יואב צפיר: "לפני 'הכוכב הבא' לא זכרו מה זה אירוויזיון"

טענו שהדמות של שפיטה גזענית ומגחיכה את התרבות הערבית.
"כל הקטע שלה בא מתוך אהבה לתרבות הזאת. היא כמעט אומרת 'הלוואי והייתי נולדת ערבייה'. אתה שומע בעיבודים ובביצוע הקולי כמה היא אוהבת את הז'אנר. ב־Black hole sun אסף אמדורסקי הבין כמה הערכה יש לה לז'אנר הזה, וכמה היא באה אליו מתוך כבוד, כאילו היא נולדה למוזיקה הזאת. רותם שפי לא ערבייה אבל היא כאילו חיה את זה".

"נוסחת פלאים"

צפיר (51), שהוביל תוכניות מצליחות, החל מ"קומדי סטור", "החרצופים" ו"שמש" בשנות ה־90, דרך "כוכב נולד", "נולד לרקוד" ו"השיר שלנו" בתחילת שנות האלפיים, ועד ההצלחה הגדולה של "הכוכב הבא" בעשור הנוכחי, הוא אולי מגנט הרייטינג הגדול של ישראל.

בעונה הקודמת של "הכוכב הבא" הצליח לקבוע שיא חדש כשהפך את ריאליטי השירה לתוכנית המוזיקה הנצפית ביותר בשנים האחרונות. העונה שעברה הניבה רייטינג ממוצע של 18.7% ופרק הסיום זכה לרייטינג ממוצע של 30.8% ו־907 אלף צופים, והפך לגמר הנצפה ביותר מאז פיצול ערוץ 2.



זה לא סוד שריאליטי השירה נמצא במשבר - הנפילה של "דה פור", "אביב או אייל" שהוא יצר, והרייטינג הנמוך של "אקס פקטור" ו"דה וויס" בעונות האחרונות. לצפיר ברור למה "הכוכב הבא" מצליחה איפה שאחרות נכשלות. "אי אפשר לזלזל בעניין האירוויזיון", הוא אומר. "זה מנוע אדיר שסחף אחריו מדינה שלמה, וזה הצליח - חמש שנים ברציפות עלינו לגמר האירוויזיון, ורק שלוש מדינות הצליחו לעשות את זה מתוך 40. האירוויזיון בארץ היה בלתי נשכח, וכל הדבר הזה חזק מאוד. ויש את אסי, רותם ואני, שדואגים להפוך אותה לתוכנית בידור. השירה והזמרים הם המרכז, ואנחנו עוטפים את זה בעטיפה של תוכנית בידור לכל דבר, זה לא קורה מעצמו".

במה אתה תולה את הכישלון של "אביב או אייל"?
"יכול להיות שזו תוכנית מוזיקה אחת יותר מדי. אולי לא צריך עוד אחת, 'דה וויס' כבר לא זה, 'אקס פקטור' גם לא זה, מאוד קשה בלי האירוויזיון. מצאנו נוסחת פלאים שלא מותירה מקום לעוד תוכנית".

אתה חושב שהייתם מצליחים גם בלי הקלף של האירוויזיון?
"אי אפשר לדעת. באותו רגע שנתנו לנו את הרעיון היינו נגד. לא התלהבנו, עיקמנו את האף, אמרנו 'את מי זה מעניין?!'. לשמחתנו הכריחו אותנו. וכשהייתי באירוויזיון עם נדב גדג' הבנתי שזה היה הרעיון הכי טוב שיש. זה היה גיים צ'יינג'ר ברמת התוכנית. זה לא רק מה האירוויזיון עשה לנו - אלא מה אנחנו עשינו לאירוויזיון. לפני שנכנסנו לעניינים לא זכרו מה זה אירוויזיון, ילדים לא ידעו מה זה".

במה אתה תולה את הכישלון באירוויזיון של קובי מרימי, זוכה העונה האחרונה?
"קובי נתן הופעה מכובדת וריגש המון ישראלים ועשה את שלו בענק. זה מין קטע כזה לא לתת נקודות למדינה מארחת כי היא כבר ניצחה. המדינה בחרה את קובי, ועשינו את העבודה הכי טובה בשבילו. המיקום לא היה גבוה, נכון, לא תמיד מגיעים למקום גבוה. השיר נבחר מבין 200 שירים על ידי ועדה מאוד מקצועית. לא בטוח שהיה שיר יותר טוב. אמרו שהשיר לא טוב כי הוא שקט, אבל בלדה ניצחה באירוויזיון. אתה אף פעם לא יודע מה יעבוד ומה לא".
יש טענות רבות על כך שהסיפור האישי של מתמודדים בתוכנית בא לפעמים על חשבון היכולות.

"אני לא מקבל את זה. כל הזוכים בשנים האחרונות - הסיפור האישי לא היה קיים. לא נגענו בסיפור האישי של נטע – כל עניין ההעצמה הנשית יצא אחרי כן, בתקופת האירוויזיון עצמו. ברור שאם יש למישהו סיפור חיים - הוא יספר אותו, אבל הכישרון נבחן בפני עצמו, באירוויזיון עצמו לא רואים סרטון מרגש לפני ההופעה. הקהל התבגר וזה פחות מעניין אותו. בפרק שתראו הערב יש בחור מדהים שהוא בוגר צוק איתן, חייל. הוא שם כי הוא שר טוב, אבל אף אחד לא יעלים את סיפור חייו ואת הכבוד שהוא הביא למדינה".

