טל מוסרי: "מפחד שזה ייגמר, שלא יהיו הופעות והצגות והקהל לא יגיע"

אין זמן

מחר יחגוג מוסרי יומולדת 44. כאמור, הוא הרבה שנים בביזנס. כוכבים נוסקים ונעלמים – והוא עדיין איתנו. “אני כמעט לא מציין ימי הולדת”, הוא מפתיע, “ולא הולך לעשות את זה גם הפעם. אולי משהו עם הילדים שלי ואשתי. אני צריך ללמוד לעצור, להסתכל לאחור ולהגיד תודה על הזכות להיות בעולם שהוא לא פשוט. אני חוגג כל כך הרבה שנים על המסך ועל הבמה, אבל הקיץ האחרון היה ללא ספק הכי עמוס שהיה לי. גם את הראיון הזה הצלחתי לדחוף בין הופעה להופעה. היום למשל, מחמש עד עשר בבוקר צילמתי סדרה חדשה. אחר כך היו לי שתי הופעות ואז הגעתי ל’ניק סיטי’ עם בובספוג וצבי הנינג’ה. ואני גם הכוכב של ניקלודיאון”.



מוסרי אומר שתמיד הוא נשאל לגבי התרגשות לפני עלייה לבמה. “הלב שלי עדיין דופק בהיסטריה”, הוא מודה, “אני עדיין מאוד מתרגש. אני גם מתייחס לכל הופעה – בבריכה או בקניון – ברצינות. אחרי ההופעה אני מצטלם עם כל הילדים וגם עם כל ההורים, אלה שלא הספיקו לעשות את זה בילדותם. ההערצה עכשיו מרגשת אותי במיוחד. יש כבר דור חדש של ילדים שרואה אותי בטלוויזיה וההורים שלהם מספרים לי שאני ממש מחזיר אותם לילדות. זוכרים את עיר ערוץ הילדים כשהם היו מחכים לי ליד ההסעה כדי לקבל חתימה, לא היה אז סלפי. הם מספרים לילדים שלהם, לידי, איך באו לראות אותי ממש בגיל שלהם”.

ביום ראשון הקרוב תעלה העונה השלישית של סדרת הנוער "נעלמים" בהשתתפותו. "זו בעצם הסדרה הראשונה שצילמתי לניקלודיאון, שם אני משחק את אריק", הוא מספר. "אם ב’לא כולל שירות’ זו הייתה המסעדה הראשונה שבה הייתי מלצר, אז עכשיו יש לי בית קפה שכונתי. זו סדרת מתח לילדים שגם מבוגרים צופים בה. בזכות ערוצי הילדים ואנשים כמו גיורא חמיצר, ישראל עשתה מהפכה ענקית בתחום. לא סתם מכרו את ‘החממה’ לנטפליקס, ולא סתם ‘ספיידרס’ הולכת להיות סדרה בינלאומית. סדרת הנוער הראשונה שהשתתפתי בה הייתה ‘השמינייה’, היא זאת שבישרה על המהפכה הגדולה. עד אז ילדים בישראל צרכו טלנובלות מארגנטינה וממקסיקו. ב’ספיידרס’ הייתה הפעם הראשונה שעשיתי אודישן מאז ערוץ הילדים. פתאום ביקשו ממני לעשות אודישן כי המלהקים הם בינלאומיים. הייתי במתח ובחרדה לילה לפני, פחדתי שחס וחלילה לא אצליח לעבור. לשמחתי, ניקלודיאון העולמית קיבלה אותי”.



אז יש קריירה בינלאומית על הפרק?
“אני זוכר שעידו (מוסרי, ק"ב), אחי, סיפר לי שהתקבל להוליווד, לסרט ‘אל תתעסקו עם הזוהן’. הוא שלח לי תמונות שלו משחק כדורסל עם לאונרדו דיקפריו בלוס אנג’לס. מאוד התלהבתי בשבילו אבל לי אין את זה. אני אוהב את הקהל הישראלי, השפה העברית. למרות שהמקום הזה קשה ומכניס אותנו לחרדות ולדאגות, אני מתרגש לשחק עם גילה אלמגור וסנדרה שדה יותר מאשר עם אדם סנדלר”.

