של שדר הטלוויזיה המפורסם וולטר קרונקייט לתוכנית הנחיתה על הירח מתבררת בסדרה. קרונקייט התאהב ברעיון הנחיתה על הירח מהרגע הראשון, ושידוריו על הנושא התאפיינו במה שמתואר בידי אחרים כ"תשוקה לרעיון". כשהחלו להתברר עלויותיה העצומות של התוכנית והמיליארדים החלו להישפך, הלכה ופחתה התמיכה הציבורית בתוכנית. היה זה קרונקייט שהמשיך להתלהב מול המצלמות ולטפח את התמיכה הציבורית, עמעם את הספקות ותרם את חלקו לרגע הנחיתה.
"המירוץ לירח" היא סדרה למקצוענים. לא בטוח שמשוטט מקרי יתעכב עליה. אני כבר לא פוער פה מול סיפורי אפולו 11 אבל עדיין בולע אותם בתיאבון, ו"המירוץ לירח" הייתה לי מתנה הולמת ליובל ה־50. אני לא יכול לומר שהנחיתה על הירח שינתה את חיי והפכתי לטייס או לאסטרופיזיקאי בעקבות כך. אבל אמונה שבני אדם מסוגלים פעם בהרבה זמן ליצור משהו מוצלח - היא נטעה בי ועוד איך. אני זוכר שהיו לי עוד כמה מחשבות צעירות באותו ערב ב–20 ביולי 1969, אבל שכחתי אותן, כי כמה דקות אחרי שארמסטרונג יצא אל הירח נרדמתי.
"המירוץ לירח", מחמישי עד שבת, החל מ־18.7 ביס דוקו, החל מ־14.7 ביס VOD