יש דברים ששמת עליהם וטו? שלא תהיה מוכן לעשות בשביל רייטינג?
"הרבה דברים. מאוד התבגרנו במהלך השנים, וגם אם אנחנו מספרים סיפור, אנחנו מגישים אותו בצורה יותר 'קרה' או פחות רגשנית, כדי לא להיכנס למקומות האלו, להיות בוגרים, לנהל תחרות מוזיקה אינטליגנטית, בוגרת, עם הומור, להביא טלוויזיה הכי טובה שיש. כתבו 'זו התוכנית הכי מצחיקה בטלוויזיה', וזה משהו שאנחנו מנסים להגיע אליו, ומצליחים".

מה בנוגע לאודישנים שמבזים את המתמודדים?
"זה כמעט כבר לא שם - אודישנים שהיינו רואים ב'כוכב נולד 4'. אין את ההגחכה. בפרק של היום אין אף מתמודד לא ראוי, זה מיושן כבר, גם אנשים שלא יעברו - הם ברמה מאוד גבוהה. האינטרסים השיפוטיים מאוד מקצועיים והרף מאוד גבוה. למדנו שאפשר גם להצחיק לא על חשבון המתמודד, אלא מסביב".

ויתרת על בימוי האירוויזיון - בדיעבד אתה מצטער?
"זה לא שישבו וחיכו לי, מהר מאוד התאגיד הביא את יובל כהן. הייתה את העונה הבאה של 'הכוכב הבא', זה היה לעזוב הכל. הרגשתי גאווה כי הבאנו את האירוויזיון, וזו הייתה המשלחת של נטע שהגיעה לזה, זו מין עבודת צוות משותפת. הם עשו עבודה נפלאה ואני תרמתי את שלי - הקליפ של גל גדות. היא בן אדם מדהים, מקצוענית, כיפית וחייכנית, זה חלום של כל במאי לעבוד עם מישהו כזאת".



בבית של טוביה

צפיר, בנו של אחד הקומיקאים הגדולים בישראל, טוביה צפיר, כאילו נולד לתפקיד של אחד מאנשי הטלוויזיה המובילים בתחום. הבמאי, העורך והמפיק ספג שעות אולפן מילדות והבין כיצד לרגש ולהצחיק את הקהל כשהתלווה לאביו לצילומים בימי הערוץ הראשון. "אני חושב שגדלתי בבית של הקומיקאי הכי גדול במדינה, וינקתי בידור, טיימינג ומקצוענות מאחורי הקלעים", מנסה צפיר להסביר את הסיבות להצלחתו. "זה נכנס לד.נ.א שלי, לאהוב בידור ולהיות מאוד ישראלי, אפשר להגיד שאני דומה לקהל שלי".

התחלת את הקריירה כשחקן ב"בלוז לחופש הגדול" והפכת לכוכב בגיל צעיר. מה גרם לך לעבור אל מאחורי הקלעים?
"מהר מאוד הבנתי שאני לא מסתפק בלהיות שחקן. הייתי כוכב גדול בגיל 18 וזכיתי להצלחה גדולה. הייתי ממש ילדון, כשיצא הסרט הייתי סוג של מרגי, הייתי ה־כוכב הצעיר, המעריצות צרחו את שמי, הייתי מקבל שקים של גלויות, לאורך כמה חודשים. זה היה מצחיק, אבל כנראה שחיידק הבימוי היה שם. כשהייתי על הסט של 'בלוז' תמיד נמשכתי למה שהבמאי עושה. אני חושב שאם הייתי נולד באמריקה הייתי הופך לשחקן קולנוע, אבל הבנתי שכשחקן אני אהיה בערוץ הילדים, בהצגות בתפקידים לא גדולים כדי להתפרנס, שאני עלול להיות שחקן לא מוביל מספיק, ולא אהיה מסופק. גם בגלל שאני הבן של טוביה, ולא רציתי שישוו אותי אליו. הרגשתי שאני יכול לתת יותר מהכישרון שלי בצורה ייחודית מאחורי המצלמה. למדתי קולנוע באוניברסיטת תל אביב, וכשסיימתי נפתח ערוץ 2 ואז עשו את ה'קומדי סטור'. די מהר, כשהייתה לי תוכנית שכל המדינה דיברה עליה – הרגשתי שאני כבר לא 'הבן של', שהוכחתי את עצמי בזכות עצמי".

כחלק מהיותו נצר למשפחת אצולה טלוויזיונית, גם אשתו של צפיר, מיכל, זכתה עם השנים למעמד משלה, לאחר שלפני יותר מעשור השילה ממשקלה למעלה מ־30 קילוגרמים והפכה לגורו תזונה. "מיכל המציאה את עצמה מחדש", אומר צפיר, "היא עשתה את זה לבד, היא פרחה, והיה כיף לראות אותה. היום אנחנו הולכים ברחוב וניגשים אליה יותר מאליי. זה מודל אדיר לבנות שלנו, ואנחנו מרגישים 'פאוור קאפל'".

לא הפריע לך שאשתך משתנה לך?
"לא באמת, אנחנו מכירים הרבה שנים. זה כאילו אמור לקרות אצל גברים, זה היה תהליך מאוד מתון ובריא".

בדקתי את כמות האזכורים שיש לכם בגוגל. לך יש 40 אלף, למיכל 200 אלף.
"ברור! טוב מאוד, אני חי טוב מאוד עם מקומי מאחורי הקלעים. היא 'און סקרין' ואני 'אוף סקרין', כמו שהייתי מאחורי הקלעים עם אבא שלי, ועם אסי ורותם, כך אני עם אשתי – אלו הם חיי".