לפני כארבע שנים ביצע מוסרי כאמור את המהלך הגדול ביותר בקריירה שלו. אחרי 18 שנים ככוכב ערוץ הילדים, הוא חצה את הכביש לטובת ניקלודיאון. אף על פי שהוצמד לו התואר “בוגד”, הוא משוכנע שעשה את המהלך הנכון: “זה היה הצעד הכי טוב בחיים שלי”.



מוסרי מסביר כי “ערוץ הילדים היה הבית שלי. האהבה הגדולה בחיי. תמיד אזכור את השידור הראשון שלי עם איתי שגב. הייתי בהיסטריה, התאהבתי בשידורים החיים וב’ששטוס’. אבל ראיתי שהערוץ פונה למקומות אחרים והגיעו ערוצים נוספים שהקהל עבר אליהם. אומרים שאני עברתי מערוץ הילדים לניקלודיאון, אבל האמת היא שקודם ראיתי שהילדים הפרטיים שלי עברו בעצמם לשם. אני תמיד רציתי להיות איפה שהקהל שלי נמצא. לא עברתי בגלל כסף. כשערוץ הילדים הוריד את ‘ששטוס’ הבנתי שהם מאבדים אולי את התוכנית הכי חשובה שלהם. הכוכבים הכי גדולים שם הם לא המנחים אלא הילדים”.

היה לכם שם קוד התנהגות? אסור לעשן, אסור להיראות במקומות מסוימים?
“זה קצת מהעולם של פעם. כשהייתי בן 20 ההורמונים אכן השתוללו, אז טוב שמנהלי הערוץ דאגו להזכיר לי שאני שגריר של ילדים. זה לא הפריע לי”.



לגבי המעבר, פשוט חזרת יום אחד הביתה ואמרת עד כאן?
“זה תהליך שלא קורה ביום. אבל אני זוכר את הרגע שבו הבנתי שאני בכלוב של זהב: מאוד כיף לי, המשכורת נכנסת בזמן, אבל אני קודם כל רוצה לשדר לכל הילדים בארץ - והערוץ איבד את הקהל שלו. זה היה כמו שמסי יעבור מברצלונה לריאל. היו מלא בדיחות, אנשים זרקו את הטלוויזיה מהבית, אפילו ראש הממשלה נתניהו העלה ממ על זה שאהוד ברק צריך להתנצל על כך שטל מוסרי בוגד (כמו שהתנצל בפני ערביי ישראל עם אירועי אוקטובר – ק”ב)".

"באיזשהו שלב אני מודה שנבהלתי. ביום המעבר הייתה לי הופעה ברמת גן ולקחתי איתי מאבטח כי באמת פחדתי. אבל ראיתי שלהופעה שהיו אמורים להיות בה 300 ילדים הגיעו 3,000 איש והבנתי שעשיתי את הצעד הנכון. בוגד זה לא תואר שהילדים נתנו, זו בדיחה ויראלית של אנשים שהיו בני שמונה וגדלו עלי וכשעזבתי הם היו בני 26. בוגד זו המחמאה הכי גדולה שיש, אפילו עשיתי קמפיין לבנק בזכות התואר הזה. בזכות המעבר הזה אין מישהו שלא יודע מי זה טל מוסרי. הבגידה המושלמת בהיסטוריה”.

אין קיצורי דרך

מוסרי דילג בשנים האחרונות גם לעולם המבוגרים אחרי שהצהיר במשך שנים כי אין לו כוונה לעזוב את תחום הילדים. בגיל 21 הוא זכה בתואר השחקן המבטיח מטעם האקדמיה לתיאטרון. כעת הוא מופיע בהבימה בהצגה “סימני דרך”, המבוססת על חייה ושיריה של נעמי שמר, ובגרסה החדשה של “גבעת חלפון אינה עונה”, שם נכנס לנעלי גברי בנאי. 

“דגדג לי לחזור לעולם המבוגרים, לצד עולם הילדים”, הוא אומר. “השבוע אנחנו חוגגים 350 הצגות של ‘סימני דרך’. האולם מפוצץ בקהל, מוחא כפיים. הרבה אנשים באים להצטלם איתי ואומרים: ‘גדלנו עליך’. הם נראים לי מבוגרים ואני שואל את עצמי מתי זה קרה. מתי הם הספיקו”.

איך זה להיכנס לדמויות בוגרות?
“מוזר. לפעמים אני לא מבין למה אני צריך לשחק פסיכולוג ולא למשל נער בן 20. ב’שמינייה’ הייתה סצינה של לידה. הביאו תינוק אמיתי. בפעם הראשונה שיחקתי אבא, עוד לפני שהיו לי ילדים. לא ידעתי איך אוחזים בתינוק ואמא שלו נחרדה לראות אותי. היום אני אב לשלושה ילדים וצריך להזכיר לעצמי שאני מרגיש כמו ילד וחי כמו ילד”.



מה דעתך על כוכבי ילדים שלא עשו דרך, שלא למדו את המקצוע. קפצו אליו מהאינסטגרם.
“הרציניים, גם אלה שהתגלו ביום אחד בערוץ הילדים או במקום אחר - אגם רודברג, עמית פרקש ורוני דלומי - הלכו ללמוד משחק. אי אפשר להגיד על נועה קירל שהיא לא כאן כדי להישאר. אני דווקא מביט על הכוכבים בני ה־20, לומד מהם המון ומתייעץ עם חלקם. בגלל זה נכנסתי לאינסטגרם ולרשתות החברתיות. אבל הם יצטרכו להבין שהמקצוע הזה הוא לא רק הערצה ולייקים. דברים שבאים בקלות הולכים בקלות. אני רק מקבל מזה דרייב. אני לא רץ למרחקים קצרים, אני רץ מרתון. עברתי כל כך הרבה אנשים שהיו הכוכבים הכי גדולים, קיבלו שערים וחוו היסטריה של מעריצים, והיום הם לא בתחום”.
לצד ההצלחה, חווה מוסרי רגעים לא קלים שעיצבו את חייו כפי שהם היום. אחד מהם היה הפרידה מחברו הטוב אמיר פרישר גוטמן, שנפטר לפני שנתיים לאחר שטבע בים. “אני חושב עליו כל יום”, הוא אומר.

“אני יוצא לריצה בים כל בוקר ונכנס לשחות, גם בקיץ וגם בחורף. פתאום במהלך ריצה הדמעות זולגות מעצמן. הכרנו ב־1997, אני הייתי מנחה צעיר והוא היה בלהקת היי פייב, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. הייתי בין החברים הכי טובים שלו. הוא ביים אותי והאמין בי. הייתי בחתונה שלו ושל ינאי, הוא גר ליד הבית שלי, גידלנו את הילדים יחד. הדבר היחיד שאני מצטער עליו הוא שלא נכחתי ביום ההולדת האחרון שלו. הייתי בהופעות באילת. ירדתי מהמטוס וחבר סימס לי שאמיר טבע. הוא עבר את הנורא מכל והייתי בטוח שיצא גם מזה, אבל זה לא קרה. אמיר היה אומר לי: ‘אתה חייב לחזור לתיאטרון’. לצערי, כשנכנסתי לתיאטרון הבימה הוא כבר לא היה איתנו. אני מקווה שהוא מוחא לי כפיים מלמעלה”.

כפיים מלמעלה? זה קשור להתקרבות שלך לחב"ד?
“אלה כותרות של עיתונים. תמיד האמנתי באהבת הארץ והמולדת. אף על פי שאני חי חיים חילוניים לגמרי, אני מופיע גם מול ילדים של חב”ד. יחד עם חב”ד יצאתי בקמפיין שמעודד צעירים לקרוא ולשמוע את עשרת הדיברות. אני עושה את זה באהבה גדולה, לא מחזיר בתשובה ולא חוזר בתשובה. יש לנו הרבה מן המשותף, כאמן אני רוצה לדבר על המאחד. הפוליטיקאים מדברים על לאחד את כולם, אבל אלה סיסמאות. מול ילדים אתה רואה שאין הבדל בין יהודים, ערבים, חילונים ודתיים”.

אפרופו פוליטיקה, בחודש הבא יש שוב בחירות. הן מעניינות אותך?
“האמת שהאדישות בציבור מוצדקת. אני בעולם הילדים בין היתר כדי להתרחק מהפוליטיקה. היום אתה חייב להיות ימין או שמאל, אתה לא יכול להיות באמצע. משהו קצת נהרס בעולם המבוגרים, בגלל זה כיף לי עם ילדים. אם אני צריך לבחור ראש ממשלה, אז הייתי מצביע לבובספוג